אוקטובר 2010. בעוד מספר חודשים, מסתמן, מדינת ישראל תציין שנתיים לעליית הימין הקיצוני בראשות נתניהו-ליברמן-ישי. הכוחות הלאומנים בארץ ישראל ממשיכים במגמה התוקפנית נגד אזרחיה הפלסטינים של מדינת ישראל. אחרי שהחליטו לטרנספר את ילדי העובדים הזרים, שכולם נולדו בישראל וחיו תחת התרבות הישראלית ואין להם דבר וחצי דבר בטרנספר לארצות הוריהם, אך למרות זאת, רבים כבר גורשו ונוספים עושים דרכם אל השאול.
חוק הנאמנות? עבר גם הוא ברוב מוחץ. הכל מתוקתק מהיר ומיידי, לעיתים גם ללא מתק שפתיים, כי למי אכפת. אין מי שישמיע את קולו, אין מי שיקים זעקתו, אין כופר ואין איש הפוצה פיו נגד המשטר. העיתונים והתקשורת כולה כאחת קוראים להחרים את שיחות השלום עם הפלסטינים, ומאמרי השטנה נגד זכרון רבין - נשפכים כאילו היה אויב האומה. פסטיבל השנאה נגד רבין.
אך לא כולם נטשו הספינה, יש מי שממשיכים להלחם באומץ רב נגד הפשיזם הציוני, לוחמי חופש וזכויות אדם המרימים ראשם נגד קלגסי ושוטרי הכיבוש הציוני. חלקם תושבי מדינת תל אביב, חלקם פעילי זכויות אדם מחו"ל, וחלקם תושבי האדמה הזאת - פלסטינים אמיצים.
כך קמה לה אישה אחת, חנין זועבי שמה. ערביה גאה, לוחמת חופש וזכויות אדם, פמיניזם ודמוקרטיה אמיתית, ללא סילופים. נגד אלי ישי, נגד ליברמן, ונגד מועמר קדאפי. נגד כל החשוכים והפר מיטיבים. כשהאחרונים בבורותם עוד מאשימים אותה בבוגדנות ומאיימים שמא ישללו את אזרחותה. בוגדנות במה? אזרחות של מה? של מי? עדיין לא ברור לאף ליברל בעולם.
אך קמה היא מיד "כבוד הוא לי להיות בוגדת בערכי הגזענות המאפיינת את התרבות הפוליטית הרווחת ואת עונת החקיקה הנוכחית. אני בוגדת בגזענות בדיוק כפי שהח"כ הציוני בוגד בערכי האדם ובזכויותיו". הולמת באלי ישי וליברמן. ממשיכה וחושפת את הידוע לכל אומות העולם "שרי הממשלה הנוכחית נלחמים על תואר 'אב הגזענים', אך בפועל הם מוסיפים לטיפשות ולשיגעון חוצפה ושחצנות. כבוד הוא לי לבגוד בערכים אלה, ומחובתי הפוליטית והמוסרית להילחם נגד ערכים אנטי דמוקרטים ותרבות פשיסטית זו.."
האם שמעתם דברים כה חדים ואמיצים ממישהו מהח"כים היהודים? ממשיכה זועבי וסכין נוסף ננעץ בחומת הפשיזם: "הזיותיו של ליברמן הפכו את המדינה למשוגעת ולמטופשת עוד יותר. הרי טיפש מי שחושב כי ניתן לכפות על האזרחים נאמנות לערכי הציונות ומשוגע מי שחושב כי ניתן להשיג נאמנות למדינה בצורה הזו".
מעולם לא היה נתון השמאל הישראלי למצב בו נדרש למבחן אמיתי של להיות או לחדול. להיות עם דמוקרט עכשיו, או פשיזם אתמול. מעולם לא נדרש הוא להכריע ברגעי אמת. שם הוא תמיד נפל וברח כאחרוני הפחדנים. הרצוג כברק, גלנט כאשכנזי, לבני כנתניהו. כולם כאחד מוליכים את האזרח היהודי היושב במזרח התיכון אל עבר תרבות דיקטטורית, פשיסטית, חשוכה ומסוכנת.
ומיהם הנפגעים מחוק הנאמנות? פלסטינים? פליטי דרפור? העובדים הזרים? או אולי בעצם כל מי ששמאלה מליברמן?
בהפגנת הענק שהתקיימה השבוע נגד החקיקה הגזענית, נאם מזכ"ל מק"י, מוחמד נפאע, והגיב לטענות ההזויות בדבר סכנה על המדינה היהודית בהקשר הצהרת הנאמנות, כשהזכיר לקהל: "האם דב חנין היהודי, והאם אורון היהודי, והאזרחית האורחת מיכאלי, היא והם ואני ואתם ? אנחנו מהווים סכנה לפשיזם, אנחנו מהווים סכנה לגזענות.."
הדברים נכונים מכיוון שלא מדובר על תקיפה חקיקתית נגד פלסטינים, אלא על תקיפה חקיקתית נגד דעות פוליטיות. החקיקה תוקפת את כל מי שמסמל בדרך זו או אחרת, ערכים של מלחמה בפשיזם, לאומנות דתית רבנית, זכויות אדם, התנחלויות וכיבוש.
ייתכן כי הימין באמת מוצא לנכון להמשיך את מסע הנקם בשמאל, מסע שהתחיל עם רצח רבין, מי שהוביל את מדינת ישראל לעבר השגת השלום בדרך מסוימת, אך מיד נעצר ע"י אותם כוחות שפלים ומסיתים. ייתכן גם שהימין באמת מאמין, כי יש לשלול אזרחות מתושביה השמאלנים של המדינה, שכן אלו מפריעים לו במסע ההפיכה הבג"צית והאפרטהיידית אותה הוא מבקש להנחיל.
אך כל זאת לא אמור להוות מדד כלשהו במלחמה הזאת. מהסיבה הפשוטה והיא שהרדיקליזם הכריז מלחמה על כל השונה ממנו, השפוי, המוסרי והצודק. לכן רק שיתוק הרדיקליזם אותו מנסים להנחיל הכוחות הרדיקלים, יוכל לקבוע את סדר יומה העתידי של מדינת ישראל. רק חזרה לימים של אחרי רצח רבין, מעצרים מינהליים נגד גורמים מסיתים, אפס סובלנות בפרקליטות נגד רומסי זכויות אדם, וכן יצירת אלטרנטיבה הגדרתית לרעיון הציוני הכושל כולו, שכן רעיון אפרטהייד זה הוא האחראי העיקרי לחוסר איזון במזרח התיכון, רק אלו יוכלו להכריע את גורלה העתידי של מדינת ישראל.
* הכותב הינו יו"ר ארגון סלון דבורה
קיריל הדר | פובליציסט
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
