החיים בזמן מלחמה 

במבט על השם בלבד, "חיים בזמן מלחמה" נשמע כמו עוד סרט קרבות בזמן מלחמה גדולה או סרט המתאר את שגרת החיים שנכפתה על מיליוני אזרחים, כשמטוסי האויב מפציצים את בתיהם. הצופים יופתעו לגלות שאין שום טנקים בסרט, ומטוסי הקרב היחידים מופיעים על פוסטר בחדרו של נער.

החיים בזמן מלחמה, סרטו של טוד סולונדז, ממשיך את סרטו "אושר" שיצא לאקרנים 1998. בסרט מופיעות עדיין שלושת האחיות ג'וי, טריש והלן, אך כשחקניות שונות, 11 שנים אחרי שראינו אותן בפעם האחרונה.

ג'וי מעורערת מתמיד, מתחבטת עם עצמה בשאלות על חייה כשהיא מדמיינת דמויות מעברה. טריש המשיכה בחייה, וגידלה את שלושת ילדיה. הלן נותרה האחות היהירה לכאורה והמנותקת מהמשפחה.

אבא לא מת, הוא פדופיל

ילדיה של טריש - בילי, וטימי, התבגרו, וקלואי נולדה. בילי לומד כעת בקולג' וטימי שהיה אז תינוק הוא היום נער לפני בר המצווה שלו. לטימי הקטן סיפרה אמו שאביו הפדופיל לא הלך לכלא, אלא נפטר, אך הוא מגלה דרך חבריו לכיתה שאביו, וויליאם, השתחרר מהכלא.

וויליאם פונה אל בנו, בילי, כדי לקבל ממנו מחילה. במקביל, גם טימי, שלא הכיר את אביו, מתלבט עם עצמו: האם צריך לסלוח גם לפדופילים? הוא מזכיר משפט ששמע מאדם אחר - "פדופילים הם כמו טרוריסטים", ובהמשך הסרט טוען שצריך לסלוח לדעתו גם לטרוריסטים.

לסלוח ולשכוח

הביטוי הזה חוזר לאורכו של הסרט, אך נידון לעומק רק בסצנה אחת. "אם לטרוריסט יש סיבה טובה, לא צריך לסלוח לו?" שואל טימי, והמבוגרים מדקלמים שטרוריסטים הם לא אנשים נורמליים, הם לא כמונו. הכוונה הסמויה היא לפדופילים ולכל פושע ופחות לטרוריסטים עצמם, כי קשה להאמין שסולונדז, שערורייתי ככל שיהיה, מצדיק את מעשיהם.

האם אנחנו לא צריכים לסלוח לאותם אנשים? איפה עובר הגבול בו כבר אין מחילה לאדם? סולונדז עונה על השאלה דרך טימי. הוא אומר שאם מישהו עושה לך משהו שפוגע בך, כל כך חזק שזה כואב - עדיף לשכוח ולא לסלוח, מאשר לסלוח ולזכור.

המלחמה הקרה

טוד סולונדז שקל לקרוא לסרט בשם "סליחות". שם מתאים הרבה יותר לתוכן שלו. אך הוא בחר בשם "החיים בזמן מלחמה". לאיזו מלחמה הוא מתכוון? בסרט מוזכרת פעם אחת המלחמה בה נמצאת ארצות הברית, אך היא כל כך רחוקה ממנה, ולא מורגשת בחיי היום יום. אולי זה אחד המסרים שרצה סולונדז להעביר: להראות כמה המלחמה לא משפיעה על החיים באמריקה, מול ההשפעה שלה בעיראק או באפגניסטן.

ואולי הכוונה היא למלחמות הפנימיות של האדם עם עצמו? האם לסלוח לפושעים או שלאנשים כאלו אין הזדמנות שנייה? טריש - כששמעה שאחותה ג'וי עדיין עובדת עם אסירים – שאלה מדוע היא עוזרת לאנשים רעים ולא לקורבנות, ומראה את האטימות שלה ושל החברה כולה כלפי אנשים שהיא כלל לא מכירה, לא יודעת מה גרם להם להיכנס לכלא, ובאילו נסיבות.

שטחי למראית עין

לצופים שלא ראו את הסרט "אושר" ואינם מכירים את הבמאי טוד סולונדז והביקורת שהוא מנסה להעביר, "החיים בזמן מלחמה" יראה כמו סרט שטחי ובינוני. נדרשת מחשבה כדי להבין מה מנסים להגיד לנו בסרט, שבצפייה ראשונה נראה כבעל עלילה רדודה. צריך לראות את הסרט בראש פתוח לרעיונות שאינם חלק מהקונצנזוס שלנו כחברה, להתרכז פחות בעלילה ויותר בהקשר של כל דמות ומה שהיא אומרת לעולם שלנו.

מאמר פורסם באדיבות רשת בתי קולנוע לב - בית שני לכל מי שהתשוקה שלו היא לקולנוע אמיתי.עכשיו בקולנוע לב המדריך למהפכה ,תמרה דרו,בדרכה

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי