את ילדותנו בחולון בילינו על עץ השקמה . השקמה , עץ הג'ומייז, הענקית שעמדה בוטחת בתחילת רחוב וייצמן בשטח החול עליו מתנשא כיום רב קומות. היינו מטפסים על הענפים המתפתלים, מתחרים מי יטפס הכי גבוה. קוטפים ואוכלים מהג'ומייז , הפגות של העץ. השקמים של חולון בת ה 70 , הם המשל. האנשים שבנו אותה הם הנמשל.
עץ השקמה הובא, ניטע ונשתל בחולות, לפני שנים רבות. כך גם מייסדי העיר ובוניה. השקמה, הג'ומייז בערבית, הוא עץ פיקוס ממשפחת התותיים ( SYCAMORUS FICUS ) . בעקשנות הוא שולח את שרשיו בחולות הנודדים, ועומד בנחישות מול כל סופת חול , חמסין ורוח. הגזע מתעבה במהירות, נחלק לעוד ועוד גזעים. הענפים משתרגים אל הגובה, לצדדים, לכל כיוון. יש לו , לדברי הבוטנאי אבינועם דנין, מספר מחזורי פריחה בשנה. ערביי השפלה, וגם אנחנו הילדים נהגנו לאכול מפריו, בחינם אין כסף. ענפי העץ משמשים לרהיטי איכות ובניית בתים. בחום ובקור השקמים של חולון נעצו שורש והיו לחלק מהנוף, נוף ילדותנו. בכיכר השבעה. בפינת ביאליק שינקר. באזור חוסמסה. בכל העיר.
מייסדי ובוני חולון משולים לשקמה, סמלה של חולון. הם באו בשנות השלושים. הארבעים. החמישים. וכן הלאה. מכל קצוות התפוצות . ממחנות הפליטים של אירופה . הם היו אנשי חברת "סולל בונה" ופועלי "לודזיה". ממרוקו ותימן ושארית הפליטה של פולין . נטעו יתד. שתלו עץ בחולות .
פעם בשנה העירייה הייתה מחלקת עץ פרי אחד לכל משפחה אצלנו ברחוב ליאון בלום. ברוש, קלמנטינה, שסק, גויאבה. פעם בשנה, בסוף החורף, הייתה עגלה רתומה לסוס, והעגלון, אותו הכרנו כולנו הילדים, היה מחלק בכניסה לכל בית ערמת זבל פרות לזיבול הגינה. צמחנו בשכונה של פועלים. אבא היה מצטט את פנחס אילון: " חולון היא לא עיר של מסיבות ( כמו תל אביב ...) , היא עיר של פועלים " . . בעקשנות והתמדה נבנו השכונות, הבתים הדו משפחתיים. עם השכונות קמו המעברות. מיד הפכו לשיכונים ו"בלוקונים" .
רוב השקמים הלכו ונעלמו, המיתוס של השקמה נשאר. הפעלתנות , החיוניות, הפשטות. השילובים בנוף. הסיפור של חולון הוא סיפור ההיאחזות בחולות כדרכה של השקמה. כשעברת את בית העירייה ברחוב וייצמן בדרך לשיכון ותיקים , הכביש נעשה צר מאד, ודיונות של חולות היו מכסות אותו משני צידיו. פועלים עם אתי חפירה ענקיות היו מסירים את החול לצדדים. עברו ימים, החול נהדף, רוב השקמים נכנעו לקצב הבנייה.
כשם שהחולות והשקמים היו לנו לבית גידול כילדים, כך חולון של היום היא כר פורה לילדיה. נבנו בתי תרבות ובתי ספר, נחנך המדיטק, על החולות קמו גנים ופארקים. נותר לנו לפתח את ענפיה המשורגים של העיר ולהעמיק את שורשיה. ולא לשכוח: לשמור על מעט עצי השקמה שעוד נותרו. חג שמח.
פורסם ב" השקמה " , 2010
ראש מינהל החינוך בעיריית חולון ,
בעל תואר מוסמך בתקשורת , מאוניברסיטת קלארק , בוסטון ,
ותואר ראשון בהיסטוריה כללית ומדע המדינה , האוניברסיטה העברית .
מייסדם של בתי הספר התיכוניים "מור" מטרו ווסט ו"אביב" ברעננה .
מחבר ספרי לימוד בתורת האזרחות ,
בשליחות : שימש כשליח קהילתי בקהילה היהודית של סינסינטי , אוהיו - סיטי .
לשעבר , חבר מועצת העיר בכפר סבא .
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
