לתת כבוד לרגשות הקשים ביותר 

השתתפתי לא מזמן בקבוצת עבודה של עמיתים שעסקה בין השאר בלגיטימיות של הכעס. האם מותר שיהיה כעס? כיצד להכחיד אותו?.
הדיון הזכיר לי שוב את אחת המטרות החשובות של אימון היוגה, -  ללמוד לתת כבוד לרגשות שלנו.
רגש שעולה קיים כעובדה מציאותית. הוא ישנו. ניתן לחוש אותו ברמה החוויתית הראשונית, פעמים רבות גם או קודם לכל באמצעות הגוף.
המודעות להגעתו של הרגש הזה, שורשיו והדרכים שלנו שלא להפך להיות אותו הרגש (אני לא הכעס, אלא זה שחווה אותו ויודע שהוא קיים אצלי) - היא חלק מאסטרטגיית ההערכות שלנו לנוכחותו אצלנו.
אבל, את הרגש לא צריך להעלים או לבטל. להיפך, להרשות לו להיות.
העלמתו, רק מגבירה דכדוך ומבוכה.
השיח הניו אייג'י מבדיל בין רגשות טובים לרגשות רעים, בין רגשות מזיקים לרגשות מועילים.
בוודאי ששמחה עדיפה על עצב, בוודאי שאהבה עדיפה על כעס. אבל גם זה וגם זה הם חלק מהחיים שלנו.
אין שלם בלעדי הקצוות המנוגדים (האטה יוגה - שמש וירח) ואין רגשות שניתן לתייגם.

מה עושים עם הרגשות ובמיוחד אלו שעשויים בהגיעם אלינו לביקור לחולל מהומה עם עצמנו ועם הסובב אותנו, זו שאלה חשובה, שיש לה קשת של תשובות.
אולם, קודם כל חשוב לעשות מקום ולתת כבוד.
שלום כעס יקר. ברוך הבא. במה זכיתי שבאת לבקר? איך אפשר לעזור לך היום?

טל רביד, מורה ליוגה

04-8711887

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי