ארבעת המינים בסוכות במאוחד הם עם ישראל לגווניו
מצות ארבעת המינים מזכירה את הקשר של חג הסוכות לטבע ואת היותו חג האסיף - הקשור המחזור החקלאי של השנה. לקיחת ארבעת המינים במחובר, באגודה אחת ,מסמלת את הצורך בחיבור כל חלקי עם ישראל. הקב"ה אינו מותר על שום חלק מבניו, אלא אוגדם יחדיו, כי רק כך הם גוף שלם.
בספר ויקרא כתוב:" ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפת תמרים, וענף עץ עבת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים". פרי עץ הדר זהו האתרוג, כפת תמרים זהו הלולב, ענף עץ עבות הוא ההדס וערבי נחל זוהי הערבה. על מנת לקיים את המצווה, על ארבעת המינים להיות כשרים ולעמוד במספר תנאים.
חז"ל למדו מהפסוק הנ"ל כי יש ליטול את ארבעת המינים בכל מקום רק ביום הראשון ואילו במקדש בלבד התורה מצווה לקחתם כל שבעת ימי החג . לאחר חורבן בית המקדש השני, הרחיבו חז"ל את המצווה ותיקנו שיש ליטול גם מחוץ למקדש כל שבעת הימים, זכר למקדש. לפיכך קיום המצווה כיום בשאר ימי החג, מוגדר כמצווה מדברי סופרים .
בנוסף לכך גזרו חז"ל שארבעת המינים לא יינטלו בשבת [כמו שגזרו על שופר ועל קריאת מגילה בשבת], מחשש שיעבירו אותם ארבע אמות ברשות הרבים [שזהו אחד מאיסורי שבת].
בחג הסוכות ,מאגדים את כל ארבעת המינים יחד. שתי ערבות מצד שמאל, כף-תמרים אחת באמצע ושלושה ענפי הדס מצד ימין. אוחזים בצרור ביד ימין ואז מרימים אותו עם האתרוג ומנענעים אותם יחד, שלוש פעמים לכל כיוון: קדימה, ימינה, אחורה, שמאלה, למעלה ולמטה. [אצל הספרדים והחסידים הסדר שונה]. את המצווה יש לקיים במשך שעות היום, בכל יום משבעת ימי החג [חוץ מבשבת].
לפני שמנענעים את ארבעת המינים, מברכים את הברכה הבאה:
"ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב".
שמא תאמר: רוצה אני רק את בעלי התורה ובעלי המעשים הטובים; אין רצוני במי שאין בו תורה או מעשים טובים, ובוודאי איני רוצה שום קשר עם מי שאין לו לא תורה ולא מעשים טובים.
אומרת לך התורה: באתרוג בלבד אינך יכול לקיים את המצווה; אף לא בצירוף הלולב וההדס. עליך לקחת איתך גם את הערבה, זו שאין בה לא טעם ולא ריח, ולהצמידה אל הלולב וההדס והאתרוג. רק כאשר כל הסוגים הללו יהיו חבוקים ומאוחדים _ תוכל לגשת אל הבורא ולקיים את המצווה. אין יהודי שהוא 'מחוץ למחנה'!
אתרוג-"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..."מלשון דירה, שדר באילן משנה לשנה, כלומר אין עונה לאתרוג ובכל השנה הוא מצוי על העץ, טעם אחר הדר - מלשון הדור ויופי, האתרוג מצטיין במבנה מיוחד האומר כבוד וחשיבות. האתרוג מסמל את תלמידי החכמים שהם יודעי התורה (ריח) ומקיימי המצוות (טעם). הבורא מחבר את כולם ואוגדם לאגודה אחת, ונמצא זה מכפר על זה וזה משלים את זה. כך מלמדת היהדות על היחסים שבין האדם לחברו.
כפות תמרים - למרות שנכתב בלשון רבים - כפות. מסורת ביד חכמים כי הכוונה לאותו ענף בראש הדקל טרם שנפרדו העלים. התמר הוא מלך באילנות. המילה לו-לב מתחלקת, לתמר יש לב אחד. בעוד שאר האילנות יש בהם לבבות רבים [מקום פיצול וגדילת הענפים] כך לנו יש לב אחד לאבינו שבשמים. הלולב מסמל את אלה שלא למדו די תורה ואינם ידענים ומעמיקים, אך מעשיהם נאים ובעלי טעם.
ענף עץ עבות - הכוונה להדס שהוא מעובה בעלים, כלומר שהעלים שלו רצופים ומכסים את הקנה -אלו ההדסים המשולשים. ההדס: סמל ההצלחה ונצחיות החיים. "הרואה הדס בחלום נכסיו מצליחין לו. ואם אין לו נכסים- ירושה נופלת לו ממקום אחר" [ברכות ]. ההדס מסמל את הדורשים יפה אך אינם מקיימים.
ערבי נחל -ערבות הגדלות בד"כ על שפת הנחל, אך גם אלו הגדלות בחצרות הבתים ראויות למצווה. תנו רבנן: "ערבי נחל איזוהי ערבה ואיזוהי צפצפה?- ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה: קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. [סוכה]. הערבה מסמלת את אלה שלא למדו תורה ושאינם מקיימים את המצוות.
ארבעת המינים כנגד איברי האדם. הם דומים לאיברי האדם:
-האתרוג: דומה ללב שהוא משכן השכל, לרמוז שיעבוד את בוראו בשכלו.
-הלולב דומה לעמוד השדרה שהיא העיקר שבאדם, לרמוז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא.
-ההדס דומה לעיניים, לרמז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו.
-הערבה דומה לשפתיים, שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדבור, לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו, ויירא מהשם אף בעת השמחה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
