השואה הדור השני

השואה הדור השני, מאת יוסי קרמר.
שאלה.
איך להתייחס לנושא ?
תשובה.
בראשית כתובי, ברצוני להבהיר, שלכל אחת ואחד מילדי, נכדי וניני ניצולי השואה, יש את הדרך שלהם להתמודד עם המצב שאליו הם נקלעו.
במאמר זה, אני אשתדל להביע ולכתוב את מקצת מהתובנות שהגעתי אליהן בעצמי ובכוחות עצמי, ואת התייחסותי האישית להתמודדות שלי לדרך שאני אימצתי, שעזרה לי לעבור את החוויה שלי באופן השפוי והיחסי, לדעתי.
קצת על משפחתי:
משפחתי מצד אימי, במלחמת העולם השנייה חיו ביוגוסלביה.
משפחתי מצד אבי, במלחמת העולם השנייה, חיו ברומניה.
רוב המשפחה מצד אימי, נרצחו.
כל המשפחה מצד אבי ברחו וניצלו.
שתי דמויות בילדותי היו דומיננטיות לגבי בנושא השואה, אלה הם היו, סבי ג'ק שנפטר בגיל 98 ואבי קרול שחי והוא בן 84.
מסבי ג'ק ומאבי קרול, שמעתי את סיפור ההישרדות המרתק שלהם כדי לחיות, בתקופה האכזרית ביותר שידעה האנושות.
מאמי ומשאר בני המשפחה, שמעתי תקצירי האירועים שהם חוו, בדרך כלל רק אם אני יזמתי ושאלתי.
כיום, שבגרתי וצברתי קצת ניסיון חיים וידע, אני יכול להיות רגוע יחסית.
למה ?
כיוון, שללא האירועים והחוויות שחוו משפחתי בתקופת השואה, וששמעתי עליהם במשפחתי, לא הייתי מי שאני כיום.
ואני מבחינתי, מרוצה מהבסיס לחיים שהקנו לי התובנות שהם צברו בחייהם, ושאני אימצתי את רובם.
בסיס זה אפשר לי לבנות אישיות, שכמו שהם שרדו את השואה, כל אחד בדרכו שלו, כך גם אני שרדתי את האי שפיות שאליה נקלעתי בשלב מסוים בחיי.
למה ?
סבתא שלי, כלומר אימא של אימא שלי, נכנסה לתהליך שהחברה מגדירה אותה ומקטלגת אותה כסכיזופרניה, מאניה דפרסיה, דיכאון בגיל שלושים וארבע בעקבות אירועי השואה ומתה כתוצאה מכך, ואילו אני נכנסתי לתהליך בגיל שלושים ושבע, ושרדתי את המעבר ללא עזרה וללא כדורים, באופן שפוי יחסית.
כלומר, אימצתי לעצמי בילדותי את דמותה של סבתא שלי, שחייה איתנו בביתנו תקופה מסוימת לפני אשפוזה הסופי.
מה המסר שלי:
המסר שלי הוא, שללא האירועים שחוו משפחתי בעת התרחשות השואה, והתובנות שלהם להישרדות, שאותם אימצתי עוד בילדותי, לא הייתי שורד את התהליך שנכנסתי אליו, ואת היכולת שלי לצאת מהסכיזופרניה באופן שפוי יחסית.
כלומר, בניתי את עצמי כך, שהרצון לשרוד, וההבנה והרצון איך לצאת מכל אירוע שאכניס את עצמי שלא במודע, אצא ממנו בריא ושלם, יחסית לרמת המודעות שלנו כיום.
זה אומר, שהרצון שלי לחיות יתאפשר לי בכל מצב שאקלע אליו בחיי, ושהחיים הם מעל לכל, כי זה מה שלמדתי בילדותי ממשפחתי.
כלומר, המוות לא היה קיים ברצון התודעתי שלי ושל משפחתי, בשום מקרה ובשום מצב.
רצון זה שלי, שירשתי אותו ממשפחתי ששרדה את השואה, כשלכל אחד מהצדים במשפחתי, יש סיפור מרתק בפני עצמו, עזר לי להתמודדויות שנקלעתי אליהן בשלב מסוים אני בחיי.
מצב זה שהגעתי אליו, אפשר לי את השפיות היחסית, שאפשר לי לשדרג את עצמי מבחינת רמת המודעות העצמית שלי לשלב התפתחותי מתקדם יותר, כמובן שלדעתי.
לכן, אני מגדיר את משפחתי לא כניצולי השואה, אלא כאנשים שהצילו את עצמם מהשואה.
אז, איך התייחסתי למציאות שבה חייתי ושרדתי, כבן לניצולי השואה?
היו לי כללים ברורים, שבהם החלטתי שאני לא מחשיב את עצמי כדור שני לניצולי שואה, היה דור אחד, שאלה הם היו הורי ושאר המשפחה ואצלם מבחינתי זה מסתיים.
כל האירועים שהם חוו, אותם הם חוו, ולא אני.
ידעתי, שכל ניסיון שלי להזדהות עם מצבם הרגשי, יגרום לכך, שאכניס את עצמי למציאות שבה הם חיו בעבר, שיגרום לי לסבל רגשי.
הסבל של הורי זה הסבל שלהם.
עשיתי הפרדה רגשית מוחלטת ביניהם לביני.
כלומר, לא הדחקתי את רגשותיי, כי אם מדחיקים רגשות הם עדיין קיימים בתוכנו, אלא התנתקתי מהם מתוך הבנה ורצון, ובניתי לעצמי את היכולת הפיזיולוגית לכך, מה שאפשר לי את הרוגע הפנימי היחסי כמובן, כי תמיד יהיה מה לשפר.
מציאות זאת שיצרתי לעצמי, אפשרה לי ולהורי, ליצור מציאות רגועה יחסית, שאני רציתי ושאותה אני יזמתי עם כל הקושי הראשוני שהיה כרוך בכך.
כשהמציאות היא רגועה יחסית, אז אפשר להיות חברים, אפשר לתקשר, אפשר להבין.
כשיש הבנה, אפשר להתחיל לרפא, לתקן, אבל בעיקר להשתחרר מאותם הרגשות שתקעו ותוקעים את הורי מבחינה התפתחותית כיחידים וגם כמשפחה.
מסקנה:
היה דור אחד, שהיה שותף לשואה, שהוא הדור של הורי, אבל הוא לא הדור שלי.
כילד שנולד לניצולי השואה, אני לא מחשיב את עצמי, ולא מקטלג את עצמי, כדור שני לניצולי השואה.
כך, שחררתי את עצמי, מהעול הרגשי הקשה והכבד שרבץ עלי.
סיכום:
התובנות שירשתי ממשפחתי ששרדה את השואה, אפשרו לי בעת התהליך שחוויתי, שהחברה מגדירה אותה ואשר נקראת סכיזופרניה, מאניה דפרסיה, לצאת מזה באופן רגוע ושפוי יותר ללא עזרה וללא כדורים, מה ששדרג אותי מבחינה התפתחותית, לדעתי כמובן.
המסר במאמר:
השואה הייתה האירוע האכזרי ביותר שידעה האנושות מעודה, ומשפחתי עדה לכך.
אנחנו, שנולדנו להורים ניצולי השואה, שהצילו את עצמם מהשואה, יכולים לקחת את החוויה הזו, ולשדרג את עצמנו לרמה התפתחותית מתקדמת יותר, שתאפשר לנו את החיים הרגועים והשלווים יותר, הבריאים יותר , ובעיקר השפויים יותר.
כלומר, מהמצב הכי קשה שיכול להיות ושנקלענו אליו, רצוי שתהיה רק דרך אחת, והיא למנף אותה ולצאת ממנה בעלי מודעות עצמית והתפתחותית מתקדמת יותר, שפויה יותר, להבנתי ומניסיוני.
אני ממליץ לקרוא את המאמרים שכתבתי בנושאים הבאים:
שואה, ניצול ניצולי השואה, רוגע ושלווה, מודעות עצמית, סכיזופרניה, מאניה דפרסיה, דיכאון, רגשות, ועוד.

יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי http://krameryossi.blogspot.com
דואר אלקטרוני y_kramer@netvision.net.il
טלפון 048224276.

יוסי קרמר מרצה ומייעץ למודעות עצמית והתפתחות אישית.המודעות העצמית שהגעתי אליה, בעיקבות הסכיזופרניה מאניה דפרסיה, הרגשת הנרדפות, דיכאון ושאר הרגשות הפנימיים, המחשבות, הדמיונות, ההזיות, החלומות, הקולות הפנימיים, הרס עצמי שחוויתי, שפענחתי, שהתגברתי ושרדתי אותם ללא כל עזרה וללא כדורים. יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית. לבלוג שלי http://krameryossi.blogspot.com/דואר אלקטרוני href="mailto:y_kramer@netvision.net.il y_kramer@netvision.net.il">">y_kramer@netvision.net.il טלפון 048224276

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:

פרסם את המאמר

הדפס את המאמר

שלח לחבר

קישור ישיר למאמר

פניה לכותב המאמר

דווח מאמר בעייתי