אוביקטיביזציה. מילה שלמדתי בקורס מטפלים בשיטת 12 השלבים. פשוט בנאלי וגאוני. כמו החיים עצמם. הם כנראה מאד פשוטים ורק אנחנו, בני האדם, מסבכים אותם. אוביקטיביזציה בתרגום חופשי זאת המחשה. הכוונה לתת לבעיה, לאתגר או לכל מה שאנו מתמודדים איתו ביטוי מוחשי. לדמיין אותו כמישהו או מישהי בעלת קיום עצמאי. אפשר לתת לה שם ואפשר לתת לה צורה. אני מעדיף להשאיר אותה על צורתית. לגבי שם, לי זה עוזר. המון שיטות טיפול משתמשות בטכניקה. החל מהפסיכולוגיה הקלאסית, דמיון מונחה, טרילותרפיה וכמובן שיטת 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות ועוד שיטות רבות.
ברגע שהגדרתי את הבעיה שלי כישות עצמאית, מייד קורה דבר מופלא: התפצלתי לשניים. במצב החדש אני יכול למצוא את עצמי במקום טוב יותר. אם לפני הפיצול הזדהתי עם הקושי שלי והוא היה חלק מההגדרה העצמית שלי כעת יש אותי ויש את הקושי שלי. הפיצול הזה מייצר לי קרקע בטוחה מתחת לרגליים, שעליה אני יכול לעמוד מול הקושי ולהתחיל לטפל בו. תן לי נקודת אחיזה ואזיז את העולם אמר ארכימדס והפיצול מאפשר לנו בדיוק את זה. להזיז את העולם הפנימי שלנו למקום של שיפור וריפוי.
פעם הייתי מכור לשוקולד. היו לי ויש לי עוד התמכרויות רציניות. זאת ההתמכרות שנוח לי לדבר עליה. הייתי קונה שוקולד ומשאיר בארון. עד כאן הכול טוב. ברגע שהייתי פותח את החפיסה השוקולד היה נעלם. תמיד הייתי מופתע (אז לא האמנתי במסע בזמן...). לא היה ברור לי מה קורה. זה היה מתחיל בקובייה אחת של הנאה, ואז רק עוד אחת בשביל הכיף. בקובייה השלישית כבר התעורר בי הצורך להסביר לעצמי למה רק עוד אחד. אצלי ההסברים באו מתחום הסדר: "ליישר את השורה". כאילו שיש בעיית מקום בארון וצריך ליעל את האכסון. הקובייה השלישית לא טעימה. הטעם בפה מתחלף מהנאה וריגוש למשהו אחר אבל זה כבר לא משנה. ואז בלי לשים לב השוקולד נעלם.
אם המצב הזה מוכר לכם, האם תהיתם פעם בפני מי אתם מסבירים ומתרצים למה עוד ביס? אנחנו עושים אוביקטיויזציה של הבעיה בלי לשים לב. בלי להיות מודעים. הכלי הטיפולי הזה זמין לנו. עד עכשיו השתמשנו בו לרעה, באמצעותו נתנו לעצמנו לגיטימציה להמשך הבעיה. כעת עם מודעות והבנה בעוצמת ההמחשה נוכל נשתמש בו להתגברות על הבעיה והגעה לריפוי.
השלב הראשון הוא להגדיר את סימפטום הבעיה. אם הבעיה היא התמכרות לדוגמא לאלכוהול,לסמים או לשוקולד, הסימפטום מוגדר היטב השתייה, השימוש או אכילת שוקולד. אם זה משהו אחר, כמו קורבנות, חרדה, פחד ועוד זה דורש קצת עבודה וברורים עצמאיים. חשוב לזכור שאנחנו מחפשים להגדיר את הסימפטום לבעיה ולא את הבעיה עצמה. זה לא דורש לשבת על ספת הפסיכולוג שנים רבות אלה להיות מודעים למה שעבר עלינו. יש כאלה שהגדרת הבעיה קשה יותר ויש שלהם יותר קל. בחורה חולה באנורקסיה תסתכל על המראה ולא תראה את הבעיה שלה. עבורה האתגר הוא מורכב יותר. מכור לאוכל יוכל בקלות לראות את הסימפטום לבעיה שלו. הוא כל הזמן צריך לקנות בגדים במידות גדולות. בכל שלב צריך להתמודד עם מה שנמצא בשדה ההכרה שלכם. ביוגה אומרים "כשהתלמיד מוכן המורה מגיע" תטפלו בסימפטום שאתם מזהים ואם הוא מסתיר משהו גדול יותר הוא יתגלה לכם בהמשך ואז תוכלו לטפל גם בו.
השלב השני הוא לראות את הסימפטום מגיח ולשוחח איתה. בדוגמת השוקולד כשבא לי עוד, אני מתפצל במודע ומתחיל לדבר עם המחלה שלי. אני מתחיל לנהל דיאלוג מהסוג הבא:
אני: "אני רציתי ליהנות מביס אחד"
מחלה: "מה יקרה עם רק עוד אחד. אנחנו בשליטה"
אני: " פעם קודמת ירדנו על כל החבילה"
המחלה: "הפעם זה יהיה אחרת, מגיע לנו, העליבו אותנו"
אני: "ההנאה שלי תהיה לנצח אותך!! אני לא אוכל יותר"
המחלה: "שטויות ניצחונות, תנצח בפעם הבאה"
אני: "....."
המחלה: "......"
בהתחלה המחלה תנצח. היא תסתום את הדיבורים ותפתח את הפה. חפיסת השוקולד תעלם. היא ניצחה אולי בקרב אבל קרה שם משהו חדש. הזרע להנעה מסוג אחר נשתל בשדה ההכרה. הנאה של התגברות. הנעה שכשתגדל תהיה יפה עשרות מונים מסיפוק המחלה באופן רגעי. כמו מטפס הרים שרוצה לכבוש את הפסגה. הוא מצליח, לא כי הוא נהנה לסבול בדרך לפסגת ההר. הוא נהנה כי אצלו קולות האני כאלה מדהימים והם חזקים ומתגברים על קולות ההתנגדות שקיימים אצלו בדיוק כמו שהם קיימים בכולנו.
כל פעם שננהל עוד דיאלוג עם האתגר שלנו, נשתול עוד זרע ונשקה את הזרעים שכבר שתלנו. עם הזמן הקול שלנו יהיה חזק יותר ונצליח להתגבר על כל קושי אתגר או מחלה.
השיחה עם הקושי, תוך כדי האירוע לא פשוטה. לפעמים הוא יסתום לנו את הפה כל כך מהר שלא נספיק להגיד כלום. גם זה בסדר. כדי להתגבר על השלב הזה, אפשר ורצוי להכין את הקרקע מראש. את זה עושים על ידי כתיבה שלא בתוך האירוע. לא מול השוקולד המחלה או האתגר שאיתו אתם מתמודדים. כתיבה חופשית לעצמכם ולעינכם בלבד. תכתבו אליו או אליה, תשבחו את עצמכם על הניסיונות, תכירו בהצלחות הקטנות, תספרו ימים של הצלחה, תגדירו את הדרך להצלחה הגדולה ותחגגו מידי פעם על ההצלחות שבדרך. הריפוי יגיע מהר יותר ממה שאתם חושבים.
אנשים עם מורכבות נפשית שמנהלת להם את החיים, כמו כמעט כל בני האדם בכוכב שלנו, נמצאים במקום מאתגר. יש לנו בעיה לראות את הקושי שלנו ואת האתגרים שעומדים בפנינו. החברה ממש לא מעודדת אותנו לחפש אותם ובטח לא להמחיש אותם. אנחנו מעדיפים להציג החוצה הצלחה, עוצמה ושמחה גם אם בפועל זה לא כך ואם אנחנו ברי מזל והרשנו לעצמנו לראות את הקושי שלנו, יש לנו בעיה להגדיר אותו, לקרוא לו ובטח ובטח לנהל איתו שיחה ולהתכתב איתו. מה יחשבו עלי אם אספר לכולם שיש לי בעיה ואם אני מדבר איתה, ישר אשפוז.
אובייקטיביזציה היא טכניקה פשוטה ומדהימה. באמצעות שיחה וכתיבה עם הבעיות שלנו נצליח להתחבר לכוח המרפא שיש בכולנו ולהגיע להקלה גמילה וריפוי.
אורי זיצק, מרפא ומטפל בשיטת סאט נאם ראסאיין SNR ובשיטות מעולם היוגה. www.snr.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
