אם תרצו – "האח הגדול" יודע ומפיץ את הכל.
אם תרצו – האינטרנט במקום הדיפלומטיה החשאית.
מיליוני המסמכים שהודלפו לאינטרנט, הופכים את "המידע החסוי" – לכספת פרוצה.
מכל המנהיגים, עליהם פורסם – ביבי יצא הכי טוב.
רק חוק דרקוני – נגד פרסום, הפצה, עזרה של חומר חסוי שיכול לפגוע בביטחון מדינה וקשרי החוץ שלה, בליווי עונש מרתיע שעד 25 שנות מאסר – יכול לבלום התופעה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"הצונאמי" של הדלפת המידע:
מתוך מבול המסמכים המודלפים ושעוד יפורסמו בשלבים בעתיד הקרוב, ביבי נתניהו בשלב זה יצא הכי טוב בין המנהיגים.
חכם, מקסים, אינטליגנטי – לא מקיים הבטחות ובכן רבותי המושבעים: מי שיכול להצביע בוודאות על מנהיג פוליטי רציני ומוביל בארץ ובעולם שקיים את כל הבטחותיו – שיקום.
החל בהיסטוריה שלנו מן המקורות בתנ"ך, הבטיחו לנו "ארץ זבת חלב ודבש" – ומה קיבלנו, "חיתול רטוב בפנים" – כמאמר הקטע הסאטירי הישן של גדי יגיל.
החל ממשה רבינו, דרך דוד ושלמה המלך, דרך מנהיגי הציונות המעשית בגולה, דרך תיאודור הרצל, אף אחד מהם, לא קיים את כל הבטחותיו ובמידה רבה בצדק.
יש פערים לא קטנים – בין הרצון הכנה והטוב להצהיר הצהרות והבטחות, לבין היכולת המעשית במציאות המשתנה, להגשימן במלאן.
מנהיג גדול וכריזמטי – הן אזרחי והן צבאי דוגמת צ'רצ'יל של מלחמת העולם ה-II, או נפוליון בתחום הצבאי, נמדדים בהישגים, בהצלחות, ביכולת לשכנע את העם שבחרו נכון ופועלים נכון – ובעיקר שהמנהיג פעל ראשית לטובת העם והמדינה וביטחונה ואת יתר ההבטחות הוא משאיר להשלמה, בזמן אחר ומתאים.
בן-גוריון, היה לעם ישראל כמו צ'רצ'יל לבריטים בתקופתם הקשה, לכן שכחו להם חלק מהבטחותיהם והצהרותיהם והתרכזו בהישגים ובעקביות ללכת בעקבותיהם ולהגשימם.
קחו מנהיגים נוספים, פחות כריזמטיים, כמו נשיאי ארה"ב, דוגמת קנדי, או עכשיו אובמה. כמו דמויות פוליטיות, דוגמת מנהיגי אנגליה, צרפת של דה-גול, יצחק רבין, אריק שרון, ביבי נתניהו – האם הם רצו ורוצים בטובת מדינם – בוודאי שכן! האם הם עומדים בהבטחותיהם – בוודאי שלא!
כי המציאות והחיים – משתנים ומכתיבים מהלכים מסובכים, שבתיאוריה קל לנתחם, אך בפועל קשה להשלים עמם ולקיים אותם.
יצחק רבין ז"ל – לפני שנבחר לראש ממשלה, הצהיר שאסור לרדת מרמת-הגולן, שהיא נכס אסטרטגי חיוני לביטחון ישראל.
אחרי הבחירות – היה מוכן לוותר למען שלום עם סוריה (שלום שקשה להאמין לו ולבטוח בו, כעת יותר מאשר בעבר).
ביבי נתניהו – נאמר לגביו שגם היה מוכן לוויתורים גדולים בגולן, למען אותו שלום, אז זה פוגע בהצהרותיו והבטחותיו לגבי הגולן, רק במידה והוויתור יפגע בביטחון ישראל.
כנ"ל לגבי יש"ע – אם לא יגלה גמישות מחשבתית וטריטוריאלית, לאמור: נסיגה מיש"ע בצורה מבוקרת, שלא תפגע בביטחון ישראל, לא נתקדם להסדר קבע.
ומעל לכל הבעיות – אסור לשכוח שלביבי יש קואליציה ימנית, די מסנדלת, עם אלמנטים קיצוניים. לכן, הניווט שלו – שמקבל תגובות של "מבטיח ולא מקיים", או מזגזג – הוא תוצאה של מאוכזבים – לא של רואי המציאות הקשה והסבוכה ויכולות התמרון בה.
ולכן – לדעתי עד עתה, מכל מנהיגי ישראל, אולמרט, פרץ, ציפי לבני – המוזכרים במסמכים, ביבי יצא הטוב ביותר.
"הצונאמי של האינטרנט והמידע":
התקשורת המודרנית הרב קווית, ההולכת מתרחבת ומשתכללת במהירות הבזק, מחייבת תגובה הולמת נמרצת ומידית.
מי שבידיו "מידע" עם פוטנציאל תקשורתי, ביטחוני, מסחרי, לכלוכי, יכול למצוא עשרות דרכים כיצד לפרסם זאת, לפעמים בלי יכולת לאתר את המדליף.
כאשר מאתרים את המדליף – מתעוררות בעיות משפטיות סבוכות של "חופש מידע", "חופש דיבור" – זכויות קונסטיטוציוניות ומספר הגנות נוספות.
חקיקה דרקונית למניעה:
רק חקיקה מקיפה ברורה וחד משמעית, כולל פגיעה בעקרונות מקודשים עד כה בעיתונות, לרבות "מקורות מידע" – באותם המקרים שההדלפות, פרסומים, מסירת מידע, שיתוף פעולה, עזרה למדליף, שיש בידיעות – משום פגיעה ממשית ומוכחת לביטחון המדינה, וליחסי החוץ שלה, כפי שיש לגבי מסמכים סודיים בקודקס הפלילי, תוך עונש מרתיע שעד 25 שנות מאסר בפועל או יותר במצטבר – רק הם יכולים למנוע את הצונאמי הבא.
לזכור שבעבר כבר היו הדלפות מאסיביות. לדוגמא: מה שקרוי "מסמכי הפנטגון", "הגרון העמוק", הדלפות בסדר גודל קטן יותר גם בישראל, מסמכי ענת קם ודומיהם, רק מוכיחים הצורך בשני דברים:
א. מציאת אמצעי פיקוח והגנת מידע יצירתיים וטובים יותר.
ב. ענישה מרתיעה – לא רק על המדליף ועוזריו אלא גם על אתר תקשורת שיפרסם זאת, כמו אינטרנט, טוויטר, פייסבוק, רדיו, טלויזיה, עיתונות כתובה וכל יתר אמצעי התקשורת הקיימים.
ביטחון על חשבון זכויות:
אם רוצים להשיג ביטחון כנגד פרסומים הפוגעים במדינה, ביטחונה ויחסי החוץ שלה, יש לנקוט באמצעים דרסטיים, כולל פגיעה בזכויות אזרחיות של פרטים – למען זכויות אזרחיות של הציבור. דמוקרטיה מתגוננת – רשאית וזכאית לפגוע גם בזכויות הפרט למען הציבור.
הפרסומים עד כה – היו מעניינים בעיקר מצד הפן הרכילותי אישי והדיפלומטי, אך יתכן מאד, סביר מאד, שבמיליוני המסמכים יש גם חומרים נפיצים שנשמרים עדיין, אצל המדליף או בעל אתר ההדלפות מטעמי ביטחון אישי כערבון לשלמותו וחייו.
נחכה ונראה – כי עוד צפויות הפתעות.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
