זה המפתח החשוב ביותר. לפני תחרות, אתה לא מתפשר. אתה לא מתפתה. אתה עובד לפי הספר. הריקון ההדרגתי של הפחמימות, אחר כך הריקון המלא, בהמשך ההעמסה, וההתנזרות ממים, אל תדלג על אף שלב. תתייעץ עם תזונאי מומחה, אני ממליץ על גיל גרנות התותח.
אסור להפסיד ארוחה. אסור לשכוח לקחת כדור. אסור לאחר בזמני האכילה.
זה הזמן להיות פנאט. מי שמבלף, אין חוכמות, על הבמה יראו את זה, והניקוד יהיה בהתאם.
או במילים אחרות: אם האופי שלך לא עשוי מברזל, זו לא תקופה לצאת לבילוי בקניון.
וגם: אם היה צדק בעולם, אז הגאון שהמציא את המשפט הגורס כי אתה לא בונה את הגוף שלך בחדר כושר, אלא במטבח, היה היום נשיא ארצות הברית.
כלל שני: אימון טוב.
גם כאן אין חוכמות. אני מייחס חשיבות רבה יותר לתזונה, אבל בלי אימונים חזקים, לא תהייה מושלם. למרות שאתה רעב, למרות שאתה חלש, למרות שאתה עצוב, אסור שהאימון ייפגע.
בתקופת העלייה במאסה, ב"אוף סיזן", מותר לך להיות סלחן כלפי עצמך.
אם אתה עייף, או פצוע, וותר על אימון. לפני תחרות, נגמרת הסלחנות.
אתה מגיע לאימון, בכל מצב, ואתה עובד בכל הכוח, כי יש לך מטרה להשיג.
או במילים אחרות: אם המדריך שכח להגיד לך שלום, זה כנראה בגלל שהוא לא שם לב שיצאת הביתה, וסימן שאתה בכיוון הנכון.
כלל שלישי: פוזות.
גם אם תראה כמו דקסטר ג'קסון, אבל לא תדע להציג את עצמך, תפסיד ניקוד.
אתה לא יודע מה הראש של השופטים. זה גם משתנה משופט לשופט, כאן לא מדובר בכדורגל, או בריצה שנמדדת בסטופר.
יש שופטים שפשוט יכסחו מתחרה שלא מבצע את הפוזות כראוי.
לכן, תשיג דיסק של מר אוליפיה, ותתחיל לחקות את הטובים מכולם.
תעשה את זה עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עד שההופעה שלך תהייה מושלמת.
זה הרבה פחות פשוט מכפי שנוטים לחשוב, ודווקא בשל כך, התרגול משמעותי.
במילים אחרות: לאחר שהכנסת את הדיסק של מר אולימפיה למכשיר, אתה יכול לעקור את לחצן ה"אופן", הוא פשוט לא רלוונטי יותר.
כלל רביעי: הופעה.
בניגוד לסברה, הופעה היא לא רק פוזות, והפוזות, הן לא כל ההופעה.
מניסיוני למדתי שהשופטים מעונינים לראות מתחרה בטוח בעצמו, זורם, טבעי, אפילו קצת שחצן.
חייך, בנאדם, חייך. גם אם קשה לך לבצע את הפוזה, גם אם אתה מותש, או מודאג מהמתחרים האחרים, אסור שיראו את זה על הפנים שלך. אתה יכול לבצע את הפוזה נכון, אבל אם פניך יראו כאילו אתה נמצא בבית השימוש ביום גרוע במיוחד, זה לא מספיק טוב. עמוד זקוף, ראש מורם, תשתדל "לכווץ" את השרירים כל הזמן, גם כאשר אחרים עושים פוזות ואתה ממתין לתורך מאחור. תפגין ביטחון עצמי. אתה מלך, אתה מנצח.
או במילים אחרות: צנוע תהייה אחרי התחרות כשמאות חברים יתקשרו לברך אותך על הצלחתך.
כלל חמישי: בריאות.
שמור על עצמך. לא יעזור כלום אם תעשה הכנה טובה, ויומיים לפני התחרות תחטוף דלקת ראות, או שתשבור רגל במשחק כדורגל שכונתי. זה הזמן להתנזר מסיכונים, להגיד לא לחברים שמזמינים אותך לשחק כדורגל או כדורסל בשכונה. אם זה חורף, אתה לבוש תמיד בכמה שכבות, אתה שם כפכפים גם בדרך מהמיטה לשירותים.
או במילים אחרות: אם יש לך אימא פולנייה, זה הזמן לעשות אותה מאושרת.
כלל שישי: גילוח וצבע.
מגלחים הכל, עד לאזור הביצים. אם אתה לא מגיע, אם אתה לא יסודי, מאוד כדאי שתהייה לך חברה או ידידה עם ראש טוב, והרבה סבלנות. כך גם לגבי הצבע. אל תסמוך על השמש. לא תמיד היא ישנה, וכדי להשתזף טוב צריך הרבה זמן, שלרובנו אין.
רכוש צבע גוף (מהחנות של גיל) והשתמש בו. קשה לך להגיע לגב, זו הסיבה שהמלצתי שהחברה או הידידה תהייה סבלנית. יש לה הרבה עבודה.
במילים אחרות: יש בחורות שאוהבות גברים שעירים ובהירים, אבל לרוב הן לא שופטות בתחרויות פיתוח גוף.
כלל שביעי: תיעוד.
אני מכיר מתחרים שהשתתפו בכמה תחרויות, ואפילו עשו הישגים, אבל הם יכולים רק לספר לכם על זה בעל פה. אין להם תמונה אחת, שלא לדבר על סרטון וידאו. ללכת לתחרות בלי לדאוג לתיעוד שלה, זה פוטנציאל בכיה לדורות.
כאשר תהייה שמן וזקן, אתה תגיד לבן שלך: פעם אבא היה רמבו, והוא יהנהן בנימוס, ויגיד לחברה הפצצה שלו, שאבא ממש מדאיג אותו בזמן האחרון.
או שתתעד. תביא מצלמה, אם יש לך צלם מקצועי, אל תתקמצן, זה שווה כל שקל.
תסריט. תשיג מצלמת וידאו, תפיל על חבר או ידידה (הסבלנית מהסעיף הקודם?) לצלם.
אחרי התחרות, תשב מול הוידאו עם פיצה משפחתית, ותעביר חוויות.
במילים אחרות: במחשבה נוספת החברה או הידידה לא צריכה להיות סבלנית. היא צריכה להיות צדיקה.
כלל שמיני: אוהדים.
דמיין: אתה עולה לבמה, הכרוז קורא את שמך, הרגע לו ציפית מגיע, ובקהל דממה.
כאילו לא התכוננת לרגע הזה שנים, כאילו אכלת פיצות בחודשיים האחרונים, כאילו אתה לא שווה. דממה.
מתאים לך? בוודאי שלא. צור קשר עם כל החברים, תזמין אותם אישית, אפילו תנדנד, תוודא שלפחות רובם יגיעו. תבהיר להם שלא מספיק לבוא, שחשוב לך לשמוע אותם כשתעלה לבמה. העידוד מעניק אנרגיות טובות, נותן ביטחון, ויש גם כאלה שמתעקשים שהוא משפיע במשהו על השופטים. חוץ מזה, הוא מצטלם נהדר.
במילים אחרות: אם היה לך ילד מעצבן עם קול מרגיז וחזק בכיתה, מאוד רצוי שהיית נחמד אליו גם כשאחרים החרימו אותו.
כלל תשיעי: תקשורת.
לא פרסמת, לא עשית. אם להיות כנים, אין הרבה סיכוי שיראו אתכם בערוץ חמש, או במוסף הספורט של ידיעות אחרונות. מצד שני הופעה במקומונים הפופולאריים של היישוב שלכם, חשובה לא פחות.
מהכרתי את המערכות מבפנים (עיתונאי במקצועי) אני יודע שהן צמאות לחומרים פיקנטיים. תאמינו לי: לא יגידו לכם לא. תגיעו למערכות בעצמכם, תנו להם תמונות (זוכרים את הכלל השישי?) ספרו את סיפורכם. קוראים לזה יחסי ציבור, ואם הבן הנודניק מדברה שש לא יאמין גם לתמונות, תראו לו את העיתון, ואז נראה אותו גבר.
במילים אחרות: אם ראש העירייה רוצה להתפטר, להצטרף לאופוזיציה, או להצהיר שהוא בעצם הומו, תקוו שיימצא שבוע אחר לעשות את זה.
כלל עשירי: היום שאחרי.
קודם כל, חשוב לזכור: מה שלא היה בתחרות, קח הכל בפרופורציות. יתכן שהתאכזבת. אז מה? אכזבות הן חלק מהחיים. זכור שלא כולם יכולים להיות אלופים. קיים גם אלמנט המזל: אם הגיעו מתחרים יותר טובים, יתכן שנדחקת לאחור בצדק. קח את זה כמסר, שעליך להשתפר. אם אתה מרגיש מקופח, יתכן מאוד שאתה צודק, אבל יכול להיות גם שהשופטים צודקים. תתעל את התוצאה לכיוון חיובי. תשאף להתקדם, תעבוד יותר קשה. אל תשקר לחברים לגבי התוצאה. זה לא נעים להגיד שהובסת, אבל זה מביך יותר להיתפס כשקרן, ופתטי. הקלישאה הגורסת שלשקר אין רגליים, היא אחת האמרות הנכונות ביותר שקיימות היום. פנק את עצמך. חגוג אחרי התחרות, בלי קשר לתוצאה. מי שחכם גדול לדבר ולצחוק עליך, לא מגיע לקרסוליים שלך. תזכור את זה. לך היה האומץ, והנחישות לעלות לבמה, מי שמלכלך, בדרך כלל יושב בבית ומאונן, או מסתתר בצדק מאחורי מעיל ובגדים ארוכים. קח את החברים לאכול פיצה, שווארמה, מה שבראש שלך. תצחק על הכל, תזרום. תמשיך לאכול כאוות נפשך, שבועיים, שלושה. תרשה לעצמך, מגיע לך.
בהצלחה.
אביב עומר, צוות ישראלבודי
תודות לאתר ישראלבודי Israelbody.org . האתר הגדול בישראל לספורט חדרי הכושר, תזונה ותוספי מזון:
www.israelbody.org
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
