מונולוג של מזגן

בחרתי לנצל את זו הבמה ולשתף אתכם בעולמי, עולם המזגן.

אני מודע לעובדה שאנשים זקוקים לי ושבדרך כלל נעים להם בחברתי.

אני יכול להיות גדול ותלוי קרוב לתקרה,

אני יכול להיות קטן וקרוב לרצפה.

אני יכול למזג את כול הבית

או להעניק מעוצמתי רק בחדר שינה.

אני יכול לקרר כשבחוץ חם ויבש,

אני יכול לחמם כשקר ומטפטף.

למרות יתרונותיי, שלי כה ברורים,

האנשים אותי לא מבינים.

לפעמים, כשאני עייף, ללא כוחות או כשגז לי חסר,

הם מתרוצצים חסרי אונים ותמיד מקטרים.

מה יש לו ? מדוע הוא לא נדלק?

המזגן נוזל או מדוע הוא לא מקרר ? הם פשוט לא מבינים מה לי חסר.

ואז, כמו פרצה דלקה בזה הבית ,כולם רצים, חוברות ומחשבים פותחים

ואחר טכנאי מזגנים הם תרים.

האחד עסוק, השני קצת יקר, שניים בדרך והשלישי מיותר

כשנשמעת הדפיקה בדלת כולם בשמחה מזנקים,

הגיע הטכנאי , רופא למזגנים.

הטכנאי את תיקו פותח ואני עליו מתבונן

תוהה מה הוא לי עכשיו מתכנן?

על סולם הוא עולה ומצמיד את אוזניו

מקשיב לליבי ומוציא את כליו.

כשאת הכאב שאני חש הוא מזהה

דיירי הבית שואלים כמה זה עולה.

ואני את עצמי שואל מדוע טכנאי מזגנים,

כשבחוץ כל כך חם וכלל לא נעים

אליי מתייחס ובי הוא משקיע

בלי לשתות כוס ומים ומיד כשהגיע.

הלוואי שדיירי הבית, אותם אני מקרר ומחמם,

היו משקיעים בי במקום לקטר.

אני זקוק למגע, לניקיון ולתשומת לב

בכול ימות השנה ולא רק כשכואב.

לפעמים זה נחמד למשוך קצת תשומת לב,

אני לא ממש מיוחד, כניראה, כשאני "סתם" עובד.

כול השנה אני טורח ועסוק בנתינה

פעם בכמה שנים מגיעה גם לי מתנה.

כלים שימושיים למאמר:

פרסם את המאמר