התקשורת המקוונת בישראל , על פניה השונים והרבגוניים, היא יחסית גדולה במרחב הגלובאלי המקוון. אולם היא עדיין לא הגיע לא למיצוי הפוטנציאל שלה וכפועל יוצא נעדרת הכרה רשמית באלה שמצטיינים ומחדשים בה. ישראל אף שהיא כאמור מדינה קטנה, היא חלק בלתי נפרד מאותה רשת בינלאומית ענקית אף שבתודעה הציבורית זה עדיין לא נצרב. בפתח- המהפכה של גוגל שבמסגרתה רשתות התקשורת הגדולות יעבירו דרכה בין היתר- מאות ערוצי טלוויזיה מכול העולם. באירופה ובאמריקה קיימת מודעות רבה לתחום הזה, מודעות שבאה לידי ביטוי בפרסים שונים בתחומי הקיברנטיקה ובכך אלה נותנים דחף לתקשורת המונים האולטימטיבית, שהשפעתה על העולם הולכת וגדלה.לישראל בשורה זאת טרם הגיעה אלינו.
בבלוג הזה אני מקדיש מדי פעם פוסט למדיה בכלל לרבות התקשורת המקוונת .באחרונה הקדשתי מאמר בעקבות דיון שנערך בנושא "השידור הציבורי במרחב המקוון" , שבו עסקתי יותר בהיבט התוכן- המסר ולאו דווקא במוליך- המדיה. במאמר אחר ובהקשר אשר שייך לפוסט זה, הזכרתי, כי אצלנו התודעה על חשיבות העיתונאות המקוונת טרם חדרה בקרב הציבור הרחב. כדוגמה הבאתי את פרס סוקולוב, הפרס שלנו המקביל ל"פרס פוליצר" האמריקני הידוע. ההכרה בעיתונות האלקטרונית באה באיחור רב. והיא, אגב,לא נבעה בשל המציאות שבה המדיה האלקטרונית היא שירשה אז את התקשורת הכתובה כתקשורת המונים, אלא מסיבה אחרת- מאוד פרוזאית.העיתונאים בעיתונות האלקטרונית, הרדיו והטלוויזיה, הפכו לרוב באיגוד המקצועי של העיתונאים. הכוח,ולא המוח, הם שהכתיבו את השינוי.
אולם, בזירה השמרנית שלנו, ואנו חברה שמרנית כמעט בכול, למעט בתחום ההייטק, טרם הגיעו להכרה כי כיום מי שחשוב ומשפיעה בצלע הזאת של הקומוניקציה, הוא העולם הקיברנטי, המרחב המקוון.
בהקשר זה מן הראוי לציין את החריגים שאינם שייכים, מבחינות רבות, לעולם המוכר לנו. בראש וראשונה קוריאה הצפונית, המדינה המבודדת ביותר בעולם.. ע"פ ויקיפדיה גם הטלפונים הסלולאריים אשר בתחילה היו ברשותם של מספר מסוים של אזרחים, מוגבלים עכשיו לפקידים וקצינים בכירים. טלפונים פרטיים לא קיימים. והאינטרנט פועל בפיקוח קפדני רק בשרות אנשי עסקים זרים באמצעות לוויין כאשר הספק שלו הוא בגרמניה. הבאה ברשימה אקסקלוסיבית זאת, לפי מקורות שונים, היא בורמה- מינאמאר. העיתונות המודפסת, הרדיו והטלוויזיה הם בבעלות ממשלתית. שום גורם לא יכול להפעיל ערוץ ללא אישור ממשלתי. האינטרנט, גם כשהוא מוגבל מאוד בתפוצה, חסום לכול נושא או תחום שאינו עומד בקריטריון הממשלתי. החזקת מחשב טעונה אישור ממשלתי. ע"פ נתונים שונים כ-50,000 איש משתמשים בבורמה באינטנרט. אשר לאיראן, במדינה של האייתולות, אף שהחוק מגביל תכנים ומסגרות בהעברות באינטרנט, מטעמים מדיניים ודתיים,האינטרנט פורח. מלבד אתרים רבים , ישנם קרוב למיליון בלוגרים בשפה הפרסית רובם באיראן עצמה. מבחינה זאת אפשר לומר שאיראן ,חרף המשטר האיסלמיסטי הסמכותי והכוחני, שייכת למרחב המקוון.
עובדה זאת הביאה לידי כך כי במישור הקונספטואלי חלה התקדמות בכול הקשור להכרה שמוצאת ביטוי במתן פרסים על מצוינות,יושרה עיתונאית ושרות לקהילה. ככה ,לדוגמה, וועדת פרס פוליצר מזמן הוסיפה 13 קטגוריות בתחום העיתונות המקוונת לסדרת הפרסים שהיא מעניקה. אולם מכיוון שתחום המדיה המקוונת הוא כה רחב- בכמות ובאיכות, נוספו עוד גופים שמעניקים פרסים בענף פורח זה.ע"פ ה- cyber journalist net לפני שבוע הוכרזו הזוכים השונים בפרסים בעיתונות המקוונת.הפרסים מטעם הגלריה של עבודות מצטיינות, האיגוד לעיתונות המקוונת ובית הספר לתקשורת של אוניברסיטת מיאמי. אביא כמה מהם. בפרס האבירות למען השרות הציבורי זכו העיתון "לאס ווגאס סאן", וקבוצת המדיה גרינספאן.בהצטיינות מיוחדת בעיתונאות המקוונת, באתרים הגדולים זכו העיתון ה"ניו יורק טיימס", עדיין העיתון המשפיע ביותר בארה"ב, גם בדפוס וגם באתר, העיתון הספרדי "אל פאיס" וה "טי ווי גלובו, גם הוא ספרדי זכו בקטגוריה של תקשורת שלא בשפה האנגלית.
יש לציין שהפרס ניתן לא רק לקטגוריה של אתרים גדולים אלא גם בינוניים ,קטנים וקטנים מאוד- micro site כמו ."טקסאס, טריביון", ו"קול סנטיאגו". בתחום החדשות והאקטואליה זכו ה- הבי בי סי הבריטי על סיקור הבחירות בשנת 2010 , רשת סי בי אס האמריקנית, זכתה על סיקור פסגת הג'- 20 , וה-סי אן אן על סיקור רעידת האדמה בהאיטי.
יש פרסים במסגרת העיתונות שניתנים בקטגוריות כמו למשל עיתונאות חוקרת וחדשנית.אמת, שרוב הפרסים ניתנים לגופים עיתונאיים,ברובם וביסודם, שיש להם גם אתרים מקוונים.בעצם זאת הייתה הטענה של בלוגרים שהם עצמאיים ולא שייכם לארגון תקשורתי גדול. התשובה היא כנראה שבשלב זה קל יותר המיון לקראת הבחירה, כאשר מדובר בגופים גדולים והמבחר של המשובחים שבהם בולט מאוד.כמו למשל ה"האפינגטון פוסט" האתר העיתונאי המקוון הידוע ביותר, שטבעי שיגרוף פרסים. אבל בסופו של דבר גם כאן מסתמן שינוי. ישנם גופים קטנים,וגם בלוגרים שונים אשר שמם מופיע בקטגוריות כמו עיתונאות וידיאו, קשרי קהילה וכיו"ב תחומים שיחידים מצטיינים בה.אני הזכרתי רק קומץ.
אשר לנו,בישראל, הבעיה שלנו , כמו בתחומים אחרים, היא התמיכה הציבורית. גם בתחומים קריטיים יותר אין בישראל,בשל סיבות רבות, נדבנים שמוכנים לתרום לכינון וועדות כאלה, שחבריהם עושים מלאכה סיזיפית. אין להניח שהם יעשו זאת בהתנדבות, בשל הזמן הרב שיש להקדיש לכך.שלא לדבר על הפרסים עצמם שהם כספיים. בעיתונות הקונבנציונאלית יש גוף כמו אגודות העיתונאים, או במקרים מסוימים כאשר מדובר ב"פרס סוקולוב", זהו פרס בעיקר של עיריית תל אביב שבית העיתונאים ע"ש סוקולוב נמצאת בעיר.
פעם התעניינתי לבדוק אם בקרב אי אלה ישראליים,בעלי מעוף וחזון, שעשו הון רב בהייטק, קיימת אצלם נכונות להכיר באותו תחום שמהווה בסיס לעיתונאות המקוונת- התחום שלהם. מבחינה זאת הכרה פרושה העמדת משאבים. ידידים שגששו בעניין זה, הודיעו לי, ש"זה לא מעניין אותם".
בכול מקרה מועמדים לדעתי יש בכול הענפים במסגרת העיתונאות הקיברנטית. אבל כאן לא מדובר בפוטנציאל של גז בשכבה גיאולוגית, שיימצאו לו משקיעים והמניות יעלו גם במקרים שטרם יש קבלות בשטח.אם לשייך זאת לקטגוריה, הרי זה שייך יותר לתחום החינוך, למשאב האנושי הגדול ביותר שלנו. עם זאת אני משוכנע שההתפתחות בוא תבוא. האינטרנט הוא דלק מסוג אחר לגמרי. הוא מניע את הגלגלים שמשנעים את האנושות.
זאת הייתה אך ורק תזכורת קטנה.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
