למרפאתנו הגיע מקרה מעניין ביותר של חתול ג'ינג'י בן 9 בשם פיץ. פיץ אובחן בעבר כסובל מתגובה אוטואימונית בשם "אאוזינופיליק גרנולומה קומפלקס”, ולכן טופל בכמות גדולה של סטרואידים. מכיוון שלא עזרו להחלמתו טופל על ידי הורמונים (מג'סטרול), שהקלו מעט על מצבו אך לא הביאו אותו להחלמה מלאה. בעקבות הטיפול הממושך בסטרואידים והורמונים צצה בעיה חדשה- דלקת עור חריפה וירידה במערכת החיסונית. פיץ הגיע אלינו סובל מהתקרחות, גרד, פצעים בעור, כיבים בפה עקב ליקוקים ובמצב כללי ירוד ביותר שכלל בטן נפולה ומערכת חיסונית מוחלשת. על ידי בדיקת עור פשוטה ומהירה (מגרד עור), גילינו מספר רב של טפילים בעור מסוג דמודקס. התפרצות זו של טפיל הדמודקס נגרמה בשל היחלשות המערכת החיסונית. דמודקס הוא טפיל עור מיקרוסקופי המצוי בעומק הרקמה העורית, בתוך זקיקי השיער של חיית המחמד שלנו. התחלנו מיד לטפל נקודתית במחלה על ידי מתן זריקות של דורמקטין, בשילוב עם אנטי-היסטמינים. החתול משתפר, השיער חזר לצמוח, הגרודים ומצבו הכללי השתפרו. מעט על טפיל הדמודקס: מחזור חייו של הטפיל הכולל: ביצה,לארוה,נימפה ובוגר. הטפיל הבוגר מתקיים בעור והוא ניזון מתאי עור מתים ומשיער. דמודיקוזיס היא מחלת עור דלקתית, המאופיינת בריבוי המצאות הטפיל בשל כשל במערכת החיסונית של הגוף. המחלה נפוצה בעיקר בכלבים צעירים או מבוגרים, אך יכולה להופיע בכל גיל. כלבי שארפיי הם בעלי נטייה גנטית לטפיל מסוג זה. המחלה נפוצה הרבה פחות בחתולים. ההדבקה מתבצעת בשעות חייו הראשונות של הגור ע"י מגע ישיר עם אימו. דמודיקוזיס יכול להופיע בשתי צורות: דמודיקוזיס מקומי – הצורה הנפוצה והקלה בה התגובה לטיפול טובה, בה איזור אחד או כמה אזורים קטנים של נשירת שיער, באזור הראש והרגליים הקדמיות. מקרה של דמודקס מקומי יכול לחלוף מעצמו אך במקרים אחרים חוסר טיפול והזנחה יגרור להתפשטות המחלה והפיכתה לצורה מפושטת ולכן ההמלצה היא לטפל גם במקרים מקומיים. דמודיקוזיס מופשט– התקרחות אזורים נרחבים בגוף, פלישה של הטפיל לבלוטות החלב, זיהומים משניים עם עור אדום, מגורה, חם למגע, ריח לא נעים. במקרים אלה קשה יותר לטפל. אבחון דמודקס מבוצע ע"י מגרד עור עמוק, כלומר גירוד העור על מנת להגיע לשכבות העמוקות של העור בהן שוכנים הטפילים ובדיקתה תחת מיקרוסקופ, הליך פשוט המבוצע במרפאה. היות והמחלה פורצת בשל כשל במערכת החיסונית, יש לבצע בדיקות דם, להערכת תפקוד המערכות הפנימיות של החיה. חתולים שהתגלו נגועים, רצוי שיעברו בדיקות דם כלליות, בדיקת דם לאיידס חתולים ובדיקת צואה. קיימות מס' שיטות טיפול, בינהן שטיפות בתמיסה מיוחדת או מתן זריקות. במסגרת הטיפול הסיסטמי תינתן לחיה אנטיביוטיקה, על מנת להלחם בזיהום החיידקי המשני הקיים עקב גירוד וליקוק העור והזדהמותו. יש להקפיד על תזונה אופטימאלית, חיסונים וטיפולים נגד טפילי מעיים, משחקים והרבה חום ואהבה, מההיבט הפסיכולוגי. הפסקת הטיפול תלויה בבדיקות חוזרות עד לקבלת מגרד עור שלילי. צפי ההחלמה של החיה תלוי במצב בו הגיעה החיה למרפאה לטיפול.
אסיסטנטית במרפאה וטרינרית
וטרינר בהוד השרון ד"ר קובי שחר
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
