היום הייתי בדיון בביהמ"ש באחד מענייניי וטענתי: "ישראל היא מין המדינות המושחתות ביותר, וע"פ סקרים - הרשויות המקומיות מובילות את מדד השחיתות".
שואל אותי השופט: "לרשום את מה שאתה אומר?".
"בוודאי" עניתי לו, וכך נרשם.
אבל לא אמרתי שם את כל מה שעל ליבי. למשל - שהבירוקרטיה בישראל זוועתית, שלית דין ולית דיין לעמך מול החזקים למיניהם במדינה, וכו' וכו'.
כאן אני מגיע לעניין הסובב בימים אלה את מדינת ישראל: החשדות המיניים נגד ניצב אורי בר לב.
אז הצעה לי לכנסת ישראל (הלו, יש דבר כזה?): חוקקו חוק אחד ברור בנושא זה.
הצעת החוק הפרטית שלי (ד"א הכוונה לזה את זו וזו את זה).
אסור לאנוס מינית.
אסור לתקוף מינית.
אסור להטריד מינית.
כעת לחידוש מבית היוצר של מוחי הלא נח לנוכח האנדרלמוסיה בעניינים אלה במדינה הזו.
על הנתקפת (או הנתקף) להתלונן כמה שיותר קרוב לזמן האמת.
פרשנות הצעת החוק: לא יעלה על הדעת שנתקפות מינית "ייזכרו" בתקיפה באיזשהו שלב הנוח להן. עם כל ההבנה שהן עברו טראומה קשה (ואין קשה ממנה) - לא יתכן שישמרו את העניין לעת מצוא. נמאס מהאווירה העכורה הזו המלווה ארועים כאלה, תמיד בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. נפגעת? גם האינטרס הציבורי מחייב לעצור מיידית את החשוד/העבריין, ואחרת - אנא אנו מידרדרים עם הנושאים האמיתיים הללו שהופכים לכדורי משחק... עד יחצנו"ת לא עלינו.
כעת שוכרת א' את העיתונאי לשעבר כדי שייחצ"ן אותה בכל הטאראראם שעולה בחשדות נגד ניצב בר לב.
מתאים למדינת ישראל, אבל לא מתאימה לי מדינה כזו - ומדבר צבר גזעי שלעולם לא יעזוב אותה - אלא יילחם למענה.
לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://cafe.themarker.com/user/264286/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
