אגם אטיטלן (Atitlan) נחשב לאחד היעדים התיירותיים החשובים בגואטמלה (לא לערבב עם אגם Amatitlan), שני בפופולאריות שלו רק לשרידי המאיה אשר בטיקאל.
משוררים דימו אותו לעין כחולה של ציקלופ ענק, רומנטיקנים הכתירו אותו בתור "היפה באגמי תבל". אלף שמות וכינויים נקשרו לו, וגם הציניקנים הגדולים ביותר לא יכלו להיות אדישים לקסמו, ליופיו שובה הלב, לצבעו הכחול העמוק ולמיקומו המרהיב.
לא אשכח אותו, את האיכר, שהראה לי את אגם אטיטלן לראשונה. ;הודו של המקום נחשף לנגד עיני, בבקר קריר באביב 1982, מהמקום המרהיב ביותר ממנו ניתן להעריך את יופיו - מלמעלה. דון פדרו הוא בן תערובת שדמו האינדיאני נמהל היטב בדם אבותיו הספרדים. הסומבררו שלו וחריצי פניו שיוו לו מראה הלקוח הישר מן המערבונים. ;צלעותיו הבולטות של סוסו נשמעו היטב לעקביו הנוקשים. לפני שנים, כשהוא והסוס היו צעירים יותר, הציל אותו תאום זה מכדורי הגרילה. במשך שנים הוא מוביל מטיילים אל פסגת הר הגעש טולימן (Toliman) ושמו עבר מפה לאוזן במסעדות ה"גרינגוס" (הזרים) של פנחצ'ל (Panajachel). ;לילה קודם לכן הגעתי לכאן, בנסיעה חבוטה בטנדר ישן, שקרטע לאורך כל הדרך המשובשת היוצאת מגואטמלה סיטי. לאחר שינה חטופה והשכמה בשעת לילה מאוחרת, פגשתי בדון פדרו וכעבור שעתיים נוספות חנינו למרגלות הר הגעש, כשצלליתו המאיימת של ההר מזדקרת מעלינו. כוסית של תה, מנוחה קצרה, ואנו מתחילים לטפס, מתמודדים עם החשכה ותלאות הדרך לפסגה. "אנחנו כאן", הוא מכריז. אני מביט בחשכה שמסביב ולא מבין לאן הגענו. מולי ראיתי פס אפרפר באופק, מתרחב והופך לצהוב. ;הכתמים שבאפלה הפכו לעצים, הגושים לגבעות, הנקודות הזוהרות לבתים, ובתווך, בין הרי הגעש, ממש למטה, נגלה במלוא הדרו אחד היפים באגמי העולם. אגם אטיטלן נמצא באזור ההררי שבמערבה של גואטמלה, במרחק 147 ק"מ - או שלש וחצי שעות נסיעה - מעיר הבירה גואטמלה סיטי. האגם שוכן בגובה של 1,562 מ' מעל פני הים ונהנה מאקלים אביבי כל ימות השנה. רוחבו המכסימלי 10 ק"מ ואורכו 18 ק"מ; שטחו כ-50 קמ"ר, ועמקו המקסימאלי 350 מ'. האגם נוצר כתוצאה מפעילות געשית [בספרים שונים מופיעים נתונים שונים בין 320 מ' לבין 525 מ']. בעלי המקצוע חלוקים אם מדובר בקלדרה, היינו - לוע של הר געש שהתפוצץ, או שמא זרם של לבה, שזרם מהר הגעש סאן לוקאס טולימן (Toliman) וחסם את יציאת המים. האגם משנה את צבעו תכופות לפי מזג האוויר, עונת השנה והשעה ביום. לעתים הוא כחול עמוק, לעתים תכלת השמיים, לעתים מזכיר בגונו את אבן החן לאפיס לזולי, ולעתים הוא לובש גוון ירוק יותר, כצבע האזמרגד. לסימפוניית הצבעים הזו נוספות הגבעות הירוקות והפסגות בצבע חום ארגמן של הרי הגעש שמסביב, המתנשאים לגובה של למעלה מ-3,000 מטרים. דומה והרי הגעש התמירים הם אלו שמעניקים לו את הדרו: אטיטלן (Atitlan), סן פדרו (San Pedro) וטולימן (Toliman) הם הרי געש חרוטיים להפליא. הרים אלו מזדקרים ממש מעל קו המים ומפסגותיהם נשקף נוף מכושף של האגם וסביבתו. בבקרים נראים פני האגם חלקים כמראה, אך שקט זה עלול להתגלות כבוגדני. באזור מנשבות רוחות הגורמות לעתים לסערות. הידועה לשמצה היא השוקומיל (Xocomil) המנשבת בעוז מדרום לצפון. סביב האגם שזורים תריסר כפרים הנקראים, רובם ככולם, על שם שנים עשר השליחים. בכפרים חיים בני שלושה שבטים, הנבדלים זה מזה בלבוש, בשפה ובתרבות. אלו הם הצוטוהילים (Tzutuhil), החיים בגדה הדרומית, הקצ'יקלים (Cachiqueles) בצפון-מזרח, והקיצ'ה (Quiche) שבצפון-מערב, כולם קשורים לתרבות המאיה. היו אלו מעיין ממלכות קטנות שנשלטו על ידי קבוצות לוחמים. כאשר פלש לכאן, ב-1524, הכובש הספרדי פדרו דה אלוורדו (Pedro de Alvarado), הוא זיהה את הסכסוכים הפנימיים והיטיב להשתמש בשיטה של "הפרד ומשול". באופן ציני להחריד כרת ברית עם שניים מהשבטים כנגד האחר, סכסך בין המנצחים ולבסוף הכניע את זה שנותר. מרבית התושבים מתפרנסים מחקלאות של מטעים ותירס. אנשים רבים מתפרנסים מדייג, אך מרבית הדגים הילידים חוסלו על ידי דגים שיובאו לכאן מאירופה. התושבים עברו קולטוריזציה (תירבות) עמוקה על ידי הנזירים הפרנציסקנים והדומיניקנים שהצטרפו לכובשים וחפצו להציל את נשמתם הכופרת. כולם קיבלו את הדת ומרבית סממני התרבות, אם כי באופן ובמידה שונים. בתרבות המקומית ישנה חלוקה בין הלדינוס (Ladinos), היינו, לטינים, קבוצה הכוללת את בני התערובת ואת הילידים שהתערו בעולם המערבי והם לובשים בגדים מערביים ודוברי ספרדית, לעומת האינדיחינוס (Indiginos), היינו, הילידים, המשמרים את התרבות המקומית, בשפה ובלבוש. בהקשר זה נציין כי המונח הרווח "אינדיאני" הינו פסול מנקודת ראות אנתרופולוגית, כי אין מדובר כאן בהודים. במקרים רבים הוא נחשב למעליב ממש. הזכרנו אותו פה ושם משיקולי נוחות. הכינויים הרווחים הם "אמרינידים"(Amerinides) בפי האנתרופולוגים, או "אינדיחינוס" בפיהם עצמם. מה שנותר הוא החגים הנוצריים, אך תחת פני השטח מבצבצים סממנים מקומיים עתיקים או לפחות פרשנות מודרנית של התרבות העתיקה. כך למשל, בכפרים רבים, במיוחד בסנטיאגו אטיטלן, מאורגנים הכפריים ב-Cofradias, מעיין מסדרי אחווה, שבהם מאורגנת קבוצה של משפחות במין מסדר אחווה סביב אבי אחת המשפחות החזקות, שמשמש כמנהיג תורן למשך שנה שלמה, ללא שכר, תוך פגיעה בפרנסתו, והוא מנהל את חיי הרוח של הקהילה. הפולחן מתרכז בכנסייה מאולתרת שמקומה משתנה אף הוא, ובלבה אל-תירס מקומי המכונה מאשימון (Maximon). מדובר באליל של ממש, הלבוש בבגדי אנוש, מעשן סיגריות ולצדו כוהנים הדואגים לצרכיו ומעבירים אליו בקשות. בניגוד למה שהמטיילים סבורים, יש יותר ממשימון אחד. בכפר סנטיאגו אטיטלן, למשל, לכל קופרדיה יש את המשימון שלה. בשנים האחרונות החלה פעילות מוגברת של מיסיונרים אוונגליסטים, המעניקים לילדים חינוך חינם וגורמים להורים לעבור אל הכנסייה שלהם, במתכונת המוכרת מפעילותה של ש"ס. משנה לשנה ישנם פחות קתולים ולכשאלו ייעלמו, יעבור גם פולחן משימון מן העולם. בינתיים, אפשר ליהנות מטקסי הטבלה הנערכים באגם בימי א'. אם ברוחניות עסקנו, ניתן להפליג או ללכת רגלית לכפר San Marcos de la Laguna, שם מתקיימת פעילות רוחנית במרכז מדיטציה הנקרא Las Piramides.
מרבית המטיילים מתרכזים בפנחצ'ל (Panajachel), המכונה לעתים "Pana" בפי המטיילים. ;זהו כפר גדול יחסית, המונה כ-500 תושבים ומשמש כמרכז ל"גרינגוס" - כך מכונים הזרים באמריקה הלטינית כולה. הכמות הגדולה של הזרים המטיילים וחיים כאן העניקה למקום את הכינוי "Gringotenango", היינו, מקום הזרים. המקום נתגלה על ידי הביטניקים של שנות ה-60 וההיפיס של שנות ה-70 וחלקם עדיין חיים כאן, ילדי הפרחים הנבולים. כך שבפנחצ'ל מתחככות זו בזו כמה קבוצות אתניות: האינדיאנים, השומרים על תרבותם, בשפה ובלבוש; הילידים המכונים "לדינו" (משום שספגו תרבות לטינית), המגישים את מרבית שירותי התיירות; עשירים מקומיים הבאים לנפוש; תיירים וקהילות ההיפים
בפנחצ'ל אפשר למצוא בנקל בתי מלון ובתי הארחה בכל מחיר ובכל קטגוריה, מסעדות בתי קפה, קפה-אינטרנט, חנויות ספרים, דוכנים המוכרים מזכרות, חנויות המציעות עבודות יד ברמות שונות ומשרדי נסיעות המארגנים טיולים בסביבה. במרבית מסעדות התרמילאים מגישים לארוחת בוקר יוגורט מקומי, בתוספת פירות טריים, פירות יבשים ודבש. פנחצ'ל (וכמה מן הכפרים האחרים שלחוף האגם) הינו מקום פופולארי ללמוד ספרדית, בין אם בקורס ובין אם בעזרת מורה פרטי/ת. כך אפשר לשלב לימודים, טיולים ובילויים. במקום פסטיבל עם ריקודי רחוב והרבה שתייה בין ה-1 ל-7 באוקטובר. משהו שלא הייתי מתאמץ להגיע אליו במיוחד, אך שווה הצצה אם נמצאים באזור באותו הזמן. אין הרבה מה לראות בפנחצ'ל גופא, אך זהו בסיס נוח לסיורים באזור והמעגן העיקרי של הסירות. כך למשל, אפשר לצאת בשעת בוקר לשייט לכפרים שלחוף האגם. - Atitlan Santiago, הכפריות לבושות בגדים רקומים בשלל צבעים ושיניהן מקושטות בעיטורי זהב [פייסטה לכבוד סנטיאגו (יעקב הקדוש) ב-25/07. פייסטה ב-5 ביוני]. במזבח של הקתדרלה יש גילופי עץ יפים, שם הוכנסו לסצנות הנוצריות אלמנטים מתרבות המאיה. בכפר San Antonio Palopo ניתן לראות גברים לובשי חצאיות, העובדים בשדות. בתכנון הטיול יש לקחת בחשבון את ימי השוק. זהו סרט אילם בשלל צבעי טכניקולור. הסוחרים מגיעים על גבי טנדרים, חמורים או ברגל, מרחק יום או יומיים משם. את זמן ההליכה אינם מחשבים בעלות המוצר. זהו עבורם גם אירוע חברתי. הם פורסים את מחצלותיהם ומסדרים את מרכולתם בשקט מופתי. מדי יום מתקיים שוק במקום אחר. הקנייה המומלצת ביותר היא רצועות בד רקומות יפהפיות, הנקראות Huipiles, הנכרכות סביב הראש. לנשים המקומיות הן מוסיפות הדר, אך לא ברור מה התייר יעשה בהן. אני סבור כי השוק היפה מכולם הוא סולולה (Solola), אחד הכפרים הבודדים בגואטמלה, בהם גם הגברים מקפידים על הלבוש המסורתי (פייסטה גדולה ב-11-17 באוגוסט, השיא ב-15 באוגוסט). הטיול האידיאלי ביום שישי הוא לצאת מפנחצ'ל מוקדם בבוקר, נסיעה בדרך משגעת ביופייה (תוך שילוב של תצפיות וקטעים קצרים של הליכה רגלית), אל השוק של Godínez. השוק - ססגוני וללא תיירים כלל. בסולולה (Solola) - סיבוב בשוק, הליכה לבית הקברות הצבעוני, ממנו נשקפת תצפית מופלאה על האגם, וחזרה לפנחצ'ל. בדרך חזרה, כדאי לשוב לפנחצ'ל במונית, או אפילו ברגל, כדי שאפשר יהיה לעצור מפעם לפעם, להתבונן ולשאוף את הנוף, שבכל פיתול של הדרך, נראה יפה מקודמו. מדרום מזרח לכפר San Andres Semetabaj ישנן תצפיות מרהיבות על האגם.אסור להחמיץ את מצפור Mirador Mario Mendez Montenegro.למידע נוסף לחצו
הוא הפורטל המוביל לישראלים בארץ ובעולם בעולם בקרו באתר www.laisrael.net
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
