השואה בדרך כלל מזוהה עם יהודי אירופה, גם במערב ובעיקר במזרח אירופה שבה הושמד הרוב המכריע של היהודים.אולם רק באחרונה התוודע הציבור הישראלי כי השואה הגיע גם למקומות אחרים, כמו לוב ותוניסיה, בצפון אפריקה ובמהלך מלחמת העולם השנייה אלפים נשלחו לעבודות פרך ורבים נרצחו במחנות ההשמדה.אך בצד הזיכרון הטראומטי קיים הזיכרון של קהילה עתיקה משגשגת ומוזיאון שמתעד זאת..
ב-26 באוקטובר ייערך ב"יד ושם" בירושלים טקס אזכרה ועצרת לזכרם של יהודי לוב שנספו בשואה במלאת 68 שנים לשחרור לוב.הכנס יימשך יום תמים ובו יועלו לא רק נושאי השואה אלא גם הסיפור המופלא של ההעפלה והעלייה של יהודי לוב לישראל כמו גם קליטתם המוצלחת. וכאשר מדובר בקהילה כמו קהילת יוצאי לוב יש לה במה להתגאות- גם על עברה המפואר וגם על ההווה והעתיד.
אחד הדברים שמייחדים את מדינת ישראל,ובמידה רבה גם את ארה"ב,הוא העושר הרב תרבותי שהביאו איתם המהגרים( אצלנו ה"עולים") מארצות מוצאם. פעם בעידן של טרום מדינה ובתקופה מסוימת לאחריה, הממסד עשה הכול כדי למחוק את המורשת הרב גונית הנפלאה. זאת בנימוק חיובי של כורח להתערות בחברה החדשה.התועלת הייתה מפוקפקת במקרה הטוב. הנזק היה רב. עם הזמן,ודווקא לאחר מיזוג הגלויות בפועל, המורשת הזאת זוכה לתחייה כי דורות ההמשך רוצים בה.ביטוי מוחשי לכך אפשר למצוא במוזיאונים הקהילתיים המועטים בארץ. בצפת ישנו המוזיאון למורשת יהודי הונגריה. באור יהודה, שבמרכז, ישנם שניים. של יהודי בבל-עיראק ושל יהודי לוב .במרכז למורשת יהודי לוב ביקרנו ויצאנו מושכלים.
הקשר בין יהודי לוב לבין ארץ ישראל בעת החדשה מתחיל בראשית המאה ה-20 כאשר הוקמה שם התנועה הציונית המדינית, ומאז השפעתה של התנועה בקרב יהודי לוב הלך וגדל, ובראש וראשונה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובייחוד אחרי הקמת המדינה כשבעקבותיה החלו הרדיפות נגד היהודים. יהודי לוב הקימו את שכונת מונטיפיורי בתל אביב. לא משום היותו אציל אנגלי, אלא בשל מוצא משפחתו מאיטליה,ויהודי לוב חונכו חינוך איטלקי,לרבות השפה. ביטאון הקהילה "ליבלוב" יוצא לאור בעברית בפתיחת המגזין מימין, ובאיטלקית משמאל, כשהשער האחורי הוא באיטלקית. לכתב העת ולתולדות יהודי לוב הקדשתי בשעתו מאמר ב- יולי 2008 .
מאז שרובה של קהילת לוב עלתה לישראל, בקיץ 1952 , היה קשר עם הממסד הלובי, לעתים רופף לעתים תכוף יותר, בדרך כלל מחוץ לישראל, כמו רבת עמון או לונדון. הקשר הזה הורגש במיוחד בתקופה שבה לוד היית בבידוד בינלאומי כמעט מוחלט בשל האירוע שידוע כ"פרשת לוקרבי".מטוס בואינג 747 של חברת פאן אמריקן שיצא מנמל התעופה הית'רו בלודון ב- 21 בדצמבר 1988 ברדכו לניו יורק התפוצץ באוויר מעל לאזור לוקרבי בסקוטלנד וכל נוסעי המטוס- 259 אנשים,ניספו ו-11 תושבי לוקרבי נהרגו על הקרקע.
לוב הואשמה בחבלה במטוס והאו"ם הטיל סנקציות כבדות עליה ובמהלך השנים 1992-92 הסנקציות כללו איסור על טיסות ללוב וממנה,אמברגו נשק, חרם על מוצרי נפט,הקפאת נכסים כלכליים ועוד. לוב הייתה במצוקה. היא הסגירה לאנגליה שני חשודים שאחד מהם נדון למאסר עולם באנגליה.אולם הפרשה הגיעה לסיומה לאחר שבאוגוסט 2003 לוב נטלה את מלוא האחריות על פעילות הסוכנים שהטמינו את הפצצה במטוס,החליטה לפצות את משפחות הקרבנות בסכום כולל של 1.5 מיליארד דולר והנקיות הוסברו סופית בנובמבר 2008 .
אני מזכיר פרטים אלה מכיוון שיש להם זיקה לקשר שבין ארגון יוצא לוב בישראל לבין השלטון בטריפולי.פרטים על כך סיפר לי מאיר כחלון יו"ר הארגון העולמי של יוצאי קהילת לוב במפגש שהיה לנו במרכז למורשת יהודי לוב באור יהודה. כחלון אדם נשוא פנים, איש עם קבלות בכול הקשור לפעילות התוססת של הקהילה בארץ ובחו"ל מקיים גם קשרים ענפים עם גופים ומוסדת ציבוריים, בין היתר בנושא פיצוים לניצולי שואה מלוב. מעטים יודעים כי במלחמת העולם השנייה אלפים מקרב האוכלוסייה היהודית בלוב, כמו גם מתוניסיה,בצפון אפריקה, נלקחו למחנו כפייה ומהם גם נשלחו לאושויץ ונרצחו על ידי הנאצים.
בספטמבר 2000 יצא לאור ספר על תולדות יהודי לב שחיבר יעקוב חג'יג'י -לילוף (בהוצאת המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב- ספט 2000) שתורגם לאיטלקית וזאת כדי שניתן יהיה להעבירו ללוב, שרבים מתושביה דוברי איטלקית מאז הכיבוש האיטלקי בשנת 1911 שנמשך עד לסיום מלחמת העולם השנייה.
בשיחה עם מאיר כחלון אכן מתברר כי ברקע הקשר, לעתים די אינטנסיבי, אירועי לוקרבי שהזכרנו. ממועדי האירועים נגזרו מועדי הפגישות ותכליתן. בעוד שבעת המשבר הקשרים כמעט ולא התקיימו, בעיקר מצד קהילת יוצאי לוב בישראל וגם באנגליה שבה יושבת קהילה פעילה של יוצאי לוב.אולם אלה התקיימו בשנים 2007-2008 ממש במקביל לסיום פרשת לוקרבי. רוב הפגישות נערכו בבירת ירדן, רבת עמון. משרד החוץ הישראלי לא זו בלבד שלא מנע את צאת המשלחת לרבות עמון, אלא אף הנחה את חבריה כיצד לפעול.
מפגשים עם נציגים לוביים.
הנציגים הלוביים, מספר כחלון, באותם מפגשים- דיברו מעט. הם רצו לשמוע. מה המצב של הקהילה, איך היא נקלטה בישראל,כיצד היא שומרת על התרבות העתיקה שלה. בראש הנציגות הלובית עמד אחד בשם בן ברקא אשר גילה חמימות מיוחדת כלפי הנציגות הישראלית, כמו מחוות חיבוק מסורתיות וכיו"ב. "באותן פגישות הבענו את רצוננו לבקר בלוב, הצבענו על כך שיוצאי מדינות אחרות במגרב כמו מרוקו ותוניסיה מאפשרות לישראלים יוצאי מרוקו לבקר בארצות הולדתם.יחד עם זאת ביודענו שזה בשלב זה לא מעשי התעניינו במצב בתי העלמין היהודיים בלוב, אשר לפי המידע חלקם נהרסו . הם הבטיחו לבדוק. שאלנו גם על מצב הרכוש של הקהילה היהודית כמו בתי ספר,מוסדות יהודיים ובתי כנסת.
מאז המאה ה-16 הוקמו בלוב קרוב ל-30 בתי כנסת רובם המכריע בטריפולי ושניים בבנגאזי."נושא הרכוש היהודי הרב בלוב חשוב לנו מאוד, בעיקר כאשר בבוא היום יידון מצב הרכוש הערבי בארץ מול הרכוש היהודי בארצות ערב."- מדגיש כחלון. אגב ,במוזיאון של מורשת יהדות לוב, מצוי ספר תורה מתושבי המערות היהודיים,לפני 700 שנה. אך כאמור עיקר תשומת לבם בשיחות היה מצבם של יהודי לוב בישראל. בפגישה אחת מסרו הישראלים את ספר תולדות יהודי לוב, בגרסתו האיטלקית,לנציגים הלוביים וביקשו שהוא יועבר לבו של קדאפי, סיף אל איסלם. הם הבטיחו.
אחד המפגשים נערך בלונדון ושוב נדונו היחסים ביו יוצאי לוב בכלל וישראל בפרט לבין השלטון בטריפולי. "באותו פגישה נמסר לנו כי הספר שמסרנו בשעתו בשביל בנו של קדאפי- אכן הועבר אליו.אולם לא רק את הספר העברנו לנציגי לוב,העברנו גם קלטות,ובהם תקליטור של זהבה בן.ראוי לציין כי באחד המפגשים הציעו לנו לממן מערכת בחירות אם תקום בישראל מפלגה של יוצאי לוב שהם וצאצאיהם מונים כיום 180,000 נפש.הסברנו ללובים כי הדבר לא יתקבל טוב, מה גם שאין כול ככוונה להקים מפלגה של יוצאי לוב בישראל. הם נתנו לנו להבין שזה יכול לכלול גם לא יהודים. כמו למשל משפחת ג'ואריש מרמלה היא יוצאת לוב.יחד עם זאת הקשינו מדוע שלא לאפשר ביקור של כמה מאות יוצאי לוב בארץ, בלוב.
בהקרש זה גילה כחולון כי בשנת 2005 ביקרו בארץ-2000 יוצאי לוב, בדרכם למכה דרך ירדן.הם זכו לקבלת פנים חמה, התארחו במלון היאט הירושלים, מלון שיש המחרימים אותו בשל מציאותו במזרח העיר. תחושתנו הייתה שהלובים בעת המצוקה המדינית שלהם עקב פרשת לוקרבי רצו לעשות מה שעושה כול מדינה אשר מבקשת קרבה לוושינגטון באמצעות הקהילה היהודית האמריקנית,ואליה באמצעות ישראל" .
אגב, בניגוד למדינות אחרות במגרב, לא נותר ולו יהודי אחד בלוב,רובם המכריע נמצאים בישראל, בעליה שחלה,כאמור, בראשית שנת ה-20 בד בבד עם כינוס הקונגרס הציוני הראשון.יהודיי תוניסה נחשבו בנאים, רבים מיוצאי לוב היו בראשית דרכם בארץ פועלי בניין ואחר כך נהפכו לקבלנים ואנשי נדל"ן. ככה זה היה עם יצחק תשובה, מלוב. הוא התחיל כשולית בניין, התקדם להיות בנאי סוג א' ואחר כך קבלן וחברתו היא אשר הקימה את קו בר לב, לקראת המערכה של מלחמת יום הכיפורם בשנת 1973 . וכאלה יש עוד סיפורים של הצלחה. יחד עם זאת גם בלוב זאת הייתה קהילה משגשגת. לדוגמה,למשפחות של נחום גלבוע, -נחצ'ה, מי שעורך את ביטאון קהילת לוב "לבלוב" שלו הקדשתי בשעתו מאמר,היה הכרם הגדול ביותר בלוב לא הרחק מטריפולי הבירה. אופייני שהוא יושב כיום במושב לכיש, שהכרמים וענביו יצא להם שם כענבי לכיש או "ענבי טלי"..
המוזיאון למורשת קהילת לוב.
אך גולת הכותרת שבה מתפארת הקהילה הוא המוזיאון שבמרכז מורשת יהודי לוב באור יהודה,שליד תל אביב. המוזיאון הוא קטן, דחוס אבל מלא וגדוש תיעוד ומידע החל מבוא היהודים לקרינייה,קירינאיקה, היא לוב, במאה השנייה לספירה,חיי היהודים בארץ זה, התהפוכות שהם עברו, ייסוד התנועה הציונית מן הראשונות בעולם, העלייה לארץ בראשית המאה ה-20 , יסוד שכונות וישובים והתבססות בישראל כאחד הקהילות החזקות והפעילות ביותר.יתר על כן המדורים השונים במוזיאון מלווים השמעה קולית של הסברים בעברית,באנגלית וגם באיטלקית- שפתם השנייה של היהודים בעידן השלטון האיטלקי.
על מלאכת האיסוף, השימור והתיעוד אחראי אבי פדהצור, היסטוריון והוגה רעיון הקמתו. אבל גם בלי עזרתו האדיבה והליווי ההסברתי שהוא נתן לנו, המיצגים מדברים בעד עצמם.כול תעודה שניתן היה להציל, לשמר,לשחזר- מצויה במדפים ובתאים שיש בהם משום קיום יחד מיוחד במינו,כאילו שפריט אחד מחמם את משנהו וככה בצוותה הם מספרים סיפורה של אחת הקהילות היהודיות הוותיקות והמפוארות בעולם.
מעניין הוא, ועל כך העיר מאיר כחלון ,שבעוד שיש בארץ עשרות מוזיאונים גדולים מכול הסוגים, אין כמעט מוזיאונים קהילתיים למעט שניים שהם באור יהודה, מרכז קהילת יוצאי בבל, ומרכז מורשת יהודי לוב.עד כמה שאני יודע יש עוד אחד לפחות, בצפת- מרכז מורשת יהודי הונגריה, כפי שציינתי במבוא. מכול מקום הצדק עם כחלון והוא אף הציע לראש המועצה להפוך את אור יהודה לקריית מוזיאונים קהילתיים. רעיון מעולה. עשרות הקהילות שבאו לארץ הזאת בתקופות שונות ראויות שהציבור בישראל, וגם המבקרים מבחוץ יכירו אותם מקרוב. מרכז מורשת יהודי לוב הוא מתאבן.
..
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
