להיות בן בכור אז והיום
בתקופות רחוקות בהיסטוריה ,היה משתלם להיות בן בכור לצורך ירושה ,זכויות וכבוד. היום ,בעולמנו המודרני,הבכור ירד מגדולתו ונשאר עם עומס ציפיות מהורים מחוסרי ניסיון. הורים העלולים להקריב את בנם הבכור, על המזבח המודרני של התחרותיות והשאפתנות. אם אין ירושה, אם אין תפקיד ואם אין ייחוס- לפחות נעניק להם ילדות מאושרת.
בוא ונסקור את הגדולה ושברה:
הוולד הראשון של אדם או של בהמה נקרא "בכור". הראשון לאמו מכונה גם "פטר רחם", כלומר, פתיחתו הראשונה של הרחם, או: היציאה הראשונה מן הרחם.הבכור הוא הצאצא הראשון של אדם, בעל חיים, ואף צמח.
לבכורות נודע מעמד מיוחד במזרח הקדום ובתרבות ישראל, גם לפני מכת בכורות בימי קדם, אך גם בימינו, זוכה הבכור למעמד מיוחד:יורש את מרבית נחלת האב ואת ראשות המשפחה המורחבת. נוהג זה השתרש בבתי מלוכה. בקרב העמים השכנים לישראל היה מקובל להקריב לאלים (בעיקר למולך) את הבכור, אדם או בהמה - כדי לקבל מהם הגנה וברכה (נוהג זה מופיע, למשל, בסיפור על מלך מואב, שהקריב את בנו בכורו כאשר נלחם בישראל [מלכים]).
הבכורה ביהדות היא בעלת מעמד מיוחד בתחומים רבים בהלכה ובמציאות החיים היהודית. מעמד מיוחד של הבכור מצוי לא רק בבכורות אדם, אלא גם בבכורות בהמה. המעמד המיוחד של בכורות הבהמה מוזכר כבר בסיפור קין והבל, שם נאמר כי הבל הקריב מבכורת צאנו. מעמדו המיוחד של בכור אדם מוזכר בסיפור מכירת הבכורה, בו יעקב קונה את הבכורה מעשיו תמורת נזיד עדשים. סיפורים אחדים במקרא משמרים רמזים להקדשת בן בכור לשירות במקדש, כמו שמואל.
אדלר ,התמקד בסדר הלידה כגורם חשוב בגישה לחיים. למרות שלאחים יש את אותם הורים והם גדלו בסביבה דומה יחסית, האקלים החברתי הינו שונה עבור כל אחד. מיקומו של הילד בין האחים הינו בעל חשיבות גדולה, בעיקר המשמעות שהילד נותן למקום. בעקרון כל ילד חופשי ליצור לו כל סגנון חיים אך ניתן למצוא מאפיינים חוזרים על עצמם אצל ילדים במיקום מסוים.
בפני הבכור, הנולד כילד בודד בחברת מבוגרים, פתוחות כל האופציות, והוא יכול לבחור להיות מה שהוא רוצה, באווירה טובה הוא יבחר בד"כ לענות על ציפיות ההורים, כך שאנו יכולים למצוא למשל הרבה ילדים בכורים, במשפחות שונות, שהם מאוד אחראיים, ומנסים לרצות את ההורים. בד"כ הילד/ה הבכור/ה הינו אדם שמרני, שמחפש/ת עמדות כוח והוא/היא נעשה/ית מוביל/ה של המשפחה בעניינים מוסריים.
בן בכור,על פי היהדות, חייב בפדיון, אם הוא בן זכר שהינו "פטר רחם לאימו", כלומר הוולד הראשון שנולד בלידה טבעית ולא בניתוח קיסרי (יוצא דופן). אם לפני הולדתו עברה האם הפלה בשלב מתקדם של ההריון, הוא אינו נחשב לבכור; לגבי הפלה בשלבים מוקדמים, הדעות חלוקות.
תפקיד הפדיון להבליט את הידיעה כי למרות שהילד ממחיש את היצירה המשותפת הגדולה ביותר של ההורים עדיין קיימת חובת הכרת תודה על מעורבות הבורא בהולדת הבן .
בכל דבר ראשוני, בראשיתי, מתגלה יותר יד אלוקים. לרובנו ישנו ההרגל לראות את העולם על כל הופעותיו החיצוניות כמובן מאליו ואנו שוכחים לשאול את עצמנו:מאיפה הכול התחיל, ואיך הכול חי. כשאדם נפגש לראשונה עם משהו חדש, שנברא זה עתה, כמו תינוק למשל, ליבו מתפעם, והוא מתקרב יותר לאמונה.
מבאר המהר"ל מפראג ,שכל דבר ראשוני דומה במידת מה לבורא שהוא 'ראשית המציאות', ולכן ישנה קדושה בבכורות. יש קדושה בפירות הראשונים שגדלים מחדש בכל שנה על העץ כמו שיש קדושה בבן הראשון שנולד, עד שאינו יכול לחיות חיי חולין רגילים בעולם הזה, מבלי שנפדה אותו כמצוות התורה.
טעם מצוות פדיון בכורות מגיע דווקא מצד הקדושה והמעלה המיוחדת בבן הבכור, העלולה ליצור סיבוך הן אצל ההורים והן אצל בנם. ההורים במשך הזמן נוטים להתגאות יתר על המידה בבנם הבכור, עד שהם עלולים לחשוב שאכן הם עצמם בראו את בנם, ולשכוח שהם בסך הכול שליחים ושותפים להורדת נשמתו של בנם לעולם. בנוסף לכך, ההורים נוטים לתלות בבנם הבכור תקוות גדולות ומוגזמות, דבר שעלול לטפח אצלו תכונות שליליות, כדוגמת גאווה, נטייה לאנוכיות וחרדה מכישלון.
כנגד הגאווה הזו של ההורים שמוקרנת אחר כך לבנם, באה התורה ומחייבת את האב לפדות את בנו. כדי להדגיש, אל תחשוב שהבן הזה הוא יצירתך והוא שלך. למעשה הוא קדוש ושייך לה', וכדי שיוכל לחיות חיי חולין בעולם הזה, עליך לפדותו.
מן המקרא עולה שייחודו העיקרי של בכור-אב הוא בזכויות הירושה.
פדיון הבן היא מצוות עשה אחת מתרי"ג המצוות, ואחת מכ"ד מתנות כהונה שבה זכו אהרן ובניו הכוהנים. לפיה חייב האב לפדות את בנו הבכור מאת כהן. החיוב לפדות חל מעת היות הבן בגיל 30 יום,אך ניתן לשלם גם לפני והפדיון יחול לאחר 30 יום, או גם אחרי.התינוק נפדה מהכוהן על ידי תשלום חמישה סלעים - מטבעות כסף טהור, או חפץ השווה לסכום זה.
-אם האב הוא כהן או לוי, או האם הינה בת כהן או בת לוי, הבכור אינו חייב בפדיון.פדיון הבן היא מצוות עשה מתרי"ג מצוות לפיה חייב האב לפדות בן שהוא בכור לאמו, לאחר שחלפו 30 יום מלידתו.
-לעניין פדיון הבן, הילד נחשב לבכור גם אם לאביו יש ילדים יותר גדולים מאמהות אחרות. לעומת זאת, לעניין ירושה, הבכור הוא הבן הראשון שנולד לאביו.
-יתום או מי שלא נפדה על ידי אביו, חייב לפדות את עצמו לכשיגדל.
יש עדות ומדינות הממשיכות בדרך המסורת והבכור נשאר במעמדו המיוחד.בעולם החילוני,נקודת המבט השתנתה כאמור.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/>
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
