לא פורסמה כמובן (כנראה בגלל ההאשמה האישית), אבל זו עמדתי.
ההודעה המבטאת את המחלוקת שלי עם גישת ברעם:
נראה שאתה אינך מתנגד ליצרים פרועים ונמוכים המנוגדים לרוח חופשית ויוצרת (סגידה לדגלים; התבהמות במשחקי כדור רגל, שגב מקפיא דם בצפירת השואה ופולחן האפר של אושוויץ, הטלת מורא מקפיא בשם איזם כלשהו) אלא רק רותם אותם לתועלת מגמותיך הפוליטיות. כשאני קורא את המאמר, אני מבין וחש מה העלה את הסטליניזם, בין השאר פופוליזם ציני הנראה ככבד ונשגב.
מאמר חיים ברעם במקומון ירושלמי וב"גדה השמאלית"
"לעזרת העם"
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=5348
ומכתבי לגדה (בשילוב דברים שנכללו בתכתובת ביומיים האחרונים ותוספות לרגל המאמר הנוכחי):
רק עוד הערה אחת: ''העם הפשוט'' כמו שברעם מכיר אותו, אינם אלא צאצאי הווסלים המזרחים, חלאות האדם, שלקקו למפאי''ניקים וקיבלו כוח לדכא את אחיהם במעברות. המזרחיים המתלהמים הפרועים שברעם פוגש במשחקי כדורגל ובאתרי אינטרנט, זה החלק הצעקני, זה שמנסה להתבלט ולתפוס מנהיגות בקרב אחיהם, אנשים שהם מורשת חלאות האדם, מלקקי המפאי''ניקים והפקידות העריצה והצינית מזמן המעברות. זן זה מצוי גם בקרב מחניפי היאפים שעושים קופה על חשבונם בתל אביב. זהו זן של חלאות אדם גסי נפש, שמכירים היטב באיזה חיקוי נלעג של ''עגה עממית'' יש לדבר אל ברעם וסוגו. נראה לי שברעם, המישים עצמו ל''מבין נפש המזרחים והעם'' סבר ככל הנראה שיש לאפשר ''התבטאות של העם הפשוט'' לכאורה בגדה, כשאלה לא היו אלא מה שהצטייר כבטלנים גסי נפש, או בעלי ניסיונות מסורבלים להתחזות ל"איש העממי" (ומי באמת היו המתחזים?...). וגם ''לזרוק אותי לפני ההמון'' תוך, ככל שניתן להסיק, הלעגה בפניכם על ''העברית הגבוהה'' כביכול שלי (הערה: העברית שלי צלולה, זורמת ובהירה הרבה מעבר לעברית המסורבלת המחפה על רשלנות מחשבתית של כותבים אחרים. גם חידושים לשוניים שלי ניקלטו בשפה היטב, למשל: מצג ומצג שווא, לוחמני - תרגומי ל"מיליטנטי", לא ראוי, לקרבן - to victimize לייתר, משיגני, מצליחני, ועוד רבים אחרים. כילד הייתי מבאי ביתו של המשורר אברהם שלונסקי, שגר קומה אחת מתחת לבית הורי ברחוב גורדון 50 ואבי היה רופאו האישי, ודומני שהוא אף כתב ב"השראת" דמותי את ספרו המחורז "מיקי מהו").
הבעייה הקטנטונת היא שברעם טועה בגדול, אני מכיר את העם הפשוט האמיתי שבפריפרייה, עמך, חברתי היא טוניסאית בעלת שכל ישר ונשמה, אחות, ואני קרוב לעם הפשוט האמיתי, עם ההומור שלי (בסגנון מצרי) , מזה שנים רבות. אלה אנשים כלל לא קיצוניים, עובדים קשה, כלל לא גסי נפש, בעלי שכל ישר גדול לאין שעור מהאליטה החמסנית עליה נימנים בני סוגו של ברעם. את המבחנים הפסיכולוגים שהעברתי בזמנו למאות פועלי תעשייה פשוטים, פישטתי מלשון חגיגית לאוצר מילים בן 250 מילה, תוך הפיכת מושגים מורכבים לדברים פשוטים. לימדתי בצעירותי, אני וחברתי בתיכון ערבי מקצועי ביפו.
היו למשל אינדיקציות לכך שברעם מייחס לי אולי ''גזענות'' כיד הבלוף העליז והמניפולטיבי (כשמצטייר שהציניות הגורפת, יסודה עוד בשנות ה-70 העליזות בקרב חלק מהבראנז'ה העיתונאית הבכירה והבינונית דאז, שהיכרתיה היטב בתקופת שירותי הצבאי ביחידת דובר צה"ל, ציניות המסווה עצמה כיום בחזות "מכובדת" וחדורת מראית של כובד ראש ושגב), הבלוף המניפולטיבי המוריד והמדיר את הטוב ממך ובעל המצויינות לדרגת כזה שעוד נמוך ממך ונמצא מתחתך. זאת 1) כיד הקליקות ובעלי החזקה במקומותינו שלא יתנו לטובים מהם דריסת רגל בתחומי חזקתם, כשמדובר למעשה במונופול הבינוניות, הפחד והשנאה בפני המצויינות והכשרון - "אחד כזה, אילו יהיה כאן, יקח מאיתנו את כל הקופה, ונצטרך לעבוד יותר קשה" כפי ששמעתי לא אחת; 2) מצאתי מספר לא מבוטל של פעמים (עד שכמעט "התפוצצתי" מהאבסורד החמסני וחסר הגבולות בעל מצח הנחושה), מצאתי בבמות בעלות קרבה רעיונית, עבודות ומאמרי פלגיאט עם כל הרכיבים ממאמרים שלי ש"נידחו" לפירסום, ובפרט גם ביטויים מילוליים ספציפיים של המאמרים שלי שלא פורסמו בעקבות "הצבעת" חברי המערכת. לעיתים מצאתי "השאלת" ביטויים וקונספטים במאמרים של אנשים הנימצאים, אני מניח, בקרבה כלשהי עם חברי המערכת עצמם, דבר שלא היה בו טעם לפגם, אילולי מצטייר שפעלו להצניע את המקור על ידי אי פרסום מאמרו, שפורסם אחר כך בגירסה קצרה (ככל הסביר על ידי חברים ואולי "חברות-נפש" - כפי שלעיתים פילגשים וותיקות מכונות במקומותינו) - גרסה קצרה אך מסורבלת מילולית וגרועה, המביאה את הקונספטים עצמם ללא ההנמקה שהופיעה במאמרי, כמקובל במעשי פלגיאט.
_________
ראו מאמרי באתר "קופירייטס" - תרבות הפלגיאט בישראל - קליקות וקניין רוחני ברשת
http://www.copyrights.org.il/מאמרים.html
"לשמן" פרקטיקות מסוג זה, גם מאשימים בהאשמות מדומות, כפי שנחשף ביד אמן בסרטו של הבמאי מילוש פורמן "אמדאוס" על פי מחזהו של הסופר הסקוטי פיטר שפר - שכנראה ידע דבר או שתיים על מעשי הסאוב המלווים שוד קניין רוחני, או אודות סתם רצון איון מצד בינוניים כלפי בעלי מצויינות.
וכך, במידה ומאן דהו האשימני אולי ב"גזענות" - אין כאן, אלא פרוייקצייה של ההתנשאות הגזענית של בני סוגו, הרואים בעם הפשוט בהמות נחותות ש''יש לדעת איך לדבר עליהם''. בעוד אני, שיוצא מחקר מנגנונים מוחיים, רואה באנשים את כישוריהם המוחיים, בלי קשר לאוצר המילים שלהם וה''תרבות'' שרכשו, שתכופות אינה אלא התהדרות ריקה של גסי נפש נעדרי עומק תרבותי, העושים מכה בשרלטנות מהיאפים העשירים כאן, הנהנים מכסף בזוז.
לא פלא שהיו בדומה אלה שהתנגדו לי ב"גדה", הם חשו בחושיהם החדים מה אני באמת, והשאר זה מניפולצייה כלפי חברים אחרים. דומה שאנשים מסוגו של ברעם ממנפים כלפי את העובדה שבני סוגו ניסו לזרוק אותי לכלבים, במסגרת ניכוס של קניין רוחני של גופי ידע שלמים פרי מחקר ופיתוח שלי בשנים 1972- 1995 ואף בשנים האחרונות (וחלוקתו לאקדמאים של הממסד "שלנו") באופן הניתעב ביותר שיכול להתקיים כלפי חוקר מדעי ובכלל כלפי אדם שתרם רבות, תוך המצאת קוריוזים אודותי המבצעים מעין דהומניזצייה, להצדקה בדיעבד של התעוב הזה. זו סהרוריות, שעד כה היצליחה יפה, במציאות הסהרורית שיצרו כאן, שאת פירות קריסתה אנחנו אוכלים בכל יום מחדש.
סליחה על גילוי הלב,
מיכאל שרון
________________________
תגובת מר חיים ברעם ותשובתי:
-------------------------------------
היגיעה תגובה של מר חיים ברעם לביקורתי, שהיא הן עניינית והן אישית בטון מר משהו, שכתבתיה, רוב רובה כפי שהיא כאן, בשולי מאמר שלו לפני כחודש ב"גדה השמאלית", ומשלא פורסמה (כנראה בגלל נימתי האישית), כתבתיה בפורום המקוון "ארץ הצבי", שם טרח להגיב.
___________
חיים ברעם (יום חמישי, 24/05/2007 שעה 12:44)בתשובה למיכאל שרון
למר מיכאל שרון,
רק עכשיו נתקלתי בכתב הפלסתר המוזר שלך. יש לי כמה הערות ענייניות: 1. אני לא חבר במערכת אתר הגדה השמאלית אלא מפרסם שם את טורי שהופיעו בשבועון הירושלמי כל העיר. אין לי שום השפעה על מדיניות הפירסום של חומר כלשהו. 2. אין לי מושג מדויק אודותיך ולא שמעתי מעולם על פרשת פיטוריך ממקום זה או אחר. ממילא אין לי זיקה כלשהי לאנשים שפגעו בך. 3. למה אתה מתכוון ''בני סוגי''? אין לי קשר לסטאליניזם או אפילו ללניניזם. אני סוציאליסט על גבול האנרכיזם ולא מקבל הוראות מאף אדם. 4. נכון שהתווכחתי עם תגובה שלך אבל זה לא אומר שאני פוסל אותך או את כל דבריך. צר לי שהעולם לא הכיר בגאוניותך הייחודית. 5. קצת הומור עצמי לא יזיק לך.
בהוקרה מסוימת, חיים ברעם
______________
ותשובתי, הנה היא:
תודה מר חיים ברעם היקר על תגובתך העניינית והאחראית
מיכאל שרון (שבת, 26/05/2007 שעה 23:28)
בתשובה לחיים ברעם.
טירחתך להשיב אכן מראה על איכפתיות ואחריות. אני מוקיר רבים ממאמריך, ואת גישתך בעלת המעוף והתובנות, וגם עובדות חשובות שאתה מביא לידיעתנו מההיסטוריה של העיתונות והפוליטיקה הישראלית, דברים רבים לא ממש מוכרים, פרי הסתכלותך, זכרונך והיותך בקלחת הארועים הללו, וגם תוצר כושר האירגון הנהדר שלך.
תובנותיך אודות מגמות תמיד מאתגרות. הנקודה היא שחשתי כפי שחשתי מסביב למאמר ההוא, וגם גדעון ספירו כתב במאמר מייד לאחר מכן שזו אחת הפעמים הנדירות שאינו מסכים איתך. סימולטנית, גם זעמתי על שמאמרי אינם מתפרסמים וזה טיבעי, איני רואה עצמי טוקבקיסט, כתבתי בעיתונות, ולא קל להשלים עם ירידה למטה ופיחות כה בולט במעמד, בפרט שצברתי ניסיון ומיומנות, וכתבתי דברים לא רעים לדעת מספר אנשים.
נ.ב., הומור דווקא יש לי, גם כלפי עצמי לפעמים, אך לפעמים אני חש שכל עבודתי היתה לשווא מבחינתי עצמי, ועוד ספגתי כהנה וכהנה כתמורה למאמץ וכישרון. למעשה הדברים הללו ואחרים מסמנים עבורי את קץ כתיבתי בעיברית, וזה לא קל עבורי.
חיים היקר, אני כותב זאת בהוקרה רבה לעיתונאי וותיק, חרף ביקורת כזו או אחרת, ואגב היצלפתי בשבט לשוני בלא מעט אנשים שאני מעריך ומוקיר. כזה אני. ביקורתיותי הרבה פעמים מופנית לקרובים לי, משום שאולי מהם אני ''דורש'' מה שאיני דורש מאחרים.
בהערכה רבה וחמה,
מיכאל שרון
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
