8 נובמבר 2010
חזרה לאוגנדה
יותר ויותר שומעים וקוראים אנו לאחרונה אודות אי הנחת, הלחץ והדחק של חוגי מיעוט שמאל קיצוני משיחי בישראל מעצם קיומה של מדינת ישראל.
בטויים כגון "אני בוש שאני יהודי", " מדינה פשיסטית", "אני בוש להיות ישראלי", "מדינת אפרטהייד", "מדינה גזענית", ועוד צימוקים עבשים כהנה וכהנה מבית מדרשו המתמקמק של השמאל הקיצוני המטורלל.
זוכרים את "תוכנית אוגנדה" שהועלתה בקונגרס הציוני הרביעי? אפילו בנימין זאב הרצל תמך בה בשלב מסוים. מכיוון שיצחק רבין הוא שליחו עלי אדמות של הוגה מדינת היהודים בנימין זאב הרצל, ומכיון ש-רבין הוא משיחם של חוגי שמאל קיצוני אלו, ובכן מדוע שלא נשיב לחיים את התוכנית הזו למען רווחתנו כולנו.
הבה ונגיע להסכם עם ממשלת אוגנדה לקליטת כל המחרפים והמגדפים את מדינת ישראל, אלו הסולדים ממנה, אלו אשר אנו כולנו מעלים קבס בקירבם בעצם נוכחותנו וקיומנו. אלו השוטמים אותנו ממילא. אלו הפוסט יהודים, ציונים ודמוקרטים. אלו האוטו-אנטישמים בינינו אשר היותם יהודים הפך למעמסה קשה מנשוא עבורם. אלו הנוטלים מקלם ותרמילם (מצופי הזהב והאבנים הטובות מטעם "הקרן לישראל חדשה") ומתלמים ארצות החוץ לאורך ולרוחב להוציא דיבת מדינתם רעה ולחרמה בחרמות מחרמות איומות ונוראות.
הם לא רוצים אותנו, הרוב השפוי ביניהם, ואנו, הפלא ופלא, לא רוצים אותם בינותינו בדיוק באותה המידה. וכך, מדוע כי ניכפה עצמנו האחד על השני?
בהערכה זהירה המדובר הוא בציבור המגיע ל 3% מכלל יהודי מדינת ישראל דהיינו כ- 180.000 נפש.
אין המדובר בגזרה קשה אלא נהפוך הוא, המדובר בהטבה ברורה לציבור זה המטיף ממילא להקמת "מדינת כל אזרחיה" בארץ ישראל תחת שילטון פלשתיני ומכאן לא יקשה עליהם אידאולוגית ומנטלית להיטמע בקרב שחורי אוגנדה כמיעוט. וכי מה כבר ההבדל בין אוגנדה לישראל עבור המתיוונים הללו, שוללי המקרא, מורשת היהדות וזכותנו על ארץ ישראל?
הבה ונעביר בהסכמה, ואם לאו אזי בכח את כל השוטמים, המחריבים והמאררים את מדינתנו לשם למען תישקוט נפשם (ונפשנו). אי אפשר יהיה לטעון לאפליה כלשהיא שהרי אנו כבר מנוסים בטרנספר של יהודים טובים ונאמנים למדינה מגוש קטיף וצפון השומרון מבתיהם למעברות ומחנות עולים בתחומנו.
ומכאן, מאי- נפקא-מינא. כל שעלינו לעשות הוא להמשיך את אותו הקו בו נקטנו כבר בשנת 2005 עם גרוש גוש קטיף ולהכילו הפעם על יהודים שוטמי ישראל ומיחלים לחורבנה.
כולנו נצא נישכרים. הרוב השפוי במדינה לא יאלץ להלחם באויב הפנימי החובר לאויב החיצוני ויוכל לכן לרכז מאמצים להשרדות ואילו המאררים בינינו ישמחו וודאי לדעת כי חברתם של המאוסים עליהם לא תיכפה עליהם יותר ויהיו חופשים לחיות חייהם בשופי ונחת ב"תחום המושב" של ערבות אוגנדה הנאורה, החופשית, הליברלית והדמוקרטית.
לחילופין, במדה וטלטלות הדרך לאוגנדה יקשו על נפשם הנאורה-הרכה והאוניברסלית של המטורללים הללו, נאלץ להתחשב בם ו"לבקשם יפה" להעתיק מושבם למדינת פלשתין מעבר הירדן אשר לבטח תקום תוך שנים או שלושה עשורים בשטח ממלכת ירדן ד'היום. אפילו נעזור להם בבחירת השם למדינת החדשה דהיינו, "מדינת ישראטין"... ובא לציון גואל.
הערה:
ישווה כל קורא בנפשו האם הכתוב לעיל ניכתב ברצינות גמורה, או אפשר והינו הלצה אנינת טעם. ואולי, רק אולי, ישנו כאן קוטוב מכל דבר?
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
