כשהייתי בכיתה ו' או ז', קראתי בספר לימוד - ספר של סיפורים ושירים בנושאים שונים שהיינו לומדים בכיתה - והגעתי לנושא של היהודים במחנות הריכוז. פירוט של פעילות היהודים במחנות הריכוז בהולנד, בפולין, בצ'כיה...
ואני קורא ואני רואה שהיהודים הקימו בסתר מערכת חינוך של ממש, והצליחו לחגוג את החגים, ושמרו על קידוש החיים, ואני קורא ומתגאה, ופתאום אני מגיע לקטע שמדבר על מחנה ריכוז בטוניס. עורכי הספר טרחו לציין שמדובר בצפון אפריקה. בשבילי זה היה מפתיע מאוד - מה פתאום שואה בצפון אפריקה? ואני קורא, והקטע היה בדיוק כך:
"כיוון שהיו ציבור עירוני של בעלי מלאכה, לבלרים, חנוונים זעירים, לבני עור, רכי בטן, מרוכרכים, אשר מעולם לא פקדו אותם מלחמה, שואה היסטורית או אסון טבע, קיפחו אחיי לדת כל צלם אדם מקץ ימים אחדים במחנה. הם חדלו להתרחץ, חדלו להתגלח, שרצו כינים, חדלו להיאבק" אני זוכר את הקטע הזה היטב-היטב.
טוב, אז חלפו השנים, ואני בינתיים גדל, ובכיתה י"א אני לומד היסטוריה, לבגרות, ומדברים על קידוש החיים, ועל הגדולה והגבורה של היהודים ששמרו על צלם אנוש במחנות, ואני כמעט שהצבעתי לומר שגם בצפון אפריקה היו מחנות ריכוז, קראתי פעם, אבל... חשבתי - מה אני אגיד, ש-"אנחנו" לא היינו כמו יהודי אירופה אלא כאלה אפסים ועלובים? כך חשבתי. כך הרי קראתי, בספר לימוד...
והינה אני מגיע לגיל עשרים ומשהו, ומתגלגל לידיי ספר שנקרא "נציב המלח" מאת אלבר ממי, והוא מספר שם על ילדותו בטוניס, והינה מגיעה תקופת מלחמת העולם השנייה, והגרמנים מגיעים... ולוקחים את כולם למחנות... ובעמוד 192 אני רואה את אותו הקטע, בדיוק אותו הקטע שקראתי לפני שנים.
בקטע הזה, כך מסתבר לי, מתוארים הימים הראשונים במחנות. ובהמשך... בהמשך, ובפרקים הבאים - מסופר על מערכת החינוך שהקימו היהודים בסתר, ואיך שהצליחו לחגוג את החגים ולשמור על היהדות ועל צלם האנוש ועל קידוש החיים, ומסופר על מבצעי הצלה שעשו תנועות הנוער, בדיוק כמו היהודים באירופה...
"אבל רגע", שאל אותי תלמיד אחד, לפני כמה שנים, "למה בעצם אתה מספר לנו את הסיפור הזה?"
אני כבר לא זוכר מה עניתי לו, אבל עכשיו אני יודע:
אני מספר את הסיפור הזה בראש ובראשונה מתוך תקווה לשינוי. ובאמת היום, בניגוד לתקופה שבה אני הייתי תלמיד, מלמדים בביה"ס על יהודי המזרח וצפון אפריקה, וגם על השואה בצפון אפריקה.
ואני ממשיך ומספר את הסיפור הזה
על מנת לקחת חלק בתהליך של כפרה
על חלק מהשקרים שלנו
ושל הדורות שקדמו לנו.
מאז ומעולם היו לי בעיות בכל הקשור לכיוונים ולזמנים, ונקלעתי למצבים מאוד מביכים, מוזרים ומבולבלים. ניסיתי "לצאת מזה" בשלוש דרכים: 1. תוקפנות; 2. הפגנת זלזול; 3. הסתגרות (מה שרבים טועים לחשוב כביישנות).היה רגע שבו גיליתי שלכל הבעיות שלי יש שם - דיסאוריינטציה, לקות זמן ומרחב. הרגע הזה היה עבורי תחילתו של תהליך. כיום אני מתמודד עם הלקות שלי באופן שמיטיב אתי ומיטיב עם הסובבים אותי. והיום יש לי הזכות ללמד אחרים - ילדים, בני נוער ומבוגרים - את התהליך הזה, ולעזור להם להביא את אישיותם האמיתית לידי ביטוי.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
