נתינה וקבלה - עיקרון ההדדיות 

" לדעת לקבל זו מתנת היקום שפירושה לתת באהבה " ©

סקר דעת קהל מקרי , מראה כי רובנו נותנים ועוזרים לאנשים נזקקים .
ומי הם האנשים הנזקקים עבורנו : אנשים חולים, מסכנים , חסרי האונים ,מועטי היכולת, שיכבה סוציו אקונומית חלשה ...
מה שמביא אותי לחשוב שאנחנו נחלקים לשניים ; כאלה שנותנים וכאלה שמקבלים .
אלו שרק נותנים חיים מתוך אותה מחשבה שלקבל משמע אני נזקק .
אלה שמקבלים חיים את חוסר השפע ומשרישים את המסכנות בחייהם .

לטבע יש חוקים משלו שאילו היינו מחכימים להקשיב להם ולהתנהל מתוכם, האיזון היה חוזר לחיינו ;
חוקים אלה מכוונים את תנועת כדור הארץ, מחזור עונות השנה וכו' .

כאשר אנו מאמצים ומיישמים חוקים אלו במציאות האנושית, הופכים החוקים האלה לעקרונות מנחים שביכולתנו להשתמש בהם  .
בסופו של דבר, כל החוקים מתגלים לנו באמצעות רגשותינו העמוקים ביותר והתבונה האינטואיטיבית של לבנו.
כאשר גופנו חופשי מהשפעות ומהפרעות חיצוניות, הוא פועל בטבעיות על פי חוקים אלו שהוא יודע אותם באופן אינסטינקטיבי .
המוח או האגו , המקנים לנו את תחושת הזהות הנפרדת, מתנגדים לזרימת החיים.
לחוקים יש קשר מועט עם התפיסות התרבותיות של טוב ורע, נכון ולא נכון;

לדוגמא-
אם אטפס על הר תוך התעלמות מהחוק של כח המשיכה, זה לא יעשה אותי " אדם רע" .זה פשוט יעיד על בורותי וייתכן שאף איהרג.

במוקדם או במאוחר האתגרים והתוצאות שאנו פוגשים בחיי היום- יום מלמדים אותנו סיבה ותוצאה ואנו לומדים לכבד את כוחות הטבע ולהעריך את הצדק המובנה שבחוקים אלו .

על מנת למצוא את היכולת ליצור את האיזון בין קבלה ונתינה עלינו לכבד את החוקים;

"חוק הגמישות" – " אלוהים, הענק לי את השלווה לקבל את הדברים שאינני יכול לשנות, את האומץ לשנות את הדברים שאפשר לשנותם, ואת התבונה להבדיל בין השניים " .
החתולים הינם אמנים "בחוק הגמישות " – כאשר חתול רוצה לצאת החוצה ומישהו עומד בדרכו הוא מנסה דרך אחרת. הוא עיקש אך יודע מתי לשמור על כוחותיו.בדומה לו מוטב כי נלמד לא לבזבז אנרגיה על התנגדות בגלל מצב שאיננו יכולים לשנות .(מופנה לאנשים המתקשים לקבל בעת הצורך).

 "חוק האחריות" – בכל פרוייקט ,שבו משתפים אנשים פעולה ברמה שונה של אחריות, חלקם נחשפים יותר, אך הם נעזרים באחרים שבלעדיהם מאמציהם לא היו נושאים פרי.
לפני שנוכל לסייע לאחר עלינו לעזור לעצמנו ;
ביחסינו לעצמנו, לאחרים ולנסיבות של חיינו עלינו לגלות את נקודת האיזון, להגדיר את גבולות אחריותנו ולהבין שערכינו ,צרכינו וסדר העדיפויות שלנו עשויים להיות שונים לגמרי מאלה של הורינו ,אחינו, בני זוגנו או אנשים אחרים. אלה מאיתנו שחשים דחף עז לעזור, עלולים להגיע למצב של שיתוף פעולה מופרז בדרגה כזו שמחלישה אותם ויוצרת דימוי עצמי נמוך ואת אלה שהם עוזרים להם כשבמקרים קיצוניים נטייה זו מביאה אותם למצב של תלות הדדית כאשר הם מאבדים את עצמם בהתמקדות כפייתית בחייהם של אחרים ונותנים בלי לקבל דבר בתמורה .
הצורה הטובה והיעילה ביותר ליצירת שיתוף פעולה ותמיכה היא לפעמים עידוד וחיזוק אחרים לעשות דברים בעצמם .

"חוק האיזון" – כל הדברים מתקיימים במצב של איזון. מציאת איזון בין שיתוף פעולה מופרז לאי שיתוף פעולה יכולה ליצור השפעה רבה על יעילותנו .
עלינו למצוא את נקודת האמצע בין הנטייה לעזור יותר מדי לבין התנגדות ונסיגה .

לאזן בין תחושת עליונות לתחושת נחיתות .

לאזן בין ביטחון עצמי מופרז לבין ספקות עצמיים

לאזן בין השכל רגש ובין כושר ניתוח לבלבול .(מודעות עצמית)

לאזן בין תלות מוגזמת לעצמאות קיצונית

לאזן בין אכזבה ואידיאליזם

לאזן בין מתן אמון מוגזם לבין חוסר אמון משווע .

לאזן בין פסיביות לתוקפנות ובין הפרזה והצטמצמות

לאזן בין יושר נוקשה ובין ביטול אידיאל ויושר פנימי .

אף שאנו מעניקים תכופות לזולת על מנת לקבל משהו בתמורה, היקום מזכיר לנו שמה שאנו חשים שדרוש לנו ביותר הוא הדבר שעלינו לתת במידה הרבה ביותר .

קבלה בלי נתינה והשימוש באמצעים עקיפים שאותם למדנו בילדות להשגת רצוננו – אינם עובדים לאורך זמן.
אנו מקבלים את מה שאנו נותנים .
אין אדם שלא רוצה לתת ואין אדם שלא רוצה לקבל .הכל עניין של איזון והקשבה לגדולה .
עלינו להבין שמדובר בזרימה .
במידה ונזרים מים למאגר מים ולא ניתן להם לזרום הלאה , המים יעמדו ויצחינו או יגלשו החוצה.

במידה וניתן למים לזרום הלאה ולא נדאג למילוי קבוע של המאגר , המאגר ייתייבש והמים יועברו הלאה ...
דוגמא זו ממחישה היטב את הצורך לנתינה וקבלה וחוזר חלילה .
ובוא נזכור שעצירת הקבלה לחיינו תעכב את הנתינה ועצירת הנתינה בחיינו תעכב קבלה .

לכן , שינוי זווית החשיבה וההבנה שנתינה משמע קבלה וקבלה משמע נתינה, תביא אותנו לחיות חיים מלאים יותר ומאושרים יותר .

(רשימת החוקים שמוצגת במאמר היא חלקית ונלקחה מתוך סיפרו של דן מילמן – החיים שנועדת לחיות )