השנה, זמן פרשת השבוע, פרשיות אחרי-קדושים, הוא גם עת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות.
עיון בפרשת השבוע, שמורכבת משתי פרשיות, מעלה הרהורים לאירועים הלאומיים.
צמד פרשיות השבוע נפתח בתיאור תפקיד, לבוש ומעשה הכוהן גדול ביום הכיפורים (ויקרא טז), ועובר לאיסור אכילת הדם "כי נפש כל בשר דמו הוא" (ויקרא יז, יד). בהמשך מפרט הכתוב איסורי ביאה שונים שאפשר להבינם כמסר לחיזוק חיי משפחה (ויקרא יח). בהמשך לכך עובר הכתוב לפירוט מצוות שונות שעל בני ישראל למלא (ויקרא יט?כ).
את הדיון שלנו נפתח ב"ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה'" (ויקרא יח, ה). רש"י מבין זאת כך: " וחי בהם - לעולם הבא, שאם תאמר בעולם הזה, והלא סופו הוא מת" (רש"י לויקרא יח, ה). נכדו של רש"י סבור אחרת: "אבל אם לא יעשה, ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" (רשב"ם לשם), כלומר הוא מבין את האמור לחיים בעולם הזה. רמב"ן ממשיך באותו כוון ומבהיר: "כי הדינים נתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם, ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו" (רמב"ן לויקרא יח, ד). הוא מוסיף "ורבותינו אמרו (יומא פה ב), וחי בהם, ולא שימות בהם, ללמד על פקוח נפש שדוחה את השבת והמצות" (שם).
כלומר, הצווים והחוקים והמשפטים נתנו כדי שהאדם יחיה.
אך מה פירוש לחיות?
שאלה זו מקשרת אותנו לאירועים הלאומיים החלים השבוע: אחד הביטויים החוזרים במעבר מזיכרון השכול לשמחת הקוממיות הוא: "במותכם ציוויתם לנו את החיים".
ושוב אנו חוזרים על השאלה, מה פירוש לחיות?
האם נצטווינו על ידי הנופלים על קוממיות המדינה והעם לחיות באופן הבסיסי ביותר? כלומר רק להיזון, לנשום ולצבור רכוש?
אלה הם החיים שצווינו לנהל? אלה הם החיים שהכתוב בפרשה מכוון באמרו: "ו?ח?י ב??ה?ם"?
לטעמי זו הבנה חסרה.
פרשיות השבוע מזמנות לנו, הבנה מלאה רחבה יותר.
כך נאמר: "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם " (ויקרא יט, ב).
איך מממשים קדושה?
לא במעשה אחד, ולא ביום אחד אלא באורח חיים שממלא אחרי סדרה של כללים.
הכללים הם רבים, חלקם מפורט בפרשה: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' אלהיכם: אל תפנו אל האלילים [...] ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט: וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם [...] לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש ?עמיתו: ולא תשבעו בשמי לשקר [...] לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר: לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל [...] לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך: לא תלך רכיל בעמיך ל?א תעמד על דם רעך [...] לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא: לא ת?קם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט ג?יח).
במלים אחרות קדושה פירושה היסודי הוא "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). כלומר, להתחשב באחר, לתרום לנזקק ולעזור לחלש, וכן גם להאמין באלוהי ישראל.
תפיסה כזו פירושה שכל אדם יכול לחיות חיים קדושים. ואין הקדושה חלה רק על בודדים, שחלקם רק מצהירים על עצמם ככאלה. כל אדם שממלא אחר כללי "ו?א?ה?ב?ת?? ל?ר?ע?ך? כ??מו?ך?" שרבי עקיבא אמר על כך: "זה כלל גדול בתורה".
נכון, קשה לומר, שלפחות חלק ממנהיגי האומה משקפים בחייהם ובתפקודם כלל זה.
אבל אל ניקח דוגמה מהם, כי בידינו הוא, בידי כל אחד ואחת לחיות חיים קדושים.
ואם היינו יכולים לשאול את אלה שנפלו על קידוש העם והמדינה, "שבמותם ציוו לנו את החיים",
הם וודאי היינו מכוונים ל"ואהבת לרעך כמוך".
ושכולנו נזכה לשמחה בחג העצמאות תשס"ז.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
