מסע מרתק אל המסתורין סביב ארבעת המינים - הרב יוסף ויצמן 

מסע מרתק אל המסתורין סביב ארבעת המינים

"שלושה המה נפלאו ממני וארבע לא ידעתים" (משלי ל', י"ח). כך כינה אותם שלמה המלך החכם מכול אדם, שידע את כל השפות שבעולם, האדם שהבין את שיחת החיות, הבין את ציוץ הציפורים, שמע והבין את משב הרוח,

למרות כל החוכמה שניתנה למלך שלמה, קצרה ידו מלגלות את ארבעת הדברים הללו. "שלושה דברים נפלאו ממני..." – הם זבח הפסח, מצה ומרור [הנאכלים בסדר הפסח],  "וארבעה לא ידעתים" – אלה הם ארבעת המינים [בהם אנו מקיים מצווה בחג הסוכות] (מדרש רבה, ויקרא ל, יד).

בסוכות מצווה עלינו התורה לקחת את ארבעת המינים – אתרוג, לולב, הדס וערבה.

פעמים רבות מצוות התורה שבכתב (חמישה חומשי תורה), כותבת את המצווה בכמה מלים מסתוריות, ומשאירה ל"תורה שבעל-פה" (מפרשי התורה שבכתב, שאותה לימד משה ושנמסרה מדור לדור) לפענח את משמעותן. וכך כותבת התורה בספר ויקרא פרק כ"ג (פסוק מ') הנוגע לארבעת המינים:

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני יהוה אלהיכם שבעת ימים".   

מספר לנו המדרש, ששלמה המלך תהה על משמעו של פסוק זה.

"מי אומר ש"פרי עץ הדר" הוא האתרוג?

שאל. "כל עצי הפרי נותנים פירות נהדרים!

שלמה המלך לא וויתר ובאשר ל"כפות תמרים": הרי התורה אומרת לנו לקחת כפות, בלשון רבים... אך אנו לוקחים לולב, שהוא לבו הסגור והיחיד של הדקל. ומי אומר ש"ענף עץ עבות" הוא ההדס?

שלמה המלך ממשיך ושואל ובאשר ל"ערבי הנחל"... הרי כל העצים נוטים לצמוח ליד מים"?

ואכן יש הרבה מן האמת בתהייתו של שלמה המלך , כיצד אנו יודעים ש"פרי העץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי הנחל" הם האתרוג, הלולב, ההדס והערבה?

הגמרא מזהה את ארבעת המינים באמצעות סדרת פירושים של המלים בעברית המופיעות בפסוק.

המפתח לזהות "פרי עץ הדר, היא במלה "הדר" - מלשון "נהדר" שניתן גם לקוראה כך "ה-דר", כלומר, "זה אשר דר" והכוונה "זה אשר גר". האתרוג ייחודי בכך ששאר הפירות יש להם עונה מסוימת שבה הם גדלים, אך האתרוג "דר בעצו במשך כל השנה" וממשיך לצמוח ולהתפתח במגוון תנאי אקלים שונים.

באשר ללולב, התורה אכן כותבת "כפות תמרים", אך המלה "כפות" מאויתת בלי האות וי"ו, כלומר, ניתן גם לקרוא אותה "כפת", בלשון יחיד. בנוסף לכך, המלה "כפות" פירושה גם "קשור", כלומר, עלינו לקחת כף סגורה ("לב הדקל"). כך מזהה התורה שבעל-פה את השני מבין ארבעת המינים בתור לולב.

קיימים הרבה "עצים עבותים" שבענפיהם "העלים לגמרי מכסים את הענפים" אך המלה "עבות" (משורש "ע.ב.ה") פירושה גם "קלוע" ו"דמוי חבל". מכאן מזוהה "ענף עץ עבות" כענף הדס, שעליו החופפים זה את זה צומחים בקדקודים שמהם נוצרים שלושה עלים, היוצרים מראה של חבל קלוע. (קיים צמח נוסף המתאים לתיאור זה – ההרדוף – אולם הגמרא דוחה אפשרות זו, שכן אין היא עולה בקנה אחד עם הכלל שדרכי התורה הן תמיד דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום, ואילו ההרדוף הוא צמח רעיל ובעל עלים נוקשים.)

הערבות שבפסוק מזוהות כענפי ערבה בגלל נטיית הערבה לצמוח ליד מים וצורות עליה מאורכים (כמו נהר). עוד סימן מזהה של הערבה היא ששיחי ערבה נוטים לצמוח בקבוצות צפופות (ערבה קשורה למלה "אחווה").

מדוע אם כן היוותה זהותם של ארבעת המינים חידה שכזו בעיני המלך שלמה?

הרי בלי ספק היה "החכם שבאדם" בקי באופני פרשנות התורה לפחות כחכמי הגמרא כפי שהבאנו?

 קיימים בתורה פסוקים רבים קשים לפענוח, שבהם החוקים נגזרים מן המשמעויות הכפולות ומדרכי איות שונות.

הצהרתו הדרמטית של שלמה המלך בנוגע לאתרוג, לולב, הדס וערבה – "שלושה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים" – מוכרחה להכיל משמעות עמוקה יותר – משמעות הנוגעת למהותם הפנימית של ארבעת המינים הנלקחים בסוכות.

ארבעת המינים ארבעה סוגי בני אדם המאפיינים את החברה הישראלית

ארבעת המינים, כך אומר המדרש, מייצגים ארבעה סוגי אנשים.

שליחותו של האדם בחיים מורכבת משני אתגרים בסיסיים: למידה ועשייה, שכן אלה מתייחסים לחיים היהודיים, תורה ומצוות. התורה היא הכלי שבאמצעותו אנו רוכשים ידע אודות הבורא וכלי לתובנות לגבי מהות החיים.

המצוות משמים הן האמצעי העומד לרשותנו לבניית עולם טוב ומקודש יותר, לפיתוח הבריאה הפיזית לכדי "משכן לאלוקים". אלה הם שני התחומים המגדירים את ארבעת סוגי האישיות המיוצגים על ידי ארבעת המינים.

האתרוג: הוא גם טעים וגם יש לו ניחוח מרנין, מייצג את האדם המושלם, שגם לומד וגם מקיים מצוות.

הלולב: הוא ענף דקל התמרים, נותן פרי שיש לו טעם אך אין בו ריח. זהו האב-טיפוס של המלומד המתבודד, הצובר חוכמה אך מתנזר מעולם המעשה.

ההדס: הוא ריחני מאוד אך חסר הטעם מייצג את האקטיביסט שמעשיו הטובים לוקחים את כל זמנו ומרצו.

ואחרונה אחרונה חביבה היא הערבה חסרת הטעם וחסרת הריח מייצגת את האדם שלא לומד ואף לא עושה – שאינו מגשים לא את הפוטנציאל השכלי שלו ולא את יכולתו לשפר את העולם.

בחג הסוכות, כך מסכם המדרש, כורכים יחדיו את "ארבעת המינים" הללו, שכל אחד מהם מהווה חלק בקהילתו של הקב"ה.

הפרי האומלל שעובר עינויים

לאור כל זאת, ביכולתנו להבין את ארבעת הדברים שאף החכם שבאדם התקשה לפענח.

אם "פרי ההדר" שבארבעת המינים מייצג את השילוב ההרמוני של למידה והישגים, מדוע פרי זה שוכן בעצו כל ימות השנה?

הרי היינו מצפים ששלמות כזו תבשיל בשלווה, באקלים המכוון במיוחד לטבעה ולצרכיה המיוחדים, ולא תגדל בכל מיני תנאים משתנים וחסרי יציבות. עם זאת, שוב ושוב אנו מגלים כי האנשים הדגולים ביותר הם אלה שחייהם הציבו בפניהם אתגרים ומצוקות. שהאנשים המאוזנים ביותר מחושלים באמצעות הצורך להתמודד עם נסיבות משתנות ולהסתגל ללא הרף לאקלים ולסביבה שונה!.

בעבור המלך שלמה הייתה זו אחת החידות הגדולות ביותר של החיים.

כיצד שינוי מעודד צמיחה?

מדוע האדם הנהנה מקיום רגוע ושלו אף פעם לא "מדיף ריח ניחוח" ו"ערב לחיך" כמו אדם שנחשולי החיים התנפצו לא אחת אל חופיו?

גם הלולב הציב בפני מוחו הכביר של שלמה חידה לא פשוטה. האין זה מעצם טבעו של הדיון האינטלקטואלי שהוא יוצר דעות ומסקנות שונות ומגוונות?

כדברי הגמרא במסכת חגיגה: "תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין".

לכן, כאשר מדבר הפסוק על "כפות תמרים", אנו נוטים להבין מלים אלה במשמעם המילולי הפלורליסטי, כלומר, בלשון רבים. שכן, אם השני מבין ארבעת המינים יוצר קונוטציה ללומד התורה – למוח האנושי המוקדש להטמעת החוכמה השמימית – האם לא היה עליו להיות מורכב משתי כפות תמרים, בהתאם לטבעו הפלורליסטי של השכל? האם עליהן של הכפות לא צריכות להיות פתוחות ופרושות, ומצביעות לכיוונים השונים שאליהם תפנה כל בדיקה רציונלית של מושג כלשהו על ידי מחשבת האדם?

ועם זאת, הלולב שעליו מצווה התורה הוא כף יחידה וסגורה, שעליה מחוברים יחדיו למוט בודד המצביע לכיוון אחד ויחיד. כפי שמסכת הגמרא: "שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר "נתנו מרועה אחד" – א-ל אחד נתנן."

זו הייתה החידה השנייה מבין שתי החידות שבהן הגה המלך שלמה. כיצד מתייחסות הדעות ונקודות המבט הרבות של התורה ל"רועה היחיד" שלהן?

כיצד יתכן שהחוכמה האלוקית זורמת דרך העולם הרב-גוני כל כך של ההיגיון והבינה האנושיים, ועם זאת נשארת האמת האחת של אלוקים אחד ויחיד?

מבין ארבעת המינים, ההדס מייצג את היבט ה"מעשה" של החיים – את האופן שבו אנו מגשימים את תכלית הבריאה באמצעות המעשים הפיזיים הקשורים במצוות, ובכך בונים "משכן לקב"ה בעולם הפיזי". התורה מזהה, לפיכך, את ההדס דרך אזכור מראו ה"קלוע", שניתן לו הודות לעובדה שעליו צומחים באשכולות של שלושה: המספר "שלוש" מייצג את מישור המעשה, שהוא השלישי מבין "גלימות" הנשמה או כלי הביטוי שלה (מחשבה, דיבור ומעשה).

כאן טמונה החידה שהיא אולי החידה העמוקה מכולן. כיצד יתכן שמעשה פיזי סופי ורגיל יהווה "משכן" למהות האלוקית? אכן, הענף הקלוע העולה בדעתנו כשאנו חושבים על העולם הפיזי אינו ההדס הריחני, אלא ההרדוף הדוקר והרעיל!

אולם העולם החומרי הוא זה שבו בחר בורא העולם לבנות את ביתו, את משכנו. המעשה הפיזי הוא זה שלו הוא המעניק את היכולת לשמש כצורה הגבוהה ביותר של איחוד בין האדם לבורא עצמו. מדוע? עבור החכם שבאדם, הייתה זו התופעה האחת מבין ארבע התופעות שעליה יכול היה לומר רק, "לא ידעתיה".

אחוות עצים

החידה הרביעית מבין חידות המלך שלמה קשורה לערבה, צמח שאין לו ריח ואין לו טעם, אין בו לימוד ואין בו מעשה. מדוע נכלל מין זה על ארבעת המינים? הפסוק עצמו עונה על השאלה בהתייחסו למין הרביעי כ"ערבי נחל". הערבה אולי לא מפגינה כל איכויות חיוביות, אך שורשיה מעוגנים בגדות נהר אבותיה ומוזנים ממימי מורשתה. גם היא בת אברהם, יצחק ויעקב. גם בעורקיה זורמות האהבה ויראת אלוקים המועברים לכל צאצאיהם.

עוד סימן לערבה הוא שהיא "צומחת באחווה", תיאור המתייחס למאפיין ייחודי של ה"ערבה" האנושית, כלומר האדם הדומה לערבה: אם הוא לבד, הוא עשוי שלא להראות אף תכונה או הישג חיוביים, אך כשהוא מתקבץ בקהילה, הילת הקדושה האופפת כל נשמה אינדיבידואלית נעשית נגלית לעין. לכן מספרים לנו חז"ל כי ההוויה האלוקית נחה על עשרה אנשים הנקבצים יחדיו (זהו המספר המהווה "קהילה") גם אם אין הם עוסקים בלימוד תורה ואינם מייצגים קפיצה קוונטית בתחום הקדושה. עשרה בורים ועמי הארץ עושים מנין, ואילו תשעה תלמידי חכמים אדוקים – אינם מנין.

זה מה שהפליא את המלך שלמה באשר לערבה. כיצד יתכן שהתוצאה של עשר פעמים כלום שווה משהו?

אם לכל אחד לבדו אין ביטוי נראה לעין של קדושתו הפנימית, כיצד יתכן שהדבר משתנה כאשר עשרה מהם מתקבצים יחדיו? כל העצים צומחים על מים, כך הרהר החכם שבאדם. מה מייחד את הערבות, מה נותן להן מקום בין ארבעת המינים? פשוט העובדה שהן צומחות יחדיו?

אם נחשוב על החידות הללו, הרי הן כל כך מסתוריות וחמקמקות, ממש כפי שהיו בשעה שהמלך שלמה הגה בהם לפני שלושת אלפי שנה. אבל לרוב איננו חושבים עליהן בכלל – הן חרוטות במציאות שלנו כל כך עמוק. למרות היותן בלתי ניתנות להבנה בעזרת ההיגיון, הריהן אמיתות ברורות וקיימות בחיינו תמיד.

מדוע קשיים ומצוקה מעודדים צמיחה?

כיצד יכולים רעיונות סותרים לגלם אמת אחת?

מדוע מעשה פיזי פשוט יכול לרומם אותנו לרמות קדושה ואלוקיות שאין דומה להן אף בחוויה הרוחנית הנשגבה ביותר? איך יתכן שמספר בני אדם רגילים עוברים טרנספורמציה פלאית כשהם הופכים לקהילה, שערכה רב בהרבה על חלקיה הבודדים?

המלך שלמה לא היה מסוגל לפתור את החידות הללו, ובלי ספק, גם אנו לא מסוגלים לכך. אך אנו מכירים בהם כאקסיומות בחיינו, כארבע אבני פינה לקיומנו, הנושאות את חותם הבורא שבתוך ישותו הנצחית מתמזגים ניגודים ואמיתות פרדוקסליות שוכנות בהרמוניה.

יהי רצון שנזכה לחוג את חג הסוכות באיחוד בשמחה עם הרבה אושר ושמחה בריאות שפע והצלח הועם הרבה הרבה דבש בנשמה.

הרב יוסף ויצמן אני מאמין כי לנשמה ולגוף מטרה משותפת ונפש בריאה נותנת לנו חיים בריאים , יפים ואיכותיים יותר. מזון לנשמה והערה של השכל יהפכו אותנו לאנשים מאושרים יותר שהמעגלים המקיפים אותנו נעימים וחיוביים לאלו הפונים אלי אני נותן  הנחיה וייעוץ בכל התחומים החשובים לנו בחיים , זוגיות , יחסים ,חינוך , ילדים , מודעות עצמית , שנים של ניסיון ועבודה עם אנשים בנושאים הללו הביאו אותי לידע עשיר ונרחב. שממנו אני חולק ומשתף את אלו הבאים אלי ומתקדם איתם צעד אחרי צעד בשינוי הדרוש , בהכרה וקבלה של מציאות.בעבודה עצמית שמוליכה קדימה. שנים של הרצאות מול קהלים שונים ומגוונים  בתוך ארגונים גדולים , מוסדות וכן במקומות פרטיים אפשרו לי לקבל  כלים להתמודד עם כל שאלה בכל נושא ויהא קשה ומעיק ביותר. לקביעת תור לקליניקת ייעוץ : 052-8144488 להזמנת הרצאות לארגונים ופרטי -052-8144488

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי