החיים הם לא לנצח, מגיע יומו של כל אחד להחזיר את נשמתו ולעבור לעולם הבא (באם ישנו אחד כזה). וכשאנשים עוזבים את העולם, ישנם שלל זיכרונות אותם הם משאירים אצל אלו שאהבו אותם, אבל ישנו מקום מיוחד, אליו יוכלו להגיע אוהביהם בכדי להתייחד עם זכרם ואולי אפילו לדבר איתם (מי יודע, אולי הם באמת שומעים) המקום הזה הוא בית הקברות בו הם קבורים. ליד אותה מצבה תחתיה, אוהבים קבורים, יוכלו הקרובים לבוא, לדבר, לספר, לבכות ולהתייחד עם זיכרון מהתקופה בה אותה אדם עוד היה בחיים.
מצבה – חתיכת אבן המקבלת משמעות
מצבה מתחילה בתור חתיכת אבן או שיש במפעל המתמחה ביצירת מצבות. אבל היא מקבלת את משמעותה האמיתית בזמן שהאותיות של אותו אדם נחרטות עליה, שמו המלא, השנים בהן הוא היה בין החיים ולפעמים גם משפט איתו בוחרת המשפחה להנציח את זכרונו על גבי מצבה. המשמעות אף מקבלת חשיבות נוספת ביום השלושים למותו, יום גילוי מצבה. המצבה מונחת על קברו הטרי של המת והמשפחה שכבר התחילה להשלים עם לכתו של אותו האדם. מבינה שזה המקום בו מעתה והלאה הם ירגישו הכי קרובים לאותו אדם יקר.
מצבה – הדברים שאנחנו כן יודעים
אף אחד לא באמת יודע אם יש עולם הבא, אם יש גן עדן או גיהינום, אם יש גלגול נשמות או אם יש משהו בכלל אחרי הקיום העכשווי שלנו כבני אדם בכדור הארץ. דבר אחד אנחנו כן יודעים, שאותו אדם שאהבנו כבר לא נמצא איתנו ובחיים האלו לא נראה ולא נשמע אותו יותר ומה שנשאר לנו כרגע היא אותה מצבה מאבן או משיש, אותה מצבה שתספוג את כל הדמעות שנשאיר שם לכשנבוא לבקר.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
