כאשר אישה מדליקה נר, הנר מפיץ אור; כאשר איש מעלה את מתג ההפעלה בנורה עולה אור.
האם זה לא מובן מאליו?
האם יש טעם לומר בהציתך את הגפרור, הגפרור דולק?
תמיהה זו עולה למקרא פתיחת פרשת השבוע, פרשת "ב??ה?ע?ל?ת?ך?": "וידבר ה', אל-משה לאמור. דבר, אל-אהרון, ואמרת אליו: בהעלותך את-הנרות, אל-מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות" (במד' ח, א?ב).
בבחינת "בהעלותך, את-הנרות" מביא לתוצאה המתבקשת, "יאירו שבעת הנרות".
איך ניתן להבין זאת?
לפני שנדון בשאלה, נזכור נתון נוסף.
פרשת "בהעלותך" מופיעה לאחר פרשת "נשוא" שעוסקת, בין השאר בתיאור חנוכת המזבח שמתוארת כאירוע שכובדו בו "הנשיאים בדרך מרשימה ומכובדת, ברוב עם ובהידור גדול" (1).
המפתיע הוא שבאותו אירוע מרשים, אירוע חנוכת המזבח, לאהרון הכהן אין כל חלק (במד', ז).
פרשנים ערים לשני נתונים אלה ומתייחסים לכך.
רש"י שואל: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?" הוא משיב, כרוח מדרש (2): "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
במלים אחרות, רש"י מבין את הדלקת המנורה כפיצוי לאהרון על שלא כובד בתהליך חנוכת המזבח.
אבל, רמב"ן מעלה תמיהה: "ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות, ולא נחמו בקטורת בקר וערב [...] ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, [...] ועוד מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים."
נשאל אחרת, מה יש בהדלקת המנורה שרואים בו פיצוי לאהרן?
התייחסות לכך מצויה בדברי נכדו של רש"י, הרשב"ם: "לפי שמלאכת תדיר היא זו, הזכירה כאן, אעפ"י שכל מלאכות המשכן נגמרו, מלאכת הדלקת המנורה [לא] נגמרה כי תדירה היא".
כלומר, בניית המשכן היא תהליך שבא אל סיומו בשלב מסוים, ואילו העלאת אור היא פעילות שחוזרת נמשכת, אם זה בחנוכה "אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח" (רמב"ן על אתר).
ואם זה בנר התמיד בבתי הכנסת או בנרות שבת בבית יהודי.
כך גם לייבוביץ, בעקבות מדרש תנחומא, רואה בכך עליית מדרגה: "הדלקת הנרות במקדש מבוטא בכינוי "להעלות נר" ולא נאמר 'להדליק נר', ללמדנו כי זוהי עלייה לעם-ישראל" (3).
אבל איזו עלייה יש בהדלקת הנר או המנורה? האם באור לכשעצמו טמונה ההתעלות?
הלא האור הוא תופעה שבטבע שאפשר לנתחו במושגים פיזיקליים, האם בתופעה פיזיקלית, שבטבעו של העולם, יש משמעות של התעלות?
נחזור רגע לבריאה, לבריאת העולם. תהליך הבריאה נפתח בבריאת האור: "ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור" (בר' א, ג). זהו תהליך הבריאה הפיזי, אבל, האלוהים מוסיף לתהליך הבריאה של האור, וגם של כל מרכיבי הבריאה, את ההתייחסות או את ההערכה "וירא אלוהים את-האור, כי-טוב" (בר' א, ד).
"טוב" אינו תואר פיזיקלי. רש"י רואה בכך שהאור הראשוני "אינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא" (4); הרמב"ן רואה בכך הבטחה "שרצה בקיומו לעד"; ויש גם פרשנויות אחרות.
החשוב לענייננו הוא שהאור לכשעצמו אין בו לא טוב ולא רע. נר דולק, יהא זה נר שבת או נר חנוכה, אחד רואה בכך קדושה, ולאחר זהו סתם נר שמאיר.
החשוב הוא, אפוא, לא מה אתה מדליק אלא באיזו כוונה, באיזו משמעות אתה מצית את הלהבה בנר. כך אני מבין את שימושו של לייבוביץ, לעיל בכתבו "זוהי עלייה לעם-ישראל". וכך גם לגבי אהרון הכהן, כאשר הוא מתעלה אז מופץ אור רב בנרות, והמספר שבע, ברור אינו מקרי. והייתי מנסח זאת כך, אם הנרות מודלקים במאור פנים אז אורם זורח שבעתיים.
על זה נאמר: "מ?או?ר ע?ינ?י?ם י?ש??מ??ח ל?ב" (משלי טו, ל).
ומי ייתן ואור ימלא את נפשנו ופנינו, נאיר פנים זה לזה, ואז גם נר זעיר יפיץ אור יקרות!
מקורות והערות
(1) חנוך בן-פזי, "פרשת בהעלתך: הכרח וחירות בפרשת המנורה: הרב יצחק הורטנר בתוך נפתלי רוטנברג, הוגים בפרשה, ירושלים 2005, עמ' 434).
(2) ראה מדרש תנחומא, פרשת בהעלתך, סימן ה.
(3) ישעיהו לייבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, ירושלים תש"ס, עמ' 647.
לייבוביץ טוען כך בעקבות המדרש: "אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אתה אומר שנאיר לפניך? אתה הוא נרו של עולם והאורה דרה אצלך [...]. אמר להם הקב"ה: לא שאני צריך לכך אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם. למה? לעלות אתכם בפני כל האומות שיהו אומרים ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל" (מדרש תנחומא, פרשת בהעלותך סימן ד).
(4) רש"י מתכוון כאן לאור הראשוני שהוא בבחינת "אור גנוז".
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



