"מה עושים בבית הספר כדי ללמוד כל דבר, אך את הדבר עצמו לא לומדים ולא מלמדים?"
רוב המשיבים ענו "לא מלמדים להקשיב".
התשובה הנכונה," לא מלמדים לשבת בכיסא", ניתנה על ידי בודדים. החידה האמיתית: מדוע לא היו כל השאר מסוגלים לענות נכונה על שאלת היגיון פשוט?
עובדות:"ישיבת סיגוף", שהייתה מקובלת על תלמידי חכמים בגלות היהודית עד התרחשות השואה, ישיבה ללא הישענות, היוותה למעשה היגיינה של היציבה. ידיעת הישיבה ללא הישענות וחינוך מחמיר בנושא הישיבה לשולחן כבר מלימודי ה 'חדר' אפיינה כל יהודי באשר הוא . היכולת לשבת שעות ארוכות, אם לשם עבודות ידיים או ניהול חשבונות עבור הפריץ, הקנו להם יכולת 'חשיבה ועבודה בישיבה', ואמצעי קיום מכובד שהפך את היהודים לרצויים עבור כל משק כלכלי וממשל.
מאמר זה מבקש להסביר הכיצד בית הספר הציבורי, כלכלה קפיטליסטית והעדר ידע חוברים יחדיו כדי ליצור כשלי חשיבה שעולים לחברה ולפרט בדמים , והכיצד הפכה העקמת למחלה הנפוצה ביותר בעולם.
תחילה, ההיסטוריה של חינוך יציבה.
היא חופפת להיסטוריה של הכיסא, וראשיתה בתרבות מצריים. הכיסא הופיע לראשונה בתיאורי הפרעונים, והוא חלק בלתי נפרד מדמותו כסמל של שליטה ומלכות. לבלרים, משרתים ופשוטי עם תוארו ביציבות שונות של עמידה או כריעה על הקרקע, ומכאן אנו למדים שזכות הישיבה בכיסא הייתה שמורה לפרעה בלבד. מאידך, אופן ישיבתו בכיסא מעיד עליו שהוא יודע לשבת, ויציבתו מושכלת .
ההפרדה בין פשוטי עם לבין בני אצולה באיכות היציבה וידיעת הישיבה הנכונה בכיסא, ניכרת בכל שלבי ההיסטוריה, והיא מופיעה בכל הארצות שמעבר לקוו רוחב 37 מעלות-כלומר אירופה,ארה"ב, אסיה הצפונית וסין. הסיבה: התפשטות הכיסא בעולם ומידת השימוש בו נקבעים על ידי האקלים: ככל שהוא קר יותר, גוברת הנטייה לשבת גבוה מעל הקרקע, וככל שהאקלים חם ומדברי-יש טעם לשבת על הקרקע עצמה באזורים מוצלים .אף על פי כן, רק במאה השש עשרה הפך הכסא לבן בית באירופה. עד אז, נאלצו פשוטי העם להסתפק בישיבה על ספסלי עץ ואבן, והכיסא עמד לשימושה הבלעדי של שכבת האצולה.
המאה השש עשרה היא גם זמן המהפכה החינוכית הראשונה: המלך ג'יימס האנגלי הטיל על אציליו את חובת הידיעה של קרוא וכתוב, והכרת כתבי הקודש . מטלה זאת יצרה דורות של משרתי ציבור, דיפלומטים ואנשי מנהל אשר היו רצויים בתועלתם עבור כל חצרות אירופה. מטלה זאת גם יצרה את כיתת הלימוד הראשונה והבסיסית: שולחן לשאת את כלי הכתיבה, ומסביב לו תלמידים ישובים על כסאות, בעוד המורה חופשי לנוע בניהם. יש להזכיר שבנוסף ללימוד קרוא וכתוב, גינוני ישיבה והליכות, קיבלו האצילים הכשרה מתמדת ברכיבה,סייף וטקסיות, החוברים למסכת של חינוך יציבה. מאז נתקבעו שכבות האצולה כמודלים חיים של יציבה נאותה ונכונה עבור פשוטי העם, ונבדלים מהם בדקויות וחומרה של גינונים.
כיתת הלימוד כפי שאנו מכירים היום עוגנה בחוקת מסצ'וסטס לראשונה בשנת 1869, והיא ראשיתו של בית הספר הציבורי, והנחלת חוק חינוך חובה בכל ארצות העולם. ההבדל המהותי בין בית הספר הציבורי
והפרטי מאז ועד היום ניכר בחינוך היציבה. בעוד שבבית הספר הממלכתי לא מלמדים ישיבה נכונה בכיסאות, וחינוך גופני הוא בעיקר ספורט הישגי, הרי שחינוך היציבה בבתי ספר פרטיים מועבר עדיין בצורה של לימוד ישיר של ישיבה נכונה ופעילויות יציבה מגוונות. בבתי הספר הפרטיים, ככל שיוקרתם גדלה, כך מוקדשות יותר שעות ליצירת יציבה איכותית הקרב הבוגרים.
לאיכות היציבה יש השפעה ישירה על הבריאות והאיזון הנפשי, ותוחלת החיים. השתרשותו של בית הספר הציבורי בעולם ובישראל יצרה אחידות של יציבה בכל מקום, והיא מאופיינת בליקוי מהותי בצוואר ביחסי מתח שרירי, מרחק וזווית מן הראש והגב. הליקוי הזה הנו תוצאה של השפעת הכיסא על ההתפתחות הגוף בכל שלבי הגדילה אותם עובר כל תלמיד חובה. כלומר:יותר מ15000 שעות של ישיבה בכיתה ללא כל הנחייה הכיצד לעשות זאת, וללא ערכת עבודה עצמית . התוצאה: ניתן להניח בוודאות שכל ישראלי מדור שלישי בארץ ניחן ביציבה טיפוסית, ניכרת למרחוק, המכילה בתוכה ליקוי צווארי ועקמת.(הליקוי ביחסי צוואר ראש- מתואר על ידי גריי(GRAY S ANATOMY),צייר ורופא מראשית המאה העשרים, שהשכיל לתארו בדייקנות אך לא להגדירו כליקוי, ועד היום הוא אינו מאובחן ככזה על ידי הרפואה המודרנית. בגיל מבוגר הופך הליקוי לשינויי עצם ומוגדר כספנדלוזיס, המופיע לרוב בצמידות לעקמת (סכוליוזיס)ועקשת (קיפוזיס).
העדר חינוך יציבה, הימצאות ליקוי צווארי ושעות ישיבה ארוכות לאורך שנים רבות מציב שני תאריכי 'תפוגה':גיל 62 עבור אנשים עם הכנסה נמוכה, גיל 78 לבעלי הכנסה בינונית וגבוהה. ההבדלים נעוצים באופי העבודה(עצמאות לקום מן הכיסא וניהול זמן אישי של מנהלים מול מסגרת זמן נוקשה של ישיבה = תפוקה עבור פועלים פשוטים.)
למי כדאי שזמן התפוגה של תוחלת החיים יעמוד על גיל 62-78 בלבד? למעסיקים הגדולים, שהנם מועטים במספרם: עשירי ואצילי העולם. בכלכלה קפיטליסטית הרוב מקיים את עצמו במגבלות היכולת האישית,ומבטיח את קיומה של השכבה האליטיסטית על ידי ייצור ,תפוקה וצריכה.. השכבה האליטיסטית, ללא מגבלות הון, תחילתה בבית הספר הפרטי , עם תנאי מחייה וחינוך יציבה שיבטיחו להם תוחלת חיים של 90 שנה ומעלה, וסימנם הבולט בחברה המודרנית כמו העתיקה: חופש ויכולת ניהול תוך כדי תנועה, ויציבה איכותית. חופש ויציבה נכונה מפרידים את האציל, הטייקון וחוג הסילון מפשוטי העם, מיושבי הספסלים בבתי החרושת עד יושבי הכיסאות במשרדים ובתעבורה,שזמן ישיבתם נמדד בשעוני נוכחות ומפוקח על ידי מנהלי עבודה.
בישראל , מדינת מהגרים שבה קיים העדר חינוך להליכות ויציבה, ונובע מוויתור ואובדן מסורת הגלות לטובת יציבה 'צברית' חדשה, החמיר את לקויות היציבה והביא לתקן גבוה של מתח שרירי, הפרעות עצביות בצורה של זעם ותוקפנות, ריבוי תאונות והפרעות קשב וריכוז. אין אנו מבינים עדיין באמת את דרך פעולתו של המוח, ואת הקשר בין יציבה , מתח שרירי, ואיזון נפשי. אלא שמתגנב החשד כי החולשה האמיתית שהולכת ומתפשטת בחברה הישראלית היא חולשה של שיקול דעת : חוסר יכולת להתייחס באופן מושכל למה שאנו עושים הכי הרבה: יושבים בכיסא כדי ללמוד, לעבוד, לנהוג. וההוכחה: כל תאונות הדרכים מתרחשות בישיבה, ומספרן האבסולוטי גדל משנה לשנה למרות שיפור התשתיות והאכיפה.
סיכום: מפניות קודמות למדתי שאין איש ברחוב שאינו מסכים עם הרעיון שיש ללמד תלמידים הכיצד לשבת נכון. מאידך, אין איש במשרד החינוך, החל מכבוד השרה,כבוד המפקחת על הבריאות ויו"ר המרכז הפדגוגי שיודה בכך שתלמידי ישראל לומדים בישיבה על כסאות, כל שכן שיש ללמדם לעשות זאת.(סימוכין בכתב) מדוע? צא וחשוב, מה היו מניעיהם של הפיאודלים לאסור את לימוד קרוא וכתוב לפשוטי העם?
חוק חינוך יציבה המחייב את המדינה ללמד ישיבה נכונה לכל תלמידי החובה הנו הפתרון למרבית תחלואיה של החברה, והצעד היחיד שיאפשר שינוי אמיתי באיכות חייו של האדם מן העולם החדש, עולם של בקרה ושליטה, שבו הכיסא הוא הממשק בין האדם לטכנולוגיה. אם יש לנו עדיין זמן, כי שני שליש מאוכלוסיית העולם הנם יושבי קרקע/עולם שלישי שהקדמה הפכה אותם ליושבי כסאות חדשים, וכמונו הוותיקים הם לוקים בעקמת, מופע זעם מחזורי* ושאפתנות לשליטה במשאבי העולם .
*מופע הזעם המחזורי: מחזוריות של התקפי זעם, אלימות מילולית ופיזית ורצון להכשיל את האחר. המחזוריות משלבת את סוף השבוע, שינויי כבידה זעירים בשל תנועת הירח והמחזור החודשי אצל האישה כגורמים המשפיעים על מועד ההתפרצות. מופע הזעם הינו תהליך פריקה מהיר של הצטברות מתח שרירי בצוואר ובשכמות . יש לחשוב על קשר בין מופע הזעם המחזורי אצל אמהות ובין הפרעות קשב ולמידה אצל הצאצאים: שתי התופעות נובעות מן הליקוי בצוואר. על המחבר:
מורה ליציבה ומטפל
מוסמך בשיטת אלכסנדר ומדריך טאי צ'י.
בוגר 'בצלאל'.
תגובות אפשריות : yetsiva@actcom.co.il
חלון לאתר-אהל חינוך יציבה-גוגל/אינדקס מדיה
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
