לצמחים לא די באספקת מים בלבד, הם זקוקים גם לאספקת חומרי הזנה. יש חומרי הזנה שמזרזים צימוח עלים או שורשים, יש שמעודדים פריחה ואחרים מסייעים להבשלת הפירות.
מקורות הזנה: יש צמחים שמסוגלים להפיק חלק מחומרי ההזנה שלהם מהאוויר, יש כאלה שמסוגלים להמיס סלע ולהשתמש במרכיביו כחומר מזון ויש צמחים ש"יודעים" לעשות כך גם לחומר האיטום המקובל – הביטומן. בדרך כלל רצוי להוסיף חומרי הזנה באופן מלאכותי.
הזנה במצעי גידול שונים: כאשר שותלים צמחים לתוך מצע בתוכו גדלו עד לאחרונה צמחים, יש להניח שעדיין יש במצע חומרי מזון הדרושים לצמח. יש מצעים ש"משמרים" את חומרי המזון טוב (בהם ניתן לתת הזנה במרווחי זמן גדולים יותר), ויש מצעים שעושים זאת פחות טוב (בהם צריך לתת חומרי הזנה לעיתים קרובות יותר). ככלל, קרקע פורייה אוחזת את החומרים בצורה הטובה ביותר, ואילו חול או מצעים אינרטיים כמעט לא אוחזים חומרים אלו כלל!. במקביל, יש מצעי גידול ש"משחררים" את חומרי ההזנה בקלות לטובת הצמח ויש כאלה שלא.
אם אנחנו מעוניינים לעזור לצמח לגדול, אנחנו מתבקשים להוסיף לו חומרי הזנה. חומרי הזנה אלו חייבים להיות בצורה זמינה לצמח ורצוי לא להפריז.
חומרי הזנה: יש צורות שונות לאספקת חומרי ההזנה – זבל אורגני, קומפוסט, או דשנים שמיוצרים במפעלים. חשוב לדעת, שגם הדשן וגם הזבל מתפרקים למרכיביהם ואל תוך הצמח נכנסים חומרי ההזנה באותו פורמט של חומר כימי (מה לעשות.. גם "הכי אורגני" שיש בנוי ממרכיבים כימיים).
מומחים להזנת צמחים מעדיפים לעבוד עם דשנים שמיוצרים במפעלים, כי כך ביכולתם לדעת – בדיוק מרבי – מה הם נותנים לצמח. בנוסף לכך, בדישון הכימי, קל יותר להביא את המזון אל הצמח כי ניתן לעשות זאת דרך מערכת ההשקיה. בזבל אורגני, לעומת זאת, קשה לדעת בדיוק מה וכמה חומרי הזנה יש ואז אנו עלולים לבזבז את חלקם ולתת בעודף שיישטף אל מי התהום, או לחילופין לקיים את הצמחים בחסר ולהקשות על חייהם...
היתרונות של הזבל והקומפוסט הם ראשית בטיוב הקרקע, בשיפור האוורור באדמה "כבדה" ובשיפור תאחיזת המים באדמה "חולית", שני מרכיבים מהותיים לצמח. בנוסף, הזבל (הרקוב, לא הטרי!) ללא ספק מעודד סביבה נוחה לפעילות מיקרו-אורגניזמים, שגם מסייעים לצמח. היתרון החשוב בזבל אורגני הוא מיחזור שימושי של אשפה, לעומת ייצור הדשן הכימי, שרק מגדיל את טביעת הרגל האקולוגית.
זיהום מי תהום: יש בכל חומרי ההזנה מרכיבים שמזהמים את מי התהום. כאשר משקים את גינות הגג במים, שאינם מי-גשם או מי-מזגנים, חייבים להשקות בעודף (כדי למנוע המלחה של המצע)! עודפי המים (נקז) לוקחים איתם למי התהום גם את עודפי הכימיקלים המומסים בתמיסת הקרקע – אם מדישון כימי ואם מזיבול אורגני. דשן כימי לא-מקצועי אף יזהם את מי התהום יותר. המשרד להגנת הסביבה נדרש כבר לסוגיה הזו ויש בצנרת הגדרות לריכוז המותר של המומסים במי-הנקז.
בגינון אין צורך ממשי בזיבול או בדישון כימי (למעט התקופה של בניית הגן). זאת להבדיל מהחקלאות המסחרית, בה יש יעד כלכלי לממש את מלוא הפוטנציאל של כל צמח. בגינה, לא יקרה דבר אם התפתחות הצמחים תהיה איטית, או אפילו תופסק לאחר שהצמחים הגיעו לגודל בו אנו מעוניינים ולאחר שהפסקנו לסלק מהגן את החומר הצמחי – עלים וגזם. באירופה, למשל, גינות על מצעים מנותקים מגדלים ללא דישון בכלל, ובמקרה של גידול ירקות, מוסיפים קומפוסט משימוש ביתי. אין הגיון במה שקורה בהרבה גינות גג בארץ, בהן מדשנים בעודף, מעודדים צימוח שלא לצורך ולבסוף נדרשים להשקיע הרבה עבודת תחזוקה בגיזומים מיותרים.
רב נוי: עיצוב, תכנון והקמה של גגות ירוקים וגינות במרפסת באמצעות תשתית מצע דק שמגנה על האיטום מפני חדירת מים ונזקי שורשים, במראה של גינת קרקע. רב נוי מעניקה ללקוחותיה ליווי וייעוץ מקצועי לאורך כל הדרך: משלב תכנון המבנה, בדיקת תשתיות האיטום ועד לפיתוח הנוף ובחירת הצמחייה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
