ארץ ציון - וירושלים  

התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצינו ארץ ציון – וירושלים.

פשקוויל מס' 3 – של אנשי רוח נגד סעיף הנאמנות בחוק האזרחות - כסעיף של אפרטהייד ופשיזם.

לא זכור לי – מכתב או הצהרה או הפגנה, או כינוסון זוטא כנגד הצהרותיהם והתנהלותם של הח"כים הערביים, אחמד טיבי, זחלקה, בשארה, אבירת משט "המרמרה" הח"כית חנין זועבי ומרעיהם שטיילו בסוריה, לבנון, תומכים בחזבאללה ובחמאס, מקווים לחיסול המדינה, רוקדים על הגגות בעת מטח הקסאמים – ותגובת אנשי הרוח – אין.

תקראו פעם נוספת את מילות ההמנון ותקראו בין השורות, מה הכוונה של ההמנון, מה הציפיות, מה התקוות שהיתה ליהודים בגלות עד התקומה.

תקראו בתנ"ך, תקראו את ההיסטוריה של מלחמות היהודים, תזכרו את הצהרת בלפור, את תכנית החלוקה של האו"מ מ-47, את מגילת העצמאות ואת חוקי היסוד של מדינת ישראל. ומה תמצאו שם הצהרה מפורשת – שמדינת ישראל הריבונית הציונית היא היא מדינת העם היהודי.

ובמה מתבטאת הציונות המעשית, הפרגרמטית, בגאולת קרקעות, בישובי חומה ומגדל במלחמות, מאז מלחמת העצמאות ועד ימינו אלה, במטרה אחת – הקמת מדינה יהודית ציונית דמוקרטית וריבונית.

ואחרי שהבנתם את זה – קל להבין גם את ההמשך שאין כל פסול בסעיף הנאמנות, כיוון שהוא המשך טבעי וטבוע בתוך החזון הציוני של העם היהודי בארצו ובתפוצות.

כרגע, הסעיף חל רק על מתאזרחים, ושר המשפטים רוצה להחילו גם על כל מקבל אזרחות ישראלית – לרבות יהודים וגם בכך אין כל פסול ואין כל מניעה.

העיתוי לא מתאים:

טענה שמושמעת השכם והערב, מה יגידו הגויים, מה תהיה תדמיתה של המדינה, למה לעורר שדים ואריות ישנים. טענה שהיפנו גם לבן-גוריון בעת ההחלטה על הכרזת המדינה.

ובכן – מאז הקמת המדינה, משך 62 שנה, לא זכור לי מועד אחד, שבו היה עיתוי מתאים למעשה או הצהרה כלשהיא, לא קונבנציונלית של ממשלות ישראל.

ולכן, אם נחכה לעיתוי מתאים, בכל תחום, מדיני, פוליטי, צבאי – הסיכוי הוא שלא נעשה כלום.

הפרוטוקולים של מלחמת יום הכיפורים (73) המתפרסמים עכשיו, הם הוכחה ניצחת, שלא צריך להתחשב במה שיעשו יחשבו הגויים.  גולדה ודיין, פחדו ממכת מנע – נוסח 67, בהתחשב במה יגידו הגויים, איך ניראה בעולם, כתוקפנים, מחרחרי מלחמה, על כך שילמנו בדם יקר של הרוגים, פצועים, פגועים ושבויים וטראומות שלא נרפאו עד עצם היום הזה.

לכן, כל עיתוי הוא מתאים, אם המטרה מתאימה לחזון הציונות, לביטחון העם ורצון הממשלה הנבחרת.

פשקוויל אנשי הרוח מס' 3 – אחרי פשקוויל למס' 1 של אומנים שהחרימו את אריאל, הגיע תור האקדמאים שהצטרפו אליהם לחרם, עכשיו תורם של אנשי הרוח, למגילת העצמאות, האנטי פשיסטית.

הצהרתה של השחקנית חנה מרון – כי "לא נהיה אזרחים של מדינה פשיסטית", מצטרפת להצהרתו של המשורר נתן זך: "לא רוצה לסיים את חיי במדינת אפרטהייד", מצביעה על ליקוי מאורות אינטלקטואלי.

חנה מרון – שכחה כנראה ממרחק הזמן, מי גרם לנכותה ולמה.

נתן זך – שכח כנראה, כתוצאה מאידי האלכוהול, למה הצהיר לאחרונה כי הוא מצטער שחזר מאנגליה ב-1978, וכוונתו להצטרף למשט הקרוב לעזה.

ובכן רבותי, אנשי הרוח, אנשי פשקוויל מס' 3 – אינכם חייבים להיות אזרחים במדינת היהודים, נסתדר בלעדיכם, אתם רשאים לעזוב, לחפש מחוזות חדשים שבהן אין אפרטהייד ופשיזם, כמו באנגליה הנאורה המוצפת במסגדים ובנשים "בבורקות" – כמו באירופה רבתי שם האסלאם הוא נאור וסובלני בארה"ב שיש שוויון זכויות מלא לכולם על הנייר.

לא נכעס, לא נבכה לא נתגעגע.

אם השמאל האקדמי ואנשי הרוח התומכים בו – מצפים שרוב האוכלוסיה היהודית יסכימו למדינה דו-לאומית או מדינת כל אזרחיה, מוטב שיוותרו על האזרחות כבר עכשיו.

בג"צ גירש את כלת פרס נובל האירית, שונאת ישראל, תוציא מזה לקח גם לגביכם.

אחמד טיבי והח"כים הערביים – חולמים על הרגעים האלה, שיהיו בסיס לחיסול היישות הציונית – אסור לתת להם תחמושת לכך וכבר טעינו בהסכם אוסלו שהביא את עראפת לשטחי הגדה ועזה – אסור לטעות פעמיים.

סעיף הנאמנות – הוא סעיף הצהרתי בלבד אבל פוליטיקאים, שמאלנים מתוסכלים, ימצאו בו קרש קפיצה להיאחז בו במאבקם בממשלה ובאויביה מבחוץ ומבפנים. מעשיהם – מוסיפים שמן למדורת השנאה וההסתה נגד המדינה והם משמשים כשכפ"צים חיים של החמאס והחזבאללה בסיוע איראני – לרצונם העז המובא הפומבי, להשמדת המדינה.

ואם מדובר בעצמאות ישראל, בביטחון המדינה, אני מוכן להיות "קצת פשיסט" מאשר קצת מושמד ומשומד או להתכנס בגבולות שהם לא בני הגנה, בחברה שאזרחיה הערביים לא רוצים שוויון אלא כליה והשמדת המדינה היהודית ואפילו קצת שנוא באירופה הצבועה והמתחסדת שבאה להטיף לנו מוסר – כאשר הם טובלים ושרץ אסלאמי בידם.

הפטריוטיות – אינה מפלט

היא אינה מצביעה על חולשה, לא על התלבטות אלא גאווה לאומית.

פטריוטיזם נוסח חותמי העצומה, הוא נוסח אוניברסאלי של אזרח העולם, שרבים ויפים מבקשים להתהדר בו.

פטריוטיזם יהודי – הוא גאווה להיות אזרח מדינת היהודים, בארצו, במדינה ריבונית, דמוקרטית, ציונית בנוסח הכרזת המדינה ע"י בן-גוריון ככתוב במגילת העצמאות.

הערות בענייני דיומא והיסטוריה:

1. להזכיר לצעירים ולמבוגרים שהיו רבים מבין חותמי מגילת העצמאות, שטענו בפני בן-גוריון שהעיתוי של הכרזת העצמאות אינו במקומו ובזמן לא מתאים.

2. אז בבקשה – תארו לעצמכם שבן-גוריון היה מקבל את העצה המחוכמת – איפה היינו היום?

3. הנשיא אסד וראש ממשלת תורכיה ארדואן – "צמד הרעים" החדש, "אוהבי ישראל" לדורותיהם, תקפו את ישראל ואת סעיף "הנאמנות" בטענה שזה פשיזם.

4. חנה מרון – אושיית תרבות שלנו (שניצלה מפיגוע התאבדות בחסות אוהבי ישראל מסוג אסד+ארדואן, אחמידניג'אד ונסראללה) – היא שסיפקה להם את הטכסט של פשיזם, אז על מה נלין.

5. נתן זך, חולם להצטרף לחנין זועבי למשט נוסף לעזה או לטייס האומלל יונתן שפירא.

6. הפלסטינאים לא יסכימו לעולם, כך לפי הצהרתם, להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית או מדינת הלאום היהודי. למה? כי זה ימנע מהם את השאיפה "לזכות השיבה" והשמדת ישראל מבחוץ או מבפנים.

7. ואל שאיפה זו – מצטרפים, שלא מדעת, אוהבי השלום וחותמי העצומות, בעיניים עצומות, ובשאיפה מזויפת לנאורות אוניברסאלית במקום אהבת העם והמדינה. 
 
 

 

הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי