בית משפט השלום חוזר וקובע - הסתמכות על תעודת יורו 1 (שנפסלה) לא תספק הגנה לצורך חוק מסים עקיפים 

מכס 

עובדות המקרה 

חברת "שי מכר סחר" ("היבואנית") יבאה סחורות מאנגליה שלוו בתעודת יורו 1, ושילמה בעת היבוא מכס מופחת. המכס שלח את תעודת היורו1 לאימות ברשויות המכס באנגליה, ולאחר כחצי שנה התקבלה תשובת רשויות המכס באנגליה לפיה לספק הטובין לא היו הוכחות למקור הטובין, ולכן אין לראות בטובין כזכאים ליהנות משיעורי מכס מופחתים.

לאחר כשנתיים מהגעת תשובת רשויות המכס באנגליה, הוציאו רשויות המכס בישראל גירעונות ליבואנית, ודרשו ממנה לשלם את הפרש המיסים.

היבואנית ביקשה לקבל פטור מתשלום הגרעונות, על פי חוק מיסים עקיפים, והסבירה, בין היתר, כי היא מכרה את הסחורה על סמך שיעור המיסים הנמוך, ואין זה הוגן לחייב אותם לשלם את מסי היבוא באופן רטרואקטיבי.

רשות המכס טענה כי מאחר שתעודת היורו1 שמסרה היבואנית נחשבת כמסירת ידיעה בלתי נכונה, לא מתקיים התנאי הראשון לפטור מתשלום חסר על פי חוק מיסים עקיפים (סעיף 3(1) לחוק). בתשובה לכך, טענה היבואנית כי היא מסרה את התעודה בתום לב ולכן היא לא נחשבת כמי שמסרה ידיעה בלתי נכונה.

עוד טענה היבואנית כי העיכוב הרב בהודעת החיוב שהוצאה מטעם המכס, ועיכוב נוסף במסירת המסמך המכיל את תשובת שלטונות המכס באנגליה, גרם לה נזק ראייתי, שכן בשל העיכוב נבצר ממנה להוכיח בפני רשויות המכס באנגליה, שערכו את הבדיקה, שמקור הטובין הוא אירופי.

פסק הדין

1. הדיון המרכזי היה בשאלה האם לאור העובדה ששי מכר סחר הגישה את התעודה בתום לב ולא היה עליה לדעת שהיא בלתי נכונה (עובדה שלא היתה עליה מחלוקת)

היא לא תיחשב כמי שמסרה ידיעה בלתי נכונה.

בית המשפט קיבל את עמדת המכס לאחר שהסתמך על שורה של פסקי דין קודמים בעניינים דומים, וקבע שאין חשיבות לתום הלב של הנישום, עצם העובדה שמסר ידיעה בצורת תעודה שבדיעבד התגלתה כלא נכונה מונעת ממנו מלעמוד בתנאי סעיף 3(1) לחוק.

2. בית המשפט קבע כי לא הוכח כי המכס התרשל בכך ששלח את הודעת החיוב שנתיים לאחר הגעת תשובת רשויות המכס באנגליה מאחר שלא הובאו די נתונים כגון נוהלי העבודה של הגורם שאחראי על משלוח הודעות החיוב.

3. כמו כן קבע בית המשפט כי יתכן שלשי מכר סחר יש אשם תורם באי יכולתה להביא ראיות באשר למקור הטובין כיוון שבעצמה התמהמה מלפנות לספק הטובין.

4. יחד עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על רשות המכס בכך שסירבה להמציא את תשובת רשויות המכס באנגליה לשי מכר סחר במשך זמן רב, וזאת למרות פניותיה הרבות של שי מכר סחר. לאור זאת לא נתן בית המשפט צו להוצאות.

פרשנות

א. תוצאה זו של פרשנות התנאי בסעיף 3(1) כך שאינו תלוי בתום לב של מוסר הידיעה, הנה תוצאה קשה עבור יבואנים המסתמכים על תעודות יורו1 ומוכרים את הסחורה, ללא גלגול ורק בדיעבד מתברר כי המיסים שעליהם לשלם בגין הסחורה גבוהים יותר. לדעתנו יש מקום לנסות ולהפוך הלכה זו. אין לשכוח כי תעודת יורו1 (בשונה מהצהרת חשבונית) הינה מסמך רשמי שנחתם ע"י רשות מכס אירופית. בנסיבות אלו, לדעתנו, יש לקבל את הסתמכות היבואן על המסמך.

ב. נדגיש כי בית המשפט מביע עמדה לפיה על רשויות המכס להמציא לנישום את המסמכים הרלוונטיים להודעת החיוב, לרבות התכתבות בין רשות המכס הישראלי לרשות המכס הזרה, וזאת ללא עיכובים מיותרים. יש לקוות שרשות המכס תיקח לתשומת ליבה עמדה זאת, שכן לפי שעה רשות המכס מסרבת להעביר מסמכים כגון אלו ליבואן.

ת.א. (חיפה) 20625/03 שי מכר סחר 1996 בע"מ נ` מדינת ישראל, פס"ד מיום 1.8.05

עו"ד גיל נדל עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, מסי יבוא ומסים עקיפים, חוזים בינלאומיים, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. עו"ד נדל מרצה בפורומים מקצועיים רבים כגון מכון היצוא, לשכת עורכי הדין, ארגוני סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, איגוד שלכות המסחר ועוד. לעו"ד נדל מדור קבוע בעיתון "תעשיות", במגזין PORT 2 PORT, ובפרסומים נוספים. חומר נוסף מאת עו"ד נדל ניתן להוריד באתר האינטרנט, בכתובת http://www.nadel-law.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי