מצבה - יותר מאבן. 

והיו לאחד.
גוש אבן מובל מהמחצבה אל חצרו של הסתת. במהלומות פטיש מדויקות ובעזרת אזמל מיומן הוא עמל על גוש האבן בזהירות ובסבלנות עד שמצבה נולדת מתוך הגוש. המצבה מעוצבת ומלוטשת עד שהיא מוכנה, ראויה למקומה בבית הקברות. מילים נחרתות עליה והיא מוצבת מעל קברו של פלוני שנפטר. האבלים יעזבו את הקבר, אבל היא תישאר שם מעתה ועד עולם ותשמור על השרידים שטמונים באדמה. עד מהרה נשכח ממנה ומכל מי שבא אל הקבר שמצבה זו הייתה פעם גוש אבן. המצבה הופכת למשהו אחר לחלוטין; היא השאירה הרחק מאחור את הגוש שהיא הייתה פעם. האבלים מדברים איתה כאילו היא המת בעצמו, מתייעצים איתה ומבקשים ממנה דברים. לעיתים הם מניחים את ראשם על המצבה ונושאים תפילה חרישית כאילו הם מצפים ממנה שתישא את תפילתם אל השמיים. הם מלטפים את המצבה ומסתכלים בה שעה ארוכה ונדמה שלא מצבה הם רואים, גוש אבן לשעבר, אלא בן אדם חי – הנפטר הטמון מתחתיה והיא הופכים לישות אחת. שמו של המת החרות עליה הוא שמה שלה, זיכרונות המת חרותים בבשר האבן של המצבה וכשנוגעים בה או מביטים בה, זהו המת שמרגיש את המגע והמבט.
האבן והמת.
לפעמים מישהו בא ומתיישב על המצבה. אין מדובר בחוסר כבוד למת אלא בתחושה אחרת לגמרי. המצבה היא מעין ספסל קסום שכול מי שמתיישב עליו חש בנוכחות של המת וכך המבקר יכול לשבת במחיצתו ולהרגיש קירבה אליו. לפעמים יצטרפו אל היושב על המצבה חברים נוספים ויחד הם ידברו ויעלו זיכרונות מחייו של המת. הם אולי אפילו יפתחו בקבוק משקה וירימו כמה כוסיות לזכרו של ידידם שעבר מן העולם. המצבה תשתתף בשתיקה בהתוועדות החברים ולא תרטון על כך שהיא צריכה לשאת את משקלם או את להגם. אין סבלן יותר בעולמנו מאשר מצבה בבית העלמין. היא ניצבת שם ברוח ובגשם בחמה ובחושך – עומדת על משמר הנפטר, מארחת לו לחברה וממתינה איתו לקץ הימים עת יקומו המתים משנתם. גוש האבן עשה דרך ארוכה ואפילו ההר אביו ואמו האדמה לא יכירו אותו כעת משהיה למצבה – שותקת, מקשיבה, שומרת ומצפה.

מצבה

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי