טכס "ההשבעה" על הר גריזים והר עיבל
לשני צדדיה של העיר שכם הקדומה והחדשה מתנשאים שני הרים - הר גריזים, הקרוי גם "הר הברכה" ומולו הר עיבל, הקרוי גם "הר הקללה", על שום צדו האחד החשוף והחרב, לכאורה. הר גריזים נקרא 'הר הברכה', כי בני ישראל נצטוו לערוך עליו טקס של ברכה ולציית למצוות ה' [דברים] ההר הוא חלק מהרי שומרון. הוא שופע מים רבים ומכוסה עצים. במשנה תורה נאמר: "והיה כי יביאך ד' אלוהיך אל הארץ... ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללות על הר עיבל", ועל כך נקרא הראשון בפי השומרונים בשם: הר הברכה, והשני – הר הקללה.
בספר דברים מצווה משה על קיום טקס "השבעה" בהר גריזים והר עיבל לאחר כיבוש כנען בידי בני ישראל. "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" פותח משה ומעביר לבני ישראל את הצו האלוקי הבא: לאחר הכניסה לארץ, יעבירו הכהנים לבני ישראל את הברכות לאלו שיקיימו את המצוות כשפניהם מופנות להר גריזים, ואת הקללות הצפויות לחוטאים הם יאמרו כשפניהם מופנות להר עיבל.
לקראת כיבוש הארץ, הועמדו ששה שבטי ישראל על הר גריזים וששה על הר עיבל, כל זאת בכדי להיות נוכחים ולשמוע את הקללות והברכות. יהושע התבקש מהקב''ה לבנות מזבח על הר עיבל. יהושע בנה את המזבח אך ורק מאבנים שלמות שלא הניפו עליהם ברזל בציווי ה', בני ישראל זבחו על המזבח קורבנות לה'. לאחר מכן כתב יהושע על האבנים את משנה תורת משה. בנ''י- השוטרים, השופטים, הזקנים וכו'.. עמדו ליד ארון הברית שהכוהנים והלווים החזיקו. חצי מהעם עמד על הר גריזים והחצי השני של העם עמד על הר עיבל. יהושע קרא את כל דברי התורה, הברכה והקללה לפני כל בנ''י.
מטרתו המרכזית של מעמד "ההשבעה" היה להכריז קבל העם כולו, וכל יחיד ויחיד ממנו, את ערכיה המוחלטים של החברה הישראלית. בעניית ה"אמן" על הברכות ועל הקללות היה מפגן אדיר של אחדות-מחשבה ותמימות-דעים לגבי אופיה של החברה בישראל: זוהי חברה אשר קיבלה על עצמה שלא לעשות פסל ומסכה! שלא להטות משפט! ברוכה תהיה החברה וכל אנשיה, וארור יהיה כל מי שיחרוג ממנה!
לפי דברי יד בנימין בכתבתו "מעמד הר גריזים והר עיבל-ברית על ערבות הדדית": מדברי הגמרא משתמע שעם מעבר עם ישראל את הירדן וכניסתם לארץ ישראל ,חל שינוי מהותי בעם ונוצרה ביניהם ערבות הדדית אפילו על עבירות נסתרות. כאשר ישנה ערבות הדדית על עבירות גלויות, ניתן להסביר זאת בכך, שהרואה את החוטא היה יכול למונעו מלחטוא, ואם לא עשה זאת יש לעונשו. אולם אשר ישנה ערבות הדדית על עבירות נסתרות, סיבת הערבות היא בכך שהעם הוא גוף אחד,וכשם שבגוף האדם חולי באבר אחד מסכן את כל הגוף,כך חטאו של האדם הבודד פוגם בכל העם.
לאור דברים אלו יובן כי מעמד הברית בהר גריזים ובהר עיבל הינו מעמד של שמחה. הערבות ההדדית המחייבת על הנסתרות שנוצרה במעמד בהר גריזים ובהר עיבל יוצרת משמעות חדשה של עם.
נראה לומר, שמעמד זה בא להטיל את האחריות הציבורית של העם כולו על מעשיו של היחיד, וזאת מתוך הבנה מעמיקה של נפש האדם החוטא והנסיבות המאפשרות לו לשגות בחטאו,דהיינו-הוא סביבה תומכת, או לפחות שאינה-מונעת ממנו לחטוא. אם יידע האדם שמעשיו הקלוקלים אינם מקובלים בעיני החברה, כמעט בלתי אפשרי יהיה מצידו להמשיך בחטאו בגלוי .
כאשר נפטר ר' יוחנן מן העולם וביקשו תלמידיו ממנו שייברכם בפעם האחרונה, איחל להם שתהיה יראת השמיים שלהם גבוהה לפחות כמו זו שיש לאדם מפני בשר ודם; ועל תמיהתם של התלמידים על ברכה משונה שכזו (שכן ציפו לאיחולים נשגבים מאשר זה) – השיב להם ר' יוחנן בתבונתו העמוקה: "הלוואי", כלומר: לו תהיה יראתכם את ה' כזו שיש לכם מפני החברה – דיינו.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
