אני סקרנית לשמוע סיפורי חיים ומתעדת אותם כדי שיהפכו לנרטיב בעל קיום משל עצמו
הזיכרון האנושי הוא מאגר של חוויות. האם התרחשו החוויות הללו? האם הזיכרון משמר אותן כפי שהיו? האם השאלה חשובה? האם כדאי לחפש לה תשובה?
המדען בוודאי יחפש את התשובה, אבל העוסק באדם ובנשמתו אינו זקוק לה. הוא מחפש את הזיכרון כפי שהוא קיים במאגרי מוחו של האדם. הוא סקרן ומתעניין בחשיבה של האדם. המילים 'אובייקטיבי' ו'סובייקטיבי' אינן חלק מאוצר הלשון שלו. כל מה שהאדם מספר על עברו מתקבל אצלו כמה שהיה בעברו.
העלאת הזיכרונות איננה תהליך טיפול פסיכולוגי, אבל היא משמשת כתהליך של התחברות הבוגר אל עברו, ולכן יכולה העלאת הזיכרונות להביא לידי פיוס ולידי השלמה עם אירועים, עם חוויות, עם הצלחות או עם כישלונות כאחד.
תיעוד זיכרונות חיים הופך את הסיפורים לנרטיב שיש לו כבר קיום משל עצמו ויכול הוא ליצור אצל הקוראים את התגובה האישית ואת ההתייחסות הרגשית והמעשית.
בבואי לתעד את סיפורי החיים אני מנסה לחדור גם לתוך מחשבתם של הקוראים ולנסות להתחקות אחר ציפיותיהם. מה יהיה חשוב להם למצוא בסיפורים אלה? מהם הרבדים שיעניקו לסיפור את המשך חייו? מהם הנושאים שיהפכו את תיעוד סיפור החיים לבעל משמעות רחבה ואנושית?
החלטתם לכתוב את זיכרונותיכם, אתם מוזמנים לאתר "זיכרונות" כדי להתרשם וליצור עמי קשר
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
