683אנטומיה של הנפש-יוסף מונדי-תיאטרון קרוב683 צילומים-אלי ליאון יוסף מונדי היה סופר ומחזאי ישראלי שנולד ברומניה ועלה ארצה בשנת 1951 בהיותו בן 16.הוא נפטר בניו יורק תוך כדי חזרה על אחד ממחזותיו. בחייו הן בחו"ל והן בארץ היה ממורמר,לא מאושר,רגזן והרגיש לא מוערך כיוצר. לא שבע נחת לא ממשפחתו ולא ממוסדות התרבות בארץ.אמנם מחזותיו הוצגו גם בתיאטראות הגדולים אך רובם מחוץ לתיאטרון הממסדי.הוא היה נחשב ל"l'anfan terrible"-"הילד הסורר" של התיאטרון הישראלי. המפורסם מבין מחזותיו הנו "זה מסתובב"-ויכוח בין החושבים עצמם להרצל וקפקא. מחזותיו גובלים לעתים קרובות באבסורד-לא מתקבלים על הדעת, אינם ברורים ביותר לקהל הרחב ולפעמים גם לעצמו וזכו לפרושים רבים. המחזה "אנטומיה של הנפש"המוצג כעת בתיאטרון קרוב, שלמיטב ידיעתי לא הוצג מעולם עד כה, הנו מחזה כמעט אוטוביוגרפי בו מתאר מונדי את חייו,יחסיו עם אביו,עם בנו,אי הקלטו בארץ,חוסר האמונה ביצירתו ,העימות שלו עם כל הסובב אותו כולל בני משפחתו הקרובים ביותר. במחזה הוא מרגיש כבול. נמצא בכותנת משוגעים ממנה קשה היה לו להשתחרר. הכותנת הנה סמל לאביו שלא חי איתו בשלום,לבנו שיחסיו איתו לא היו תקינים ושהעדיף לחיות רחוק מאביו אך התגלה לעתים קרובות בחלומותיו. המחזה מורכב בעצם משלושה חלקים.פגישותיו עם אביו ובנו ,פגישתו עם הרב מג-מן אישה מגדת עתידות ואירוע בחוף הים בו הגיבור משתובב בהיותו צעיר מלא חיים,חוצפה,נודניקיות,עלוקה הרוצה ליצור קשר עם הסביבה.(ביצוע מצויין של דוד אררט) ביים את המחזה השחקן הותיק שמואל וולף ששיחק ברבים ממחזותיו של מונדי. הבימוי של וולף מרתק,מלא מתח פנימי וענין,קיצבי ביותר ובמיוחד במערכה האחרונה על החוף.הוא ביים,בניגוד לחייו הסוערים של מונדי ,את המחזה בעדינות ומתיקות מסויימות וסערות שהיו בחייו של הגיבור(מונדי)מוגשות בניחותה,עידון מסויים וטוב טעם. אין לי ספק שאם מונדי היה מביים את מחזהו הוא היה מבויים בצורה אחרת לגמרי ואני בספק אם התוצאה היתה טובה יותר. ערן בוהם בתפקיד הראשי של היוצר, שיתכן והוא מונדי בעצמו, טוב מאוד אם כי לאור הבימוי נראה לי שגילום התפקיד אינו מייצג נכונה את אופיו וצורת התנהגותו של מונדי,בהכירי אותו אישית. הוא שיחק ברגש רב והביע נכונה את זעמו ואי שביעת רצונו . נהנתי ביותר מגילום התפקיד כפי ששוחק ע"י בוהם. תוך כדי מונולוג הפתיחה שלו נשמעים קולות מהצדדים כשאנשים אינם נראים. הוא זועק לעזרה -"שחררו אותי מהכותנת הזו"-מהדברים הכובלים אותו אך אין מושיע. הוא הולך לאיבוד בתוך עצמו.לא מעונין לראות את המציאות כי היא מכאיבה לו.היוצר כותב את האמת שלו אך הקהל בורח ממנו. בנו של היוצר,והיוצר בעצמו בצעירותו גולם כאמור על ידי דוד אררט.היה שוני רב בגילום שני התפקידים.האחד היה כמעט סטאטי איטי מלנכולי והשני מלא מרץ וחינניות.שניהם שוחקו מצויין. דודיק סמדר מילא את תפקיד אביו של היוצר בחן וכישרון רב. יעל יעקב גילמה את תפקיד האישה רב מג ,חלק במחזה שנראה לי מיותר,לא שייך ותלוש מהמציאות במחזה שהוא כנראה אוטוביוגרפי. ההפקה מתחילה ומסתיימת בקטעי וידאו שבויימו ע:י מיקי לוי והוסיפו רבות לה. התאורה המצויינת עוצבה ע"י רונן בכר והתפאורה המינימליסטית והנאה-חוה בליטי. לראות או לא לראות:הפקה מענינת טובה שכדאי לראות. נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 27/8/2010 10:21
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
