"זהו זה. אין מנוס!" מלמלתי לעצמי תוך כדי ניסיון לסגור את רוכסן החצאית. "פסח מאחורינו וחייבים לעשות שוב פעם דיאטה!" עוד נשימה קטנה וכיווץ בבטן פנימה והמשימה הוכתרה בהצלחה.
בשבועות האחרונים (או שמא היה זה בחודשים האחרונים?), שמתי לב שאני משתדלת להתחמק מדמותי המשתקפת במראה. מכבסת-תולה רק את החצאית החומה, היחידה שעוד מונחת עלי באיזשהו אופן ובכלל לא מתלהבת לצאת לשמחות, פשוט כי אין לי מה ללבוש. נכון שמלכתחילה אני לא בדיוק "דקיקה", אבל זה לא מפריע לי לחלום ולייחל, שיום אחד אולי זה ישתנה.
בפעם האחרונה שעשיתי דיאטה הלכתי ל"לרזות עם עדינה", שצעקה עלי כשפישלתי ולא רזיתי כראוי (ממש לא שיא העדינות). וזה עבד! אבל מיום ליום, בשיטת הסלאמי, זייפתי עוד קצת ועוד קצת עד ש... הנה, שוב המשקל מורה על המספר הבלתי יאמן ההוא.
אמנם עברתי שתי לידות (בסך הכל שתי לידות, מה תגידי על נשים שעברו כבר 6 ו-10 לידות ועדיין שומרות על עצמן?), נכון. אני מתביישת. אין לי מה לומר להגנתי. זה ממש לא אשמת הלידות, זו פשוט תאוות האכילה האיומה הזו שלי. פיצות, בורקס, רוגל'ך חמימים, ובשבת הקוגל, טשולנט, עוגות ומה לא.
קבלתי החלטה!
הפעם לא אלך ל"לרזות עם עדינה", פשוט אתחיל בהליכות ואשלב זאת עם דיאטה. את כל התפריטים אני ממילא מכירה על בוריים ולגבי "הצעקות של עדינה", אבקש מבעלי שיצעק עלי כל ערב (זה החלק הקל של הדיאטה.) החלטתי ועשיתי. ביקור במכולת הניב: 2 חבילות גבינה רזה, 3 מעדני טוויגי עם אפס אחוז שומן, 5 חבילות פריכיות, פסטרמה דלת שומן ואיך לא... 2 אריזות "לחמקל"- שנוא נפשי!
המכולתניק'ית שלי חייכה בהבנה. "שוב פעם דיאטה? למה נרשמת הפעם?". לא נעלבתי. אם כי נדמה היה לי שאני שומעת צל של חיוך בקולה. "אני אראה לכולם מה זה. הפעם, אני מתכוונת להצליח!"
ביום הראשון, הכיור שלי התמלא בקליפות של ירקות מכל הסוגים והקפצתי לי בהנאה מקלות של גזר, קישואים, טבעות בצל, פטריות ונבטים.
ביום השני הלכתי דווקא על מרק ירקות עשיר ב... ירקות.
ביום השלישי ארגנתי לי כריך בריאות שופע חסות וכל מיני עלים.
ברביעי התנפלתי על הפריכיות עם הריבה הדיאטטית.
בחמישי הייתי במשבר קל שהתגברתי עליו בעזרת לעיסה נמרצת של פופקורן במיקרו.
ואפילו בשבת הסתפקתי רק בחתיכונת מעוגת ה"פס קקאו".
כך חלפו להם שבועיים.
בעלי והילדים תמכו בי ויחד אתם גם כל השכנות שפגשתי במהלך ההליכות.
בשבוע הרביעי ההתלהבות שלי קצת פגה ואפשר לומר שפשוט קצתי בירקות. חלומות על הררי שווארמה עם צ'יפס בפיתה התחילו להטריד את מנוחתי.
ההתרסקות הייתה צפויה...
אמנם שברתי את הדיאטה, אך הפעם בשונה מתמיד, קבלתי החלטה גורלית! לא עוד הרעבה עצמית, לא עוד דיאטות ומיני שיקויים, לא דיקור, לא "מלתעות" ובטח שלא "לרזות עם עדינה"! זהו זה. הגיע הזמן להכיר באמת ולהשלים עם המציאות. "דיאטה" אך ורק ? לדמיונות שלי! "הרעבה" רק לחלומות באספמיה שלי!
ובינתיים? אני מחזיקה מעמד! רוצים ביס מה"פס קקאו"?
יערה הולצמן היא קופירייטרית מקצועית ואימא במישרה מלאה ש"המלה האחרונה"
תמיד שלה!
www.hamila.net
yaara@hamila.net
תמיד שלה!
www.hamila.net
yaara@hamila.net
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
