במידה שאדם מודד מודדים לו-מתן צדקה
חז"ל קבעו, כי אדם העושה מצווה יש לו על מצחו אות של אור המלווה אותו באותו היום, אולם כשהוא מקיים את מצוות צדקה האות של האור מלווה אותו שבוע שלם. הם אומרים: "במידה שאדם מודד מודדין לו" -האדם מקבל במידה שבה הוא נותן לאחרים. כה גדולה מצות הצדקה וגמילות חסדים, עד שעליה אמרו רבותינו שבזכות מצוות אלו ציון תפדה, יקרב משיח צדקנו, ומעלתם שקולה כנגד כל התורה כולה!!
צדקה היא עזרה וולונטארית - חומרית לנזקקים. הצדקה היא ערך חברתי הקיים בכל דת ובכל צורת התאגדות חברתית.היא מונעת מרגשות החמלה הבסיסיים של האדם כלפי הזולת המצוי במחסור, או משורשים דתיים.
מתן הצדקה יכול להיות:
-בין אדם לאדם
-על ידי ארגונים וגופים ממוסדים הפועלים למען הנזקקים בקהילתם או בקהילות אחרות.
-על ידי מדינות וגופים בינלאומיים הפועלים למען הנזקקים בכל פינה בעולם.
מתן הצדקה נחשב על-ידי חלק מפוסקי ההלכה היהודים, למצווה שבין אדם לאלוקים, המילה צדקה– יכולה להתפרש גם במובן של "צדק". אלוקים בוחר אנשים מסוימים להיות שלוחיו כדי לחלק את השפע לאחרים. לפיכך, כשאנו מצויים בעמדה שבה אנו יכולים לסייע לאדם אחר, אין אנו מתנהגים מתוך גאווה ותחושה שאנו מחלקים משהו השייך לנו, אלא עושים צדק בכך שאנו מחלקים בנאמנות את הכסף שאלוקים נתן בידינו, בהתאם לרצונו של האלוקים.
רוב הפוסקים רואים במתן צדקה, מצווה שבין אדם לחברו.התורה רגישה מאוד לדינמיקה העדינה שבין התורמים ובין מקבלי הסיוע. התורה רואה בשימור כבודו העצמי של המקבל חלק חשוב מאוד במצוות הצדקה.
על פי חכמי המקובלים אין ליתן צדקה בלילה, לפי שהלילה הוא זמן דין .אך, אם בלילה בא לביתו אדם עני ומבקש צדקה,מחויב ליתן לו צדקה. ישנו סיפור שהרבי האחרון מחב''ד שם צדקה בקופה בלילה ומישהו התרעם עליו הייתכן וכו'. הרבי שאל את חמיו הרבי הריי''צ מה דעתו. הרבי הקודם ענה לרבי:תנוח דעתך האיש ההוא מן הסתם לא נותן צדקה גם ביום...
צדקה יכולה להגיע בצורות שונות:צדקה יכולה להיות נתינה בסיסית, כמו להציע למישהו טרמפ או לשאת את משאו הכבד של ידיד. צדקה יכולה גם ללבוש צורות "רוחניות" יותר – לעודד חבר השרוי בדיכאון או לחלוק את הידע והתובנות שלנו עם אדם אחר.
הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, 1135–1204) ערך רשימה שבה מפורטות שמונה רמות של נתינה התואמות את דרגות הרגישות של הנותן לצרכיו ולרגשותיו של המקבל:
רמה 8: לתת באי-רצון, בפרצוף חמוץ:אין ספק שעדיף לתת באי-רצון מאשר לא לתת כלל. זוהי צורת הצדקה הנמוכה ביותר. יש אירוניה בכך שלצורת נתינה זו אופיינית אנוכיות מסוימת, שכן המניע שביסודה אינו אכפתיות או אהבה אמיתית, אלא רגש אשמה ,או תחושת חובה. צדקה אמיתית, לעומת זאת, מלווה בברכות ובמילים חמות.
רמה 7: לתת פחות משאתה יכול להרשות לעצמך, אך בנועם- ביטוי כן של אכפתיות ושל דאגה היכולה לספק את האדם מבחינה רגשית ולתת לו את הכוח להמשיך הלאה, אפילו אם אין בידיך או אם אינך מוכן לתת לו את מלוא מבוקשו.
רמה 6: לתת בנדיבות, אך רק לאחר שנתבקשת- לעולם לא תדע כמה קשה ומביך היה להם לפנות אליך בבקשת טובה, וכמה נואש הוא הצורך שלהם בכך שתשיב להם בנדיבות ובנעימות. התורה אינה גורסת שעלינו לוותר על כל גבולותינו האישיים ולתת לאחרים לנצל אותנו, אולם אם נהיה כנים עם עצמנו נוכל תמיד למצוא דרך להיענות לצרכיו של הזולת או להפנות אותו למישהו אחר שמסוגל לעזור לו.
רמה 5: לתת בטרם נתבקשת: למד לצפות מראש את צרכיהם של אחרים אף בטרם ייגשו אליך. אל תמתין שהם ישמיעו קריאה לעזרה בטרם תושיט להם יד. אל תגביל את מעורבותך למי שמוצאים חן בעיניך. חפש הזדמנויות שבהן תוכל לעזור באופן משמעותי.
רמה 4: המקבל מכיר את הנותן, אך הנותן אינו מכיר את המקבל: הנתינה נעשית כך שמקבל העזרה יודע את זהותו של הנותן, אך הוא עצמו נשאר בעילום שם. במקרה זה הנותן נוהג בענווה רבה יותר, כיוון שהוא אינו יודע את זהותו של האדם שהוא נותן לו את עזרתו. ברם רגשותיו של המקבל עדיין נפגעו, שכן הוא יודע מי נתן לו את הצדקה.
רמה 3: הנותן מכיר את המקבל, אך המקבל לא מכיר את הנותן.ברמת צדקה זו –המקבל אינו יודע מי נתן לו את הצדקה, וכך נשמר כבודו העצמי.
רמה 2: לתת בעילום שם, כך שהמקבל והנותן אינם מכירים איש את רעהו. לקבל צדקה בעילום שם – כששני הצדדים נשארים אנונימיים – מוציא את עיקר העוקץ מהחוויה של הצד המקבל. הרבה יותר טוב לתת סיוע בסתר, מתוך התמסרות כה שלמה לזולתנו עד שהאגו שלנו מתמזג בשלהם, שכן אז איש מן הצדדים אינו מרגיש שהוא בעמדה עליונה או נחותה.[ הקהילות היהודיות ייסדו בכל הדורות קרנות צדקה שאותן מנהלים בני אדם הניחנים ביושר ובדיסקרטיות מרביים, הפועלים בהתנדבות כדי לאסוף צדקה ולחלק אותה לנזקקים ].
רמה 1: לעזור למישהו להפוך למסוגל לקיים את עצמו-הצורך הבסיסי ביותר של האדם הוא לחוש שזקוקים לו ושהוא מוכשר ובעל יכולת. לכן צורת הצדקה הגבוהה ביותר היא לעזור לאדם למצוא עבודה או לעזור לו להתבסס בתחום העסקי. דרך פעולה זו משמרת את כבודו של המקבל, ובעת ובעונה אחת היא גם משנה אותו מאדם מקבל לאדם המסוגל לסייע לאחרים. בדומה לכך, אם אתה מצוי בעמדה שבה אתה יכול לייעץ לאדם אחר, חשוב לטעת באותו אדם ביטחון באשר ליכולתו למצוא פתרונות ללבטיו ואפילו להפוך בעצמו למקור עוצמה לאחרים.
בתקופתנו בה עגל הזהב שלנו הוא רדיפת המותרות ותאוות הממון, חשיבותה של מצוות הצדקה לאין ערוך,מכיוון שמצווה זו מחנכת את האדם לוותר על החומר לטובת הרוחני ולהתחשב בצרכי זולתו. נתינת צדקה היא מעשה של התעלות מעל טבעו של האדם. חוקי החומר אומרים - מה ששלי שייך לי ומה ששלך שייך לך. לעומתם, חוקי הרוח אומרים – גם מה ששלי בעצם שייך לך, או יותר נכון שייך לקב"ה שהוא למעשה כולנו.
גם לאדם הרוחני כמובן חשוב שצרכיו הבסיסיים והחומרים יסופקו, אולם הוא לא עסוק באגירה וצבירה מעבר למה שהוא זקוק לו. מתוך גישה זו הוא מתחלק עם סביבתו בשפע שהוא זוכה לקבל. כדי להגיע למקום הנשגב הזה יש להתעלות מעל הטבע הבהמי-גשמי שנולדנו איתו, לעמול ולהתאמן בנתינה ועידון אופיינו.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
