הנימול הראשון 

 מתוך עלון "חוויית השבוע"

בפרשתנו מסופר על אברהם אבינו, הנימול הראשון, ההופך להיות יהודי. הוא יושב בפתח האוהל, כחום היום, ומצפה לקיום מצוות גמילות חסדים - הכנסת אורחים. הרמב"ם מבהיר כי "חשובה היא מצוות הכנסת אורחים וראוי להשתדל בה הרבה, שהרי אמרו חכמים שהיא חשובה יותר מהקבלת פני השכינה".

בפרקי אבות נאמר: "והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (א' /טו'). אחת מהתכונות המאפיינות גמילות חסד היא ההתייחסות בכבוד, באופן נאות - שלא יחוש האורח כאילו הוא לטורח עליך. אבות דרבי נתן (י"ג/ד') מדגיש חשיבות "סבר פנים יפות", שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושות בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום. המקבל חברו בסבר פנים יפות - אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו מתנות טובות שבעולם. כאשר האירוח הוא במאור פנים, באורך רוח ובסבלנות - יש למקבל תחושה נהדרת, של שמחה והנאה. לעומת זאת, כאשר אדם מאכיל את אורחיו בשפע מאכלים משובחים ומעודנים, בפנים זועפות או מזלזל בהם, הרי אין שום ערך לאירוח. היחס, הכבוד והאהבה לזולת הם מבסיסי מצוות האירוח וממידת החסד. היחס המכובד יוצר שלום בין אנשים, לכן בכל מפגש יש לחשוב על "הדרך" בה מקבלים אורחים. נאמר: "את כל האדם" - כל אדם, צדיק ורשע, אף הנוכרי בגדר אמירה זו. כך למדנו מאברהם - שחיכה בחום היום לאורחים, מכל המינים והסוגים. הוא רץ מהר, בהתלהבות, כדי לדאוג למזון לאורחיו, על אף שהיה שרוי בכאבים - ביום השלישי למילתו, ו"הפעיל" גם את שרה והנער. כל משפחתו היתה עסוקה בשלושת האורחים שהגיעו לביתם.

עוד נאמר בפרקי אבות בנושא הכנסת אורחים: "והוי מקבל כל אדם בשמחה". אמר ר' יוחנן: "טוב המלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב", היינו: מי שמחייך אליו, יותר טוב מהנאות גשמיות שמהנה אותו. מבהיר הברטנורא - כי הכנסת אורחים צריכה להיות בזקיפות קומה ובשמחה. כשאתה מכניס אורחים לביתך אל תיתן להם ופניך כבושות בקרקע...שהרי אפילו נתן כל המתנות שבעולם כאילו לא נתן כלום...שקבלת אורחים בסבר פנים יפות דומה למעלת הגיבור, שיכבוש את יצרו וילחם כנגד לבו הרע, שהרי נאמר 'איזהו גיבור הכובש את יצרו', עליו להיות גיבור בקבלת אורחים לביתו.

אהבת הבריות והכנסת אורחים קשורות זו בזו - שהכנסת אורחים ראויה באה מתוך אהבת הבריות - ומהוות את תכונותיו הנפלאות של אברהם אבינו. "אהבת הבריות" הגדולה של אברהם אבינו באה מתוך "אהבת השם" הגדולה שהיתה בו. גם בסדום, במדרונות התלולים של אנשים רעים אלו, ניסה אברהם לבדוק שמא נותר משהו לא מקולקל העשוי לתת להם זכות קיום בעולם. הוא ניסה למצוא משהו חיובי בטומאת הרשעות של סדום, משום שהיתה בו אמונה ואהבה לבורא עולם, ממנו הוא שאב את אהבת הבריות.

נמצאנו למדים, שהכנסת אורחים ראויה - מהווה אחד ממוקדי החשיבות במידותיו של האדם, היא מהווה בסיס עקרוני ותשתית חינוכית ליחס, כבוד ואהבה לבריות, אדם המכניס אורחים מתוך שמחה לביתו יקיים ביתר שאת ובגאון מצוות רבות נוספות שבין אדם לחברו.

                                                                                 ד"ר יחיאל שרמן

חבר בעמותות "רוח טובה" "החוויה היהודית"מנהל קשרי חברה וקהילה ב"קמפוס מופת למדעים", כאחראי על מיזמים חינוכיים ,קשרי קהילה ומשימות לאומיות בפרוייקט "מצליח" -מצויינות לימודית חברתית, פר הנוער הודיות וקמפוס תו"מ לטכנולוגיה מנהל אתר "תורה" http://www.torah.in/he>

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי