שירה בציבור של זמר עברי, הינו נוהג רווח בישראל. לצד ריקודי עם, מקיף המנהג מגזר רחב באוכלוסית המדינה ומעשה זה הפך להיות אחד מסממני החברה הישראלית ואף רווח בקהילות הישראלים בחו"ל, החל מימי היישוב וכלה בימינו.
ישנן ידיעות על מנהג של שירה בציבור בארץ עוד בראשית המאה ה-20, אז שרו על הגורן, לאחר סיום העבודה החקלאית. מלחינים באותה תקופה (דוגמת מרדכי זעירא ודניאל סמבורסקי) הפיצו את שיריהם בארועים בהם התכנס הציבור ושרו בצוותא. הם לימדו את הקהל משיריהם החדשים כשהם חוזרים על שורות השיר ואף השתמשו בשירונים לשם כך.
עם התפתחות כלי התקשורת ההמונית (הרדיו והטלוויזיה), חדלה השירה בציבור להוות כלי חשוב להפצת שירים, אך הפכה להיות חלק מההווי הלאומי. עד השנים האחרונות השרים בציבור היו בעיקר מבוגרים, ששרו שירים נוסטלגים, כגון השירים של הלהקות הצבאיות והשירים הוותיקים יותר של נעמי שמר, ארגוב, וילנסקי, זהבי, חפר ועוד. הופעות השירה בציבור הונהגו בידי מנחה ולוו בשירונים או בשקופיות עם מילות השירים. ממחקר בזמר העברי שנערך על-ידי ד"ר טלילה אלירם מהמחלקה למוזיקה של אוניברסיטת בר-אילן עולה, כי השיר שנחשב על-ידי המשתתפים בארועי השירה בציבור כשיר שהוא "הכי ארץ ישראל" היה "על כל אלה" של נעמי שמר.
בשנים האחרונות רווח מודל חדש של שירה בציבור, בו נוטלים חלק צעירים רבים, הכולל שירים מעודכנים, שירי רוק, שירים מזרחיים ואף ריקוד על שולחנות. אחת המובילות של מגמה זו היא עינת שרוף. אירוע תרבותי שהפך למסורת בישובים רבים בארץ במהלך עשרים השנים האחרונות הוא ערב שירי לוחמים. ערבים אלה מבוססים על שירה בציבור של שירי לוחמים וסיפורי לוחמים, משולבים עם שירי נוסטלגיה ושירי תקווה ושלום.
ממארגני השירה בציבור בארץ (רשימה חלקית) אפי נצר מוותיקי מארגני השירה בציבור, בעיקר באזור חיפה, אשר הוסיף לה מימד חדש כשהנהיג את שקופיות הזמר. טען לא פעם כי "אנו העם היחידי שמשלם עבור הזכות לשיר". בפסטיבלי הזמר, הפעיל את הקהל בשירה בעת ההפסקה בה נערכה ספירת הקולות לקביעת השירים הזוכים. יצחק שמעוני (צחי), מראשוני מארגני ערבי שירה בציבור בטכניקת השקופיות. מנחה פסטיבלי הזמר. שרהל'ה שרון נחשבה למלכה הבלתי מעורערת של השירה בציבור החל משנות השבעים. נהגה לסחוף את האנשים לשירת רבים כשהיא יושבת ליד הפסנתר, ולצורך אפקטיביות גם שילבה צוות של נגנים וזמרים אורחים.
גבי ברלין החל דרכו כזמר ב"משרה חלקית", לאחר עבודתו כמורה לביולוגיה, ואט אט זנח את ההוראה והפך ל"מזמיר הלאומי". מגיטרה בודדת החל להופיע עם צוות נגנים שלם. הצלחתו העיקרית התבטאה בסט של אלבומים וקלטות ווידיאו, שהפכו להיות מבוקשות במסיבות ובטיולים. שלמה שביט שמתמיד מזה עשרות שנים בתחום, ובפרט במועדון הזמר שלו ברמת גן שקיים כבר למעלה מעשרים שנה. גיל אלדמע בנוסף לעיסוקיו המוזיקאיים המגוונים, ה?רבה לארגן ארועי זמר ציבוריים, ובפרט זכור מועדון הזמר שקיים בגבעתיים יחד עם אחיו רן לזכר אביהם, אברהם אלדמע. יוסי לב הוא איש היישוב הקהילתי של להבים בנגב, איש הזמר העברי שבדרום, אך פעילותו מקיפה את כל רחבי הארץ.
הוא הופיע דרך קבע בחגיגות הזמר העברי בערד בערב הפתיחה כמנחה שירה והרקדה, ונמנה עם תלמידיו של עמנואל זמיר. יהודה חרמון, מהנדס במקצועו שפינה את תשומת ליבו לתחום השירה בציבור, בעבר המציא את השעשועון "בינגו מלים". הוא משלב בארועי הזמר את השעשועון כשהרמזים הם מנגינות המבוצעות על-ידי האקורידיון. משה להב, בעל המופע "הטיש הגדול", שהוא מופע של שירה בציבור של שירים ישראלים, המתאפיינת ברוח חדשה ורעננה. המופע המושך צעירים ומתקיים בעיקר במועדון "הצוללת הצהובה" בירושלים.
השוואת מחירים בנושא שירה בציבור ניתן לבצע באתר Yes, Please!
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
