מבוא
כפי שכבר קבע החבר קרל מארכס, קיים קשר חזק בין העבודה המושקעת לבין עושרה של חברה. כך, ככל שיותר אנשים עובדים ועובדים יותר "נכון", עושרה של אותה חברה צפוי לעלות. עד כאן המדובר בתובנה פשוטה ואפילו טריוויאלית (הבעיה מתחילה כאשר הוא מנתח את התפלגות העושר בתוך החברה).
לפיכך, כאשר חברה תגלה "מחצב" של כח אדם נוסף, המוכן ומסוגל לעבוד, היא בדרך הנכונה כלפי מעלה.
בשורות הבאות, נעלה את הטיעון כי למדינת ישראל קיימים שני משאבי כח אדם איכותי אשר אינם מתבטאים נכון להיום במלוא עוצמתם בשוק העבודה וכי התמונה הולכת להשתנות ולטובה. שתי קבוצות האוכלוסיה המדוברות הן הערבים (ובמיוחד הנשים הערביות) והחרדים (ובעיקר הגברים החרדים).
הערבים אזרחי המדינה
מתוך כ- 7.6 מליון אזרחי מדינת ישראל, הערבים מהווים למעלה מ- 1.5 מליון (כל הנתונים בפרק זה מתבססים על השנתון הסטטיסטי לישראל) דהיינו, כ- 20%.
עם זאת, מבין המועסקים היוו הערבים רק 15%. כאשר המדובר על נשים בלבד, הרי שמשקלן של הנשים הערביות המועסקות הנו פחות מ- 10% מכלל הנשים המועסקות. מכאן, קל לראות שיש לערבים מקום רב להצטרף לקהיליית האנשים העובדים ובכך לתרום הן לעצמם והן לחברה בישראל.
אין מספיק מודעות לכך, אולם החברה הערבית עוברת שינוי עצום: ממצא בולט אחד הוא הירידה במספר הילדים במשפחה (הכלכלנים מוצאים מתאם חזק בין הירידה בילודה לבין הצמיחה לנפש).
החברה הערבית מתקרבת ומתערה בחברה הישראלית בעוד דרכים רבות- הפערים והמחסומים בין קבוצות האוכלוסיה מצטמצמים במהירות. תקשורת ההמונים יוצרת שפה משותפת, טכנולוגיות המחשוב יוצרות נגישות של קבוצות אוכלוסין לחידושים ולשינויים המודרנים ואפילו השיפור בתשתית התעבורתית מאפשר יותר תנועה ואפשרויות לערבי ולערביה המעוניינים בעבודה.
שינוי נוסף אשר מובחן ומדובר פחות, אם כי הוא בעל השפעה דרמטית הנו השיפור במעמדה של האשה הערבית. למרות כותרות בתקשורת על אירועים קשים ו/או תופעות מחפירות, הממצא הרחב יותר, הזרם העיקרי הנו שיפור במעמד האשה ובכוחה.
כתוצאה מתהליכים אלו, יותר ויותר ערבים ובראשם נשים נכנסים למעגל העבודה והתהליך צפוי אף להתחזק ולהיות מואץ.
נקודה נוספת שחשוב לציין בהקשר זה הוא הקשר שיש למדינת ישראל עם האוכלוסיה הפלסטינית. ללא שייכות פוליטית, קל לראות שמערכת היחסים הזו לא במהרה תינתק (לפחות לא מהבחינה הכלכלית) והערבים אזרחי המדינה הם חוליית קשר כלכלית טבעית בין מדינת ישראל לאוכלוסיה הפלסטינית.
החרדים
הנתונים על האוכלוסיה החרדית בישראל הרבה יותר קשים להשגה ולניתוח משמעותי. חלק מהסיבות הן "פוליטיות" וחלק נובע מהעובדה שהגדרות כגון "חרדי"/ “דתי" / "מסורתי" הן עניין סובייקטיבי של המדבר.
על פי אמדנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, החרדים מהווים 8% מהאוכלוסיה הבוגרת של אזרחי מדינת ישראל אולם רק כ- 5.5% מאוכלוסיית המועסקים במדינה. שוב, ייצוג חסר ובמיוחד בין הגברים החרדים. מאוד נפוץ שאם משהו במשפחה החרדית עובד, הרי זו האשה שעובדת ומפרנסת את בעלה- התלמיד חכם.
בקהיליה החרדית יש יותר ויותר גברים אשר מנסים למצוא את דרכם במקומות העבודה. הדבר נובע הן מהצורך הכלכלי והן מחמת התחושה שהם אינם מצליחים למצות את עצמם בלימוד. יש לזכור שגם בחברה זו גיל הנישואין עולה ומספר הילדים למשפחה יורד.
במקביל, הלחץ החברתי נגד יציאה לעבודה נחלש. מצד אחד, הסיבות והנסיבות שהביאו ליצירתה של חברת הלומדים פחות תקפות היום ומצד שני, גם כוחם והשפעתם של הרבנים (בניגוד לייצוג באמצעי התקשורת) יורד.
מצד העבודה, נפתחות מסגרות המאפשרים לחרדי ללמוד מקצוע בלי לפגוע בעיקרונות התנהגותו הדתית וגם מעבידים (לרבות צה"ל) מוכנים ללכת לקראת העובדים הדתיים.
יוצא מכך כי יותר ויותר חרדים פונים אל שוק העבודה והתהליך צפוי להתגבר ככל שההכרה ש"השד אינו נורא כל כך" תפעפע בחברה סגורה זו.
יצויין כי בעבר, בגולה, היה מקובל שמבין 4-5 ילדים רק אחד מתמסר ללימוד התורה ושאר אחיו תומכים בו. המצב בישראל היום בו התמונה הפוכה אינו בר קיום לאורך זמן.
התנגדויות
שתי התנגדויות עקריות נטענו כנגד התופעות לעיל.
בראשונה, נטען כי שוק העבודה רווי ולא יוכל לקלוט או להכיל את קהל המצטרפים החדשים הצפוי לבקש לעצמו עבודה.
אמנם, לטווח הקצר ישנה בעיה של מציאת מקומות עבודה, אולם הנסיון מלמד שההצע יוצר ביקוש וכי הגעת אנשים המחפשים לעבוד תיצור את הביקוש. יש לזכור כי חלק מאותם אנשים יהיה בעלי יוזמה, יצירתיות ומרץ והם עצמם ייצרו מקומות ותחומי פעולה חדשים.
בהקשר זה, חשוב לזכור כי האוכלוסיות המדוברות מתאפיינות ברמת הכנסה וחיים נמוכות יחסית. הגדלת מספר המועסקים תייצר יותר הכנסות אשר יתורגמו בתורן לצריכה וביקושים שיזינו את צד הביקוש בכלכלת המדינה.
שנית, נטען כי איכות כח האדם הצפוי להצטרף נמוכה יחסית. לא עקב נתונים אישיים גרועים אלא רקע והשכלה הלוקים בחסר ואפילו משמעותי בהשוואה למצב בשוק.
ייתכן וזה אכן המצב. אולם לא לאורך זמן. ראשית, יש מקום גם לעובדים בעבודות הפשוטות בתחתית הסולם. שנית, אותם אנשים יתקדמו וילמדו והחשוב מכל- ילדיהם של אותם אנשים כבר יתחילו מנקודת התחלה קרובה הרבה יותר למקובל כיום.
לסיכום
מכל כוון שבו בוחנים את הנתונים, התמונה חד משמעית: כוח האדם העובד או המעוניין לעבוד במדינת ישראל צפוי לעלות ובמקביל, גם איכותו תשתפר.
מאחר והעבודה צפויה להניב תשואה, אזי התרומה לכלכלת ישראל צפויה להיות חיובית ואפילו חיובית ביותר.
כמובן שצפויים קשיים, מאבקים ומתיחויות. הדבר מובן מאליו. אולם בסיכומו של יום, לטווח של 20-30 השנים הבאות, אנו צופים עתיד וורוד מזהיר לכלכלת מדינת ישראל.
יוסי נתנזון הוא השותף מנהל במשרד משה נתנזון ושות'. אשמח לקבל הערות והארות על המאמר או בכל נושא אחר לכתובת: articles@natanson.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
