תת תזונה בעולם המודרני 

אשלגן(פוטסיום)

אשלגן הוא אחד המינראלים השכיחים ביותר בתנאי הגוף, והוא מספק את היון החיובי (הקטיון)העיקרי בתא (ריכוז יון האשלגן בתא גבוה פי שלושים מאשר מחוץ לתא). זאת, לעומת הנתרן, שהוא הקטיון העיקרי מחוץ לתא (ריכוז בתאים נמוך פי עשרה מאשר מחוצה להם). הפרש הריכוזים של שני יונים אלה בין השני צדי קרום התא הוא מאפיין חשוב של תא החי ולמעשה מייצג את אנרגיית החיים. המתח החשמלי הנוצר משני עברי הקרום התא כתוצאה מהבדלי הריכוזים יוצר "מפלי אנרגיה", שהם כוח מניע למעבר חומרים דרך הקרום. איזון מדוקדק של הפרש הריכוזים בין האשלגן לנתרן הינו חיוני לתפקוד נאות של קרום התא ושל התא כולו- כתוצאה מכך להובלת אותות עצביים, להתכווצות השרירים, לבקרה על מאזן המים בגוף ולשמירה על קצב לב תקין. נוסף לכך, האשלגן חיוני לחילוף חומרים תקין של חלבונים ופחמימות.

מקורות המזון שיש בהם מצבור של אשלגן

במגוון המזונות המוכרים לנו מצוי האשלגן למשל חלב, פירות וירקות. מקורות עשירים במיוחד הם תפוחי אדמה, בננות, מיץ תפוזים, עגבניות, פירות מיובשים ומיצי פירות.

מצבי חסר

ריכוז האשלגן בגוף פוחתים עם העלייה בגיל. מחסור עלול להופיע לאחר שלשולים, הקאות, צום ושימוש ממושך במשלשלים ומשתנים. התייבשות ממושכת, וכן מחלות מסוימות כגון סוכרת שאינה מאוזנת ומצבים רפואיים שלאחר ניתוח ?גורמים לאשלגן להיות מופרש מהתאים ולהיפלט בשתן. רמות גבוהות של אשלגן בשתן מרמזות על תהליכים של הרס רקמות ופירוק חלבונים. מעניין לציין שגם רמות של נתרן עלולות לגרום מחסור באשלגן, ואילו רמות חסר של מגנזיום גוררות אף הן חסר באשלגן אפילו אם צריכת האשלגן מהמזון נאותה. יש קשר הדוק בין האשלגן למגנזיום ולכן כדי לשמור עליהם תקינים.

מחסור באשלגן כגורם לעלייה בלחץ דם.

כמה מחקרים הוכיחו שאוכלוסיות הצורכות מינונים גבוהים יחסית של אשלגן בתפריט היומי שלהם והם בעלי לחץ דם נמוך יחסית לאוכלוסיה הצורכות מינונים נמוכים יחסית של אשלגן. כמו כן נמצא כי צריכת מזון עשיר באשלגן ודל בנתרן מביאה להפחתה בלחץ הדם וסיבוכיו כול שבץ מוחי.

על מחסור בסידן והשמנה

הולכים ומצטברים מחקרים המצביעים על כך שהסידן ממלא תפקיד חשוב בשמירה על המשקל גוף תקין, תורם לתהליכי הרזיה ולשיפור היחס בין מסת השרירים למסת השומן בגוף. נמצא שהגדלת כמות הסידן מגבירה פירוק שומן בתאי השומן בגוף, וכי צריכת סידן נמוכה גורמת להגדלת תאי השומן ולהגברת ייצור השומן בהם. כך לדוגמה ניתוח נתונים שנערך בשנת 2005 , שהתבסס על סקר NHANES 3 , הראה כי צריכת הסידן נמצאת ביחס הפוך לשומן הגוף והמשקל הגוף. המחקר המלא גילה כי הסיכון להשמנה היה נמוך ב-84% עבור נשים שצרכו את הכמות הגבוהה ביותר של סידן. מחקר אחר שפורסם בארה"ב בשנת 2000 (College of Nutrition Journal of the American) ובדק השפעת פעילות גופנית על צפיפות העצם, מצא קשר בין סידן להפחתת משקל. תוצאות המחקר- שבו בדקו החוקרים במשך שנתיים 54 נשים בנות 18- 31 שצרכו פחות מ-1850 קלוריות ליום, העלו שצריכת סידן גבוהה הפחיתה את כמות שומן הגוף והגבירה את הירידה במשקל. הנשים שצרכו 1000 מיליגרם סידן ליום הפחיתו בממוצע 2.25 קילוגרם במהלך שנתיים ואילו אלה שצרכו 700 מיליגרם סידן, הפחיתו קילוגרם אחד בלבד באותו פרק זמן.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי