על הדבש ועל העוקץ

אין דבר טוב בלי כל סכנה בצידו ואין דבר רע ששום טובה לא תצמח ממנו

על הדבש:

דבש: אותו נוזל סמיך ומתוק, שדבורת הדבש מייצרת, הממתק האולטימטיבי מקדמת דנא.

לדבש בישראל תקן (ת"י 373) שקיומו מפוקח ע"י "ארגון מגדלי הדבורים בישראל" ו"המועצה לייצור ושיווק דבש". לדבש פעילות אנטיבקטריאלית ע"י האנזימים שבו, ויש בו גם אנטיאוקסידנטים המעכבים שינויים פתולוגיים במערכת כלי הדם.

ולשמחה – תמד הוא שיכר ("יין דבש") מדבש מותסס בתוספת מים.

הדבש משמש בהסרת שיער ("סוכר") ובתכשירים קוסמטיים שונים לניקוי העור.

דבש עתיר קלוריות הוא: 304 ל-100 גרם, ועל כן – צריכה מוגזמת שלו אינה רצויה.

דבש מפרחי רודונדרון או הרדוף נחלים מכיל שאריות רעילות – ואסור באכילה.

דבש אינו מומלץ לתינוקות עד גיל שנה באשר לעתים יש בו נבגים של הבקטריה קלוסטרידיום בוטולינום, חיידק אנאירובי זה (מתפתח במזון משומר) בד"כ מייצר את הרעלן בוטולינום שגורם שיתוק שרירים – לעתים קטלני. אצל תינוקות מעל גיל 18 חודש חומצת הקיבה "מטפלת" בחיידק זה.

אנחנו מכירים את תוצרתו – היא הבוטוקס המרפה / משתק שרירים בזויות איברי הפנים (פה, עיניים, מצח) ובכך "מיישר" את המקום המוזרק.

הרעלת בוטולינום נקראת בעברית "נקנקת" (בשל היגרמה מאכילת נקניק מקולקל), סימן היכר של מזון משומר נגוע (בד"כ בשר), הוא התנפחות הפחית מחמת תהליך תסיסה בו מייצרים החיידקים דו תחמוצת פחמן, כך ניתן להימנע ממזון משומר מקולקל.

רעלן הבוטוקס נקשר לקצות הנוירונים המוטוריים ומונע שחרור אצטילכולין (נוירו טרנסמיטור שמפעיל את השריר) וכך נגרם שיתוק השריר. בשל תכונה זו שימוש מבוקר בטוקסין זה יעיל בטיפול בעווית לא רצונית של העפעפיים ובפזילה. הרעלן משמש גם לטיפול בסוגי דיסטוניה (עווית לא נשלטת של שריר) ובעיקר "טורטיקוליס" שהיא עווית לא נשלטת של שרירי הצוואר, כן משמש הרעלן (מסוג איי) לטיפול בהזעת יתר באזור בית השחי.

יש לזכור שמדובר ברעלן החריף ביותר הידוע לאדם – אף יותר מארס נחשים, לכן הטיפולים הידועים כ"מסיבות בוטוקס" סכנה רבה בצידם (צניחת עפעפיים, נפילת זוית הפה, ופגיעה בשרירי העין) – וראוי להשאיר "חומר נפץ" זה לשימוש המומחים בלבד (כירורגים פלסטיים / רופאי עור).

ועל העוקץ:

אלרגיה היא מצב בו מערכת החיסון של הגוף מגיבה ביתר לנוכחות אלרגנים שונים, ולכאן אלרגיה לארס דבורים. בין 1%-3% מן האוכלוסיה אלרגים לעקיצת (ארס) דבורה. התגובה האלרגית אצל אדם כזה הולכת ומסלימה וללא טיפול הוא צפוי לתגובת יתר אלימה מאוד: התנפחות האבר הנעקץ, חסימת דרכי האויר והלם אנפילקטי במקרים קשים שעלול לגרום למוות.

האלרגיה (אם אינה ידועה מעקיצה ראשונה) מאובחנת בתבחין עור – והאלרגי, ישא איתו מזרק קטן ובו אדרנלין הסותר את תגובת היתר ההיסטמינית ומונע תוצאות קשות של התהליך האלרגי. להיום – הרגישים לארס דבורים (או צרעות) עוברים חיסון – באימונותרפיה, הליך שבו מנות קטנות מאוד של ארס מוזרקות במינון עולה. תהליך של פעם בשבוע משך 3 חודשים וריענון אחת לכמה שבועות למשך 5 שנים.

אלרגיה ידועה יותר היא לחומרים מסויימים בתעשיה הגורמים דלקות של העור, פריחות ואקזמה (אורטיקריה, פירוריטיס וכו') דוגמת רגישות לניקל (צבעים כהים בטכסטיל, וכן לממיסים שונים – בתעשיית הצבעים המעוררים התקפי אסטמה וכיוצא באלה).

בתעשיית האלקטרוניקה – "הלחמת גל" חושפת את העובד לרכיבי עופרת וניקל הנמצאים בחומר ההלחמה – חומרים מזיקים מאוד (ניקל ידוע כאלרגן חזק).

צריך ידע רב להבחנה איזה חומר יוכר כמחולל אלרגיה, מהו הנזק הנגרם, כיצד יש להעריך אותו ובאיזה אופן למצות את הזכויות הנובעות מכך בביטוח הלאומי בשל פגיעה בעבודה.

ולשנה הקרובה נאחל "שהכל יהיה דבש".

ע. שילוני, עו"ד

אין האמור לעיל בא במקום ייעוץ משפטי או אחר ואינו אלא סקירה כללית ובלתי מחייבת של הנושא.

ע. שילוני עו"ד מומחה בנזיקין ובתביעות לביטוח לאומי - 30 שנות וותק והצלחות. משרדים בכרמיאל ובחיפה, שירות בכל מרכז - צפון ישראל. http://www.shilonican.com

href="mailto:shilonican@gmail.com shilonican@gmail.com">">shilonican@gmail.com

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:

פרסם את המאמר

הדפס את המאמר

שלח לחבר

קישור ישיר למאמר

פניה לכותב המאמר

דווח מאמר בעייתי