חופש אקדמי עדיין איננו מבטיח שיח ציבורי מושכל ואיכותי 

חופש אקדמי  עדיין איננו מבטיח שיח ציבורי מושכל ואיכותי  /  נמרוד נוי

22/8/2010

לאור הדרישה של שני גופי ימין קיצוני בתוכנו, הנושאת עמה מסר של איום והוראת עשה כלפי האוניברסיטאות, לשרש מתוכן את הלכי הרוח ה'שמאלניים' וה'פוסט ציוניים'  שפשו בהן, כדבריהם,  הנני סבור שזו נקודת זמן מצוינת להחריג את הדיון הציבורי בדבר מעבר למקובלות עלינו של דחייה בשאת נפש את מעשה הנלוז הזה מצד אחד, ותמיכה ללא סייגים כמעט ביסודות הדמוקרטיים של חופש הדיבור והחופש האקדמי, מאידך.

המציאות הישראלית, הקשה והמורכבת, מייצרת אתגרים עצומים לכולנו וגם לאקדמיה. ככך, טוב נעשה, אם ניתן יתר תשומת לב לאיכותו של השיח הציבורי-חברתי-תרבותי שלנו. נשקוד על העלאת רמתו ונבטיח את היותו מושכל ומקצועי יותר, ובעיקר פורה ומועיל. דבר זה חורג בהרבה מהתלהמות היתר סביב המושג החשוב הזה 'חופש אקדמי'. לצערי, האקדמיה ממעטת לתרום את חלקה לאיכותו של השיח הציבורי, ופרט ליוצאי דופן בקרבה היא לוקה בכשלים לא מעטים בנדון. אין בדבר ביקורת זה להפחית במאומה מתרומתה העצומה והכוללת של ההשכלה הגבוהה וגופי המחקר השונים לחוסנה ובטחונה של המדינה.

למשל: טיעונים מוסריים פשטניים בלבד אין בהם תרומה כלשהי לשיח הנ"ל. למשל: ראייה התוחמת את עצמה להתייחסות הנגזרת מראייה דסיפלינרית צרה ומצומצמת לא יכולה לספק לנו תובנות מושכלות על המציאות, גם אם נתאמץ עד מאוד. ספרם המצוין של הפרופסורים אמנון רובינשטיין ואלכסנדר יעקובסון "ישראל ומשפחת העמים", הוא דוגמה מצוינת לעבודת מסטר-פיס ותרומה עליונה לאיכותו של השיח הציבורי במדינה בנושא כה חשוב כמו המושג 'מדינה יהודית ודמוקרטית'. עבודותיו וספריו של פרופסור יחזקאל דרור מצטרפות גם כן לקבוצה מצומצמת זו. ואלו הן רק שתי דוגמאות מופת למה שיכולה וצריכה האקדמיה לתרום בתחום הדיון הציבורי בתוכנו, וישנן גם עוד אפילו על מדף ספרייתי הצנועה.

בהחלט יש מקום לדרוש מן האקדמיה תרומה גדולה וממשית יותר לשיח הציבורי שלנו. בהחלט יש מקום להעמיד את האקדמיה ופועלה לדיון ציבורי, כפי שקיימת דרישה שכזו לגבי גופים אחרים בקרבנו, כמו אף מבקר המדינה ובית המשפט העליון.

הכשל הראשוני שמרביתנו לוקים בו הוא פיתוח יסודות חזקים של 'הלך רוח טנטלי' בחברתנו. ככל שהמצב קשה ומורכב יותר ונתפס כחסר תקווה, כך אנו מחפשים להינשא כלפי מעלה על כנפיהם של פתרונות קסם פשוטים. תחת שנתמודד עם המציאות 'על דרך היצירה' ונבסס פה 'חברה פותרת בעיות' - נוסח החברה שהקימו כאן האבות המייסדים, אשר עמדה ביסוד ההצלחה הפנומנלית של הקמת המדינה וביסוסה הראשוני - אנו מרוממים את עצמנו בשרוכי הנעליים של אידאולוגיות וערכים.  כשאני בוחן את תרומתם של אנשי הרוח בקרבנו אני חש שחלקם הגדול כלול בקטגוריה זו של משב הרוח הטנטלי, ומלבד קול קורא מוסרי שהוא דבר חשוב תמיד, אין להם תרומה מיוחדת כלשהי לדיון הציבורי שלנו.

חשוב עד מאוד שנבין שדיבורים בלתי מושכלים דיים מפי אוטוריטות ציבוריות למיניהן נושאים בתוכם מרכיבים ויסודות מאוד חזקים של  הסתת הציבור והדחתו במלל תפל. וחשוב גם שנבין כולנו שכוונות טובות אינן בהכרח ערובה לתוצאות טובות.

אם נוסיף לקובץ דברים קצר זה גם משהו על דרכי התנהלותן הכושלות של מערכות חיינו הציבוריים ובראשון תופעת 'חולשת המערכת הפוליטית' בישראל, ועל כך שהם מייצרים סביבה מאוד קשה של חוסר תקווה ואין אונים, המלווים בהפסדים עצומים למדינה ולחברה בה, נקבל תמונת עולם שלמה המסבירה מדוע משתלטים עלינו בתקופתנו זו הלכי רוח של סרק, איבוד של תחושת החיים הטובים במדינה, והתגברותם של תהליכי הפיצול החברתי בתוכנו.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי