מבין האופציות המוצעות - להלן הנבחרות:
א. פגיעה והריסת מבני שלטון וציבור בכל רצועת עזה כגון: משטרות, להתחיל במשטרת עזה, היא סמל שלטוני מובהק.
ב. מבני ציבור - המזוהים עם חמאס - ג'יהד, כגון: פרלמנט, בניני משרדים שמהם מנהלים אנשי חמאס את שלטונם ברצועה וכד'.
ג. מחנות, מבנים, אזורים צבאיים, מחנות אימונים, נמל עזה וכד'.
שלב ב':
אם שלב א דלעיל לא יביא תוצאות וירגיע את משלחי הקסאם - להעמיק את הכתישה.
1. בתי המגורים, הווילות של ראשי החמאס.
2. תשתיות הרצועה וכד'.
שלב ג':
1. פעולות קומנדו רצופות ומקיפות, כולל חטיפת ראשי חמאס - ג'האד וחמושים.
2. "סיכולים ממוקדים" - ברצף וללא הפסקה.
שלב ד':
אלמנט "פלוג'ה" - נוסח עיראק לאמור: רובע, שבו מתחפרים ומחזיקים מחבלים ומשלחים קסאמים - ייהרס. זה פעל יפה בעיראק, זה יפעל גם בעזה.
שלב ה':
שילוב של כמה אלמנטים מכל השלבים לפי הצורך, הזמן והמקום.
כמובן שיש לקחת בחשבון את דעת הקהל העולמית, את הצביעות המקובלת של הקהילייה האירופית, שתגיב קשות על התגובה הישראלית.
אבל כמו שבמלחמת לבנון הקהילייה העולמית הבינה שיש לישראל זכות להגנה עצמית - כך תבין גם עכשיו, שלממשלת ישראל יש זכות, חובה והתחייבות חד משמעית להגן על אזרחיה, על עריה, ילדיה ונכסיה.
לא יתכן מצב בו עיר שלמה תיהפך לבת ערובה לכנופיות טרור. לא יתכן מצב בו אזרחי שדרות יהפכו לפליטים בארצם.
לא מתקבלת על הדעת, ההיגיון והמקום, בו מדינה ריבונית מבצעת נסיגה "חד צדדית" לגבול הבינלאומי - וממשיכה להיות מאוימת, ללא תגובה הולמת.
יש הטוענים, במידה רבה של הגיון, שבמקום למגן את שדרות, יש לדאוג שחמאס ימגן את עזה. יחד עם זאת, אסור גם להחמיץ את הזמן לעשות פעולות חברתיות ופעולות מיגון - תחילה במקומות ציבור, בתי ספר, גני ילדים - כדי לתת ביטחון יתר למשפחות.
אם החמאס יצליח להפוך את שדרות לעיר "רפאים" - אחריה תבוא אשקלון, הישובים והקיבוצים סביב ומדינת ישראל תחל בדרכה לחיסול המדינה היהודית הריבונית. ולכל אלה מנבחרי ישראל, מנהיגיה ופוליטיקיה, המנפחים את "השכל" עם אופק מדיני, הידברות, מציאת פתרונות, הסכמים, וועידות בינלאומיות, צריך להגיד: תתעוררו. תפסיקו לחיות בבועה או בחלום אוטופי - קודם נפתור את בעיות היסוד של ביטחון, הגנה על המדינה, אזרחיה ועריה - אח"כ אופק מדיני.
כידוע, לבעיה הסבוכה עם הפלסטינאים, יש הצעות רבות לפתרון שנשמעו בשנים האחרונות בשפע, אך יש להדגיש מתוכן את המהלך שמוביל וממליץ עליו שר החוץ היוצא של ממשלת ברק, פרופ' בן-עמי - פתרון כפוי על הפלסטינאים וישראל באמצעות הקהילייה הבינלאומית ובפיקוחה על בסיס "מפת הדרכים", תוך הצבת כוח בינלאומי בנקודות החיכוך למניעת ירי קסאמים או יציאת פיגועים. יש למהלך זה יתרונות, והרבה חסרונות, שבכוחם לטרפד יוזמה זו.
בין היתר, לא נראית התלהבות רבה מצד מדינות אירופה לפעילות ממשית, פיזית, להבדיל מדיבורים וכנסים בינלאומיים. ניתן ללמוד זאת, מהיחס וההשתתפות הדלה במבצע הבינלאומי בעיראק - שהתבסס בעיקר על ארה"ב ואנגליה, כשיתר המדינות עשו זאת בשקט, בהסתר, ובהשתתפות סמלית בלבד, כמו: ספרד, יפן, פולין, בלגיה ואחרות.
יתירה מזאת - יוזמה בינלאומית תכבול בעיקר את ידיה של ישראל, הן באופן מעשי לצורך תגובה, והן מבחינת מהלכים מדיניים, ותוציא למעשה את הסכסוך הארוך והקיומי של ישראל למהלך של "בוררות" בינלאומית, ולכן ברור למה על ישראל לסרב בתוקף להצעה מעין זו, שתפגע לא רק בביטחונה אלא גם בעצמאותה כמדינה ריבונית לפתרון סכסוכים איזוריים.
שיתוף כוחות בינלאומיים, עזרה של מדינות אירופה, עזרה ושיתוף של מצרים כמדינה מוסלמית חזקה באזור, בעלת השפעה על הפלסטינאים כן - אבל לא למסור את פתרון הסכסוך לידיים זרות - שפירושו קבלת פסק דין בינלאומי שעלול למוטט את ישראל כמדינה ריבונית.
האופציות הנוספות שראוי לבחון, ברוח וועדת וינוגרד, בשילוב עם סנקציות כלכליות, סגירת ברז של זרימת כסף לרשות, פגיעה בתשתיות ובשירותים של פלגי הטרור, כולל הסיכון המחושב של פגיעה באוכלוסיה אזרחית על כל הסבל הנלווה לכך:
א. לתת הזדמנות נוספת ושהות לאבו מאזן להראות מה הוא יכול ורוצה לעשות, למרות כל מגבלותיו - ובינתיים לנשוך שפתיים, להתאפק ולהמשיך במלחמה בטרור, בפיגועים, בקאסמים ובחיסולים ממוקדים של אלמנטים שלא מוכנים לתת צ'אנס להדברות או להצלחה של הנשיא הנבחר.
ב. ללכת בדרך של שרון - דהיינו ניתוק מגע זמני, עד שנראה פעולות ממשיות בשטח להצהרות על מלחמה בטרור, בכנופיות, ובהפסקת האינתיפאדה - במקביל למלחמה נחרצת בטרור.
ג. לתת הזדמנות - לקהילייה הבינלאומית, אולי-אולי לעשות משהו מועיל ופעיל.
אבל, אם בכל זאת יגיעו מים עד נפש, יהיה צורך לכבוש מחדש את כל רצועת עזה - כדי למגר ולהרוס תשתיות טרור - יש לבצע זאת, כמעשה אחרון וקיצוני - כדי לתת ביטחון לשדרות, לקיבוצים סביב ולישובים ישראליים בטרם פינוי - כל עוד הם שם וחיים בהם אזרחי ישראל.
האם ישראל צריכה להמשיך - ולספוג קסאמים ונפגעים בעריה בגבולותיה? בשום אופן לא! כמו שלא היו מסכימות מדינות ריבוניות אחרות בעולם. יש להחזיר לשדרות את הביטחון, השקט והיכולת לגדל ילדים בנחת ובביטחון. ולדעתי האישית - אם עלינו לבחור מי תהיה עיר "רפאים" שדרות או בית חנון - בית חנון עדיפה עלינו.
הערות לסיום:
א. אפקט גאידמק, פועל שוב כמו במלחמת לבנון 2.
ב. כשיש וואקום ממשלתי, עירוני - גאידמק נכנס בו ומעמיד את זרועות השלטון במערומיהם ובבושתם.
ג. גאידמק, מקים ממשלה אלטרנטיבית - מה חבל וכואב.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
