כאשר מישהו נוהג בשכרות הוא בחזקת רוצח ומתאבד גם יחד. העובדה שיש כאלה שיעזו לנהוג בשכרות או כאלה שיעזו לנהוג תחת השפעת סמים איננה צריכה לגרום לעולם המשפט לאבד את ראשו. עליו לנהוג באחריות מלאה, כלומר להכביד את היד על העבריינים אבל להיזהר שלא לנהוג באלימות משפטית מיותרת נגד מי שאינם כאלה.
לצערי, ולא אסתיר את המסקנה עטופה במילים מתחסדות, מערכת המשפט גולשת יותר ויותר למעשים של אלימות כלפי האזרח, והיא מוסתת באופן פופוליסטי על ידי גורמים שונים, ולמרבה הצער מאבדת את היכולת המובנית בכל מערכת משפטית ,ששומרת בקנאות על כללי המשפט כדי שזה לא יקרה לה. כללי המשפט הנמצאים במסלול הידרדרות ארוך שנים כבר נמצאים במקום שבו חזקת החפות וזכות השתיקה התמסמסו, וכללי הראיות הולכים והופכים למס שפתיים, כשבפועל מסלול העברת כל מסר וכל ראיה לכאורה, חוקית ולא חוקית, קבילה ולא קבילה מן התובע לשופט, איבדה את המסננים המסורתיים, והיא כיום פרוצה לכל רוח. במלים אחרות ראיות בלתי קבילות בעליל הן היום חומר הרשעה לגיטימי. לצד התפתחויות מדאיגות אלו, ההחמרה בענישה הפכה להיות דגל משפטי, ושופט שמעז להעמיד את הענישה לשיפוטו, ובוחר להקל, סופג מיד בקורת קטלנית מכל עבר ובייחוד בתקשורת. אבל גם רוח צוננת מצד הפרקליטות והמשטרה אינם דבר של מה בכך. זה לחץ חברתי!
הקדמתי מילים קשות אלה, ומן הסתם אחזור אליהן בעניינים רבים אחרים, כדי להבהיר את האור שבו אני רואה את סוגית הסמים והנהיגה בשכרות בדרכים.
אנשי המשטרה ופרקליטי משרד התחבורה הצליחו לערוך שינוי קיצוני בחוק והגדירו במקום "שיכור" שאסור לו לנהוג, ארבעה "שיכורים" חדשים, כשיכורים על פי חוק, אף על פי שאינם שיכורים.
כבר הדגמתי במקומות אחרים, שנהג המגיע ליעדו, בחניון ביתו, ולוגם משקה משכר מבקבוק שזה עתה קנה, ורק אחר כך מכבה את מנוע המכונית ויוצא הביתה, הוא בר עונשין והעונש המינימאלי הוא פסילה לשנתיים מלנהוג. אף על פי שברור שלא נהג מטר אחד, ומוסכם שלא יכול היה להספיק להשתכר באותן דקה של השתהות – לפי החוק החדש הוא בר עונשין. זו הגדרה אלימה. זו הגדרה של בריון משפטי – לא של מחוקק זהיר. אם הוא איננו שיכור לפי המציאות – אסור שהמחוקק יגדיר אותו כשיכור. אבל מישהו ממשרד התחבורה והמשטרה הכשיל את חברי הכנסת, שגם הם אין להם מחילה על מעשה שכזה.
אבל זה איננו מעשה יוצא דופן או מקרי. בין היתר מצאו אנשי המשטרה הזדמנות זו לקבוע בחוק הזה, וחברי הכנסת חתמו עליו כלאחר יד, שמי שבגופו נמצאים סמים גם הוא יוגדר שיכור ועונשו יהיה כעונשו של השיכור. גם זו הגדרה אומללה ונטולת הגיון לחלוטין. קשה להאמין שאיש מקצוע, רופא או טוקסיקולוג יכול להסכים לזה, ומי שיעץ למשטרה ולחברי הכנסת והוא איש מקצוע הוא ד"ר ש.אלמוג, שהמשטרה מבקשת להציגו כסמכות העליונה, והוא אף ישב לאחרונה בראשותה של ועדה בין משרדית בנושא.
החקיקה בעניין סמים מבחינה בין סמים קשים לקנביס למשל, בין משתמש לבין סוחר בסמים. למעשה המציאות היא שמי שהשתמש בקנביס ואיננו חס וחלילה אישיות ציבורית או מה שמכנים סלבריטי, יניחו לו לנפשו ואיש לא יגיש נגדו כתב אישום.
וברשותכם אשאל שאלה: מה דינו של אדם שעישן ג'וינט בחופשה באמסטרדם, ומקץ שבועיים הגיע ארצה ויצא לעבודה במכוניתו? נכון ניחשתם: הוא עבריין מהמסוכנים שבספר החוקים ועולם המשפט יהלום בו, מיד וחזק ואפילו בטרם נערך לו משפט והורשע. קשה להאמין אבל עובדה. ואסביר.
לפי ההגדרה של תיקון 72, די בזה שבגופו של אדם ימצאו שרידים של קנביס כדי שיוגדר שיכור ויוטלו עליו עונשים כבדים. לא חשוב מתי עישן ואם הייתה לזה השפעה על נהיגתו או על גופו. גם אם השוטר יבדוק אותו וימצא אותו כשיר לחלוטין – לא ימנע הדבר עונשים קשים – הכל בתחום התעבורה. לא חס וחלילה בפן הפלילי. גם אם עישן קנביס לפני יום, כלומר אמש, כאן בארץ, לא יעשו לו דבר ולא ינקטו נגדו בהליך פלילי, אבל אם עישן לפני שבועות בחו"ל ונמצא לזה שריד בדם – הוא יועמד לדין על נהיגה בשכרות, רישיונו ישלל ממנו לשנתיים מינימום, ושופט שיטיל עליו גם עונש מאסר ימצא מבורך ונורמטיבי לחלוטין....
מה קרה לנו? איפה ירדנו מהפסים? מי זה שמוריד אותנו מהפסים? קשה לי לנקוב בשמות שמא אחשב מוציא דיבתם רעה ויצאו עלי לכלותני, אבל המציאות מדברת בעד עצמה – דו ערכיות מובהקת בחסות החוק. אכיפה לא שוויונית וחסרת הגיון: מה ההגיון להעניש קשה איש שלא סיכן את התנועה? רק בגלל שעישן קנביס ? לא חשוב מתי? לא חשוב אם זה השפיע? יכול שיהיה חוק כזה בנמצא?
אבל המציאות חזקה יותר – העונשים הללו מוטלים על הנהג הזה – עוד לפני משפט! השוטר נוטל ממנו את הרשיון לשלושים יום, ממהר להגיש בקשה להארכת הפסילה לא הגבלה עד לתום ההליכים, והשופט חותם ללא היסוס ומוסיף נימוקים כאילו הוא ממגר את נגע הסמים מהכבישים או בכלל.
בעוד שהכלל המשפטי מחייב את השופט לבדוק דבר אחד בלבד והוא האם יש מסוכנות בנהג הזה המאלצת אותו להגן על הציבור ולהרחיקו מהכביש לפני משפט, אומר השופט כי מעצם העובדה שהשתמש בסם הוא מוחזק מסוכן ומניף עליו את גיליוטינת העונש המוציאה את האדם ממעגל העבודה, מעמידה במצב איום את משפחתו, מאלצת אותו לא לעמוד בתשלומי המשכנתא – ואפילו המשפט טרם התחיל והוא בחזקת זכאי!
תזכרו שעל הפרק לא המלחמה בסמים. שם הרי לא מתעסקים איתו. וכאן אפילו אם לאיש יש וותק של חמש עשרה שנות נהיגה וגיליון הרשעות נדיר נקי אפילו מעבירת חנייה – הוא בחזקת אוייב הציבור והוא מוענש מיד לפני משפט.
בימים האחרונים נדרשתי להגן על אחד כזה, שגילו אצלו ג'וינט בקופסת הסיגריות, וזה הספיק כדי להרוס אותו בבית המשפט לתעבורה. גיליון ההרשעות הנקי לא הועיל, הזמן שעבר מהעישון לכאורה לא נספר, בדיקת המאפיינים שבה נמצא מתפקד לתפארת לא הועילה, היעדר רישום פלילי לא עשה רושם, אובדן הפרנסה כמעט הצחיק, והאדישות לעובדה שמדובר בחזקה שבדין, שבידי הזכות לסתור – העלתה מבט תמה ולא מאמין שיש מי שמוכן להילחם על חפותו וחושב שיש לזה סיכוי....
מה צריך הנהג הזה לעשות עכשיו? להיכנע לדורסנות המשפטית ולהתחנן להקלה בעונש גם אם איננו אשם? כך הוא הרי ממזער נזקים- יגיע להסדר טיעון, יודה במה שהוא אנוס להודות, התובע ישמח לחסוך את ההתדיינות, גם השופט ישמח ל"חסכון בזמנו של בית המשפט" ויקצר את העונש. ומה עם משפט הוגן? לילד הזה התפללנו?
ואתם שטרם ידעתם שהשימוש בעישון חברתי פה ושם של ג'וינט יכול להביא עליכם פסילת רישיון נהיגה לשנתיים ויותר, ואולי גם מאסר קטן או עבודות שירות לצידו – ראו הוזהרתם. בבית המשפט לתעבורה אתם בשורת ההוקעה הראשונה!
נכתב ע"י דוד קולקר עורך דין תעבורה
קידום אורגני ירון יוגב
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
