המשוררת ששרה על חייה דליה רביקוביץ
כלת פרס ישראל,דליה רביקוביץ ,נולדה בשנת 1936 . בעיני רבים הייתה גדולת המשוררות של דורה.רביקוביץ התייתמה בילדותה מאביה. גדלה כילדת חוץ בקיבוץ גבע. למדה באוניברסיטה העברית ומאוחר יותר עבדה כמורה. לאורך השנים פרסמה רשימות וביקורות רבות בעיתונות הישראלית. רביקוביץ נמנית עם חברי קבוצת המודרניסטים בשירה העברית שהתפרסמו בשנות החמישים, אך שלא כמותם, שירתה הושפעה מביאליק, אלתרמן ולאה גולדברג. שירתה של רביקוביץ זכתה להערכה רבה, והיא אף זכתה בפרסים ספרותיים למכביר.
שירתה היא שירה מודרנית, אף שהיא כותבת לעיתים קרובות בלשון המקרא. היא ויתרה על הארגון הצורני. ללא חריזה וללא משקל. בשיריה מתארת רביקוביץ חוויות אישיות. שיריה מלווים את הביוגרפיה האישית שלה. מרכיבים ייחודים בשירתה הם הסמלים האישים-המיתיים המאפיינים אותה. רביקוביץ כותבת בלשון נקייה וישירה ועומדת מול תחושות ובעיות קשות. הכתיבה הפוליטית חדרה לשיריה החל משנות ה- 70. רביקוביץ החלה להתייחס בשיריה לבעיה היהודית-ערבית בארץ. בשיריה היא מגיבה על בעיות חברתיות בחברה הישראלית. היא כותבת על אהבה שבאה תוך כדי סבל עמוק ועל כוחו של החלש.
המשורר אורי וייס כתב עליה: "דליה רביקוביץ הייתה משוררת מיוחדת בכך שהיא פשוט ידעה עברית, שפה שעוד לפני שנטמעה בקרב מי שנולדו לתוכה התגלגלה אל הישראלית. החלום של הפיכת העברית הקלאסית לשפה המדוברת, חלום שנתבדה אפילו בשירה העברית, הוגשם בכתיבתה. בכך היא ייחודית במפת השירה העברית המורכבת בעיקר ממשוררים שהעברית אינה שפת אימם או כאלו ששפת המקורות אינה חלק אורגני מלשונם".
חייה של רביקוביץ אופיינו במסכת של דיכאונות ויציאה מהם. דבר זה השתקף בשיריה שחשפו את סערות נפשה, שנעה בין חיות (ויטליות) אדירה והרצון להיות מעורבת בכל עניין פוליטי ומוסרי, לבין דיכאונות וניסיונות התאבדות. במהלך חייה הרבתה רביקוביץ במעורבות פוליטית, בין השאר במסגרת "שלום עכשיו", וכן כתבה שירים פוליטיים שעסקו בסכסוך הישראלי פלסטיני, מהצד האנושי שלו. "אני עם דמעות העשוקים", נהגה לומר.
באופן פרדוקסלי העריצו, משוררים ומלמדים עד היום שניים משיריה שפעילותה החברתית והפוליטית בערוב ימיה הייתה רחוקה מתוכנם, כיבוש הארץ ומסירות האישה ללימוד תורה של בעלה. הימין רחש כבוד לשירה עמק דותן שנכתב בעקבות כיבוש המקום מידי הלגיון הירדני במלחמת ששת הימים. המחנה הדתי רוחש כבוד לשירה רבי עקיבא שאשתו רחל הייתה גרה מיוזמתה ומרצונה גלמודה במתבן 24 שנה כדי שיצא הוא ללמוד תורה.
רביקוביץ הייתה בת 69 במותה.
וכך כתבה רביקוביץ באחד משיריה הידועים ביותר - "סוף הנפילה"
"אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה
רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו.
אלוהים מופיע אצלו באמצע הלילה,
ונוגע באיש ומפיג את ייסוריו.
אלוהים אינו מוחה את דמו,
כי הדם אינו הנפש.
אלוהים אינו מפנק את איבריו,
כי האיש איננו בשר.
אלוהים גוחן מעליו,
מרים את ראשו ומביט בו.
בעיני אלוהים האיש הוא ילד קטן, ילד קטן.
הוא קם בכבדות על ארבע ורוצה ללכת,
ואז הוא מרגיש שיש לו כנפיים, כנפיים לעוף, כנפיים לעוף.
אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה,
רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו,
אלוהים מופיע אצלו באמצע הלילה,
ונוגע באיש ומפיג את ייסוריו.
עדיין האיש מבולבל ואינו יודע,
שנעים יותר לרחף מאשר לזחול.
אלוהים מבקש ללטף את ראשי,
אבל הוא מתמהמה,
הוא אינו רוצה להבהיל את האיש
באותות של אהבה.
אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה,
רק אלוהים מכיר את סוף הנפילה".
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/>
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
