צום י בטבת לזכר תחילת המצור ולזכר חללי השואה אשר מותם לא נודע
ביהדות, הצומות נועדו לעורר לחשבון נפש ולתשובה. כדי שנתעורר לכך שבמעשנו ומעשה אבותינו נגרמו פורענויות אלו וכשנשוב ונתקן דרכנו, ממילא יתוקן המצב הכללי הלאומי ונזכה לגאולה. מכאן,שעיקרה של התענית ותכליתה לעורר את הלבבות.
שמונה מאות וחמישים שנה ישב עם ישראל בארצו, מיום כניסתו לארץ, בראשות יהושע בן נון, ועד שכבש נבוכדנצר מלך בבל את הארץ והגלה את העם.
תקופה זו נחלקה לשניים:
-ארבע מאות וארבעים שנה ארכה תקופת השופטים.
-ראשית תקופת המלוכה עד שבנה שלמה המלך את בית המקדש.
צום עשרה בטבת הוא אחד מארבעת הצומות לזכר חורבן ירושלים. הוא אחד מארבעת צומות האבלות על חורבן המקדש.
צומות האבלות חלים:
- בעשרה בטבת שהוא יום המצור על ירושלים.
- שבעה עשר בתמוז היום שבו נפרצו חומות ירושלים בימי בית המקדש השני.
- יום תשעה באב שהוא יום חורבן שני בתי המקדש.
- ג' תשרי צום גדליה על הירצחו של מנהיג ישראל אחרי החורבן, גדליה בן אחיקם, שלאחר הרצחו גלתה שארית הפליטה, והעם יצא לגולה.
עשרה בטבת הוא יום צום המתחיל מן הזריחה ונמשך עד צאת הכוכבים. מיקומו בעונת החורף בה הימים קצרים יותר הופך אותו לצום הקצר בשנה. בשל חומרתו של צום זה, נוהגים לקיימו גם כאשר הוא חל בערב שבת [יום שישי], לעומת שאר ימי הצום, שמועדיהם עשויים להשתנות בהתאם לשבת.
הצום נקרא על שם התאריך שבו הוא חל, ב-י' בטבת, התאריך שבו בשנת 588 לפנה"ס, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. מצור זה נמשך כשנה וחצי במהלך תקופה זו התדרדר המצב בעיר באיטיות אך בעקביות -עד בסופה, ב-ט' באב, בשנת 586 לפני הספירה-נוצרה הקטסטרופה הטוטאלית המתוארת במגילת איכה ,בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון [בית המקדש עמד על תילו ארבע מאות ועשר שנים].עם ישראל הוגלה לבבל למשך 70 שנה. הנביא יחזקאל, הוגלה לבבל, כחלק מקבוצת הגולים הראשונה שנשלחה לשם בידי נבוכדנצר, 11 שנים לפני חורבן בית המקדש עצמו.
יום עשרה בטבת נקבע עוד בתקופת המקרא כיום צום, המציין את תחילת המצור על ירושלים ואת ראשית התהליך שהביא לחורבן ירושלים ובית המקדש בידי נבוכדנצר מלך בבל. "כה אמר יהוה צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, ולמועדים, טובים; והאמת והשלום, אהבו.[זכריה] " .
מאז שנת 1950, יום זה מצויין במדינת ישראל גם כיום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום מותם לא נודע. החיבור בין תחילת החורבן הלאומי של בית המקדש, לבין החורבן הלאומי הגדול של דורנו- השואה, הוא יותר ממתבקש. במידה רבה ניתן לומר כי הדרך שהחלה בעשרה בטבת הגיעה אל קיצה הטראגי בשואה הנוראית של יהודי אירופה ובחורבן ממנו העם היהודי לא התאושש עד היום.
לפי מסורות והקינות לעשרה בטבת מזהים סיבות נוספות לצום, מלבד תחילת המצור על ירושלים. חלקם התרחשו בימים הקרובים לי' בטבת, אך נקשרו בצום זה:
1.מיתת עזרא הסופר- מי שקומם את הריסות ממלכת יהודה אחרי שבעים שנות גלות והביא לבניית בית שני.
2.הריגת ר' יהוסף הלוי
3.לקיחת אסתר לארמון המלך'
4.מיתת שמעון הקלפוס .
5.יום שנולד בו ישו הנוצרי .
תרגום התורה ליוונית בימי מלכות יוון-נקשר לתאריך עשרה בטבת.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
