כט בנובמבר הוא יום הכרזת האו"ם על מדינה יהודית
"ויהי בחצי הלילה ליל ה-29 לנובמבר שנת ה'תש"ח לבריאה, ויחליטו כל אומות העולם על הקמת מדינה עברית לעם ישראל בארץ ישראל. ויקומו כל איש ואישה, נער, זקן וטף ויצאו לרחובות בשירה ובריקודים וכל הארץ צהלה ושמחה ולא היה כחג ההוא מיום צאת ישראל ממצרים." [מתוך הגדת העצמאות, אהרון מגד].
29 בנובמבר 1947, י"ז בכסלו תש"ח, הצביעה העצרת הכללית של האומות המאוחדות בעד התוכנית בדבר חלוקת ארץ-ישראל.החלטה זו הובילה למעשה להכרזה על מדינת ישראל ב-14 במאי 1948 .זאת בעקבות בקשתה של בריטניה באפריל 1947 ,לערוך כינוס מיוחד של עצרת האו"ם לדון בעניין ארץ-ישראל וכדי למנות ועדה שתציע פתרון לבעייה בעקבות כישלונותיהם של הבריטים לגבש פתרון מוסכם לבעיית ארץ ישראל.
וועדת אונסקו"פ אשר מונתה לבדוק את הנושא, ביקרה בארץ וגבתה עדויות גם בחו"ל, והחליטה פה-אחד להמליץ על הענקת עצמאות מלאה לארץ. הוועדה התרשמה מן האירועים שהתרחשו אז בארץ, ולדברי חבריה, השפיע עליהם במיוחד גירוש המעפילים שבאו באונייה "אקסודוס", שנעשה לנגד עיניהם בחיפה. בתום שהותה בארץ-ישראל ערכה הוועדה סיורים קצרים בסוריה, ירדן ולבנון.
הערבים תבעו ,שתקום מדינה ערבית בארץ ישראל, משום שהערבים חיו בה במשך מאות שנים. ואילו היהודים תבעו שתקום מדינה יהודית בארץ ישראל בגלל הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ. היהודים טענו שמדינות העולם, וביניהן בריטניה, צריכות לעמוד בהתחייבויות שהתחייבו ליהודים להקים בית יהודי לעם היהודי בארץ ישראל.
בלבנון פגשו חברי הוועדה את נציגי המדינות הערביות באזור ואת נציגי הוועד הערבי העליון. הוועדה ביקרה גם במחנות הפליטים באירופה שניצולי מחנות הריכוז שהו בהם זאת למרות שהערבים ביקשו לצמצם את חקירת הוועדה לתחומי ארץ ישראל בלבד, כדי למנוע מחברי הוועדה להיפגש עם העקורים, ניצולי השואה, במחנות הפליטים באירופה ובקפריסין. אבל כתב הסמכות של הוועדה איפשר לה לחקור ולבדוק גם מחוץ לארץ ישראל "והעניק לה גמישות מרבית לגבי נוסח הפתרון שיוצע".
הערבים והבריטים הכשילו את עצמם ולמעשה סייעו לקבלת ההחלטה הזאת, מפני שהראשונים החרימו את הוועדה והאחרונים לא סייעו לה ודעתם לא נשמעה.
כ"ט בנובמבר הוא היום בו החליטה עצרת האומות המאוחדות [האו"ם]- בלייק סקסס , ברוב של 33 נגד 3 1 ובהימנעות 10 מדינות,על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל :
– מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה).
– נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי. נקבע שאיזור ירושלים יהיה בין לאומי ושבין שתי המדינות יהיה קשר כלכלי.
כך,חמישים שנה אחרי הקונגרס הציוני הראשון, התממשה שאיפתו של הרצל להקים מדינה יהודית בהסכמה בינלאומית, ומדינות העולם אישרו את הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל.
למרות השטח המוגבל שנקבע לישראל בתוכנית החלוקה, קיבלה הנהגת היישוב את התוכנית, ויהודים רקדו משמחה בחוצות הערים והיישובים בכל רחבי ארץ-ישראל. גם בחוץ-לארץ חגגו היהודים. ברומא התאספו לתפילת הודיה מול שער טיטוס, המקום המסמל את החורבן שאירע אלפיים שנה קודם.
המדינה היהודית אמורה הייתה להיבנות משלושה חלקים שאינם כוללים את יפו [שתהיה למובלעת ערבית] ואת ירושלים [שתהיה לאזור בינלאומי]. היהודים הסכימו להצעה. הערבים דחו אותה, ולא זו בלבד אלא שתקפו מייד את היישובים היהודיים בכל רחבי ארץ-ישראל. הבריטים הודיעו על תום המנדט ב15- במאי 1948 ועל גמר הפינוי הצבאי ב1- באוגוסט 1948.
ביום ה' באייר תש"ח - 14 במאי 1948 - הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת-ישראל. ברור היה כי הקמת המדינה תיתכן רק לאחר מאבק צבאי ומדיני קשה, שכן מדינות ערב וערביי ארץ-ישראל יצאו למלחמת חורמה נגד מימוש התוכנית וכינון המדינה היהודית. למחרת ההחלטה של עצרת האו"ם ,פרצה מלחמת העצמאות וב15- במאי 1948 פלשו צבאות מדינות ערב לארץ. בשנת 1949 הסתיימה המלחמה בחתימת הסכמי שביתת-נשק עם סוריה, לבנון, ירדן ומצרים. קווי שביתת-הנשק שנקבעו ב- 1949 היו הגבולות הלכה למעשה עד 1967.
נתן אלתרמן, הטור השביעי כתב בטלגרף לגרומיקו אחרי נאומו הראשון בעצרת האומות בעד פתרון ציוני, 1947:
לגרומיקו אנדרי, ליק-סכסס, קרית או"ם. תודה. אין מילים. הישוב עוד המום. התעוררנו בבוקר. פתחנו עיתון... ונשארנו תקועים ותוהים:
מה פתאום?...
כי תבין נא: נגמלנו במשך הזמן
מידיעות שכאלו
עם טעם של מן.
כן נגמלנו מזו התחושה החמה,
הזרה,
המוזרת,
של קצת נחמה.
לפעמים זהו רגש בריא, חם וטוב
של שחיין הנלחם בגלים עד בלי-סוף,
ופתאום משליכים לו גלגל מן החוף...
עוד דרכו יגעה...
עוד הפור לא נפל...
אך תודה הוא צועק
אל משליך הגלגל.
טוב היום... ביחוד אם נוסף למחזה
את מראהו של בוין ברגע הזה...
בשמעו בחדרי
הלהטים וה"דרי",
קול מוזר – והקול
קול גרומיקו אנדרי.
יש אומרים, עוד צריך לחכות ולראות.
אך עובדה:
רחבו במקצת הקירות.
וישנה פה מין הרגשה מיוחדת.
איך לומר זאת?
כמין הרגשת יום-הולדת.
ואשר לאנשי השומר-הצעיר...
לו ראית!
כמו חתנים הם בעיר!
כן, גרומיקו אנדרי,
יש ויש התרגשות.
זה מותר. זה מותר.
לפעמים יש רשות.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
