השבת אבדה 

השבת אבדה

פרשת "כי תצא" מלאה במצוות, שבין אדם לחברו. תחילתה – התנהגות במלחמה. לאחר מכן הייחס לבן הבכור גם אם נולד מאישה שנואה, בן סורר ומורה אף היא בגדר מצווה, שבין אדם לחברו.שכולה חסד. המטרה הסופית שלנו היא להציל את החברה מפני אלמנטים פליליים, שעלולים לגרום לה נזק בל יכופר. מי, שנגזר דינו למוות, חובה לקבור אותו באותו יום כדי לא לעבור על בזיון המת. די לנו בעצם עונש המיתה שקיבל. שילוח הקן – מצוות עשיית חסד עם בעלי החיים. לכאורה מצווה פשוטה אבל השכר: "למען ייטב לך והארכת ימים".הוצאת שם רע על בתולת ישראל היא דבר חמור מאוד. התורה מצווה אותנו לשמור על כבוד הבריות ומטילה סנקציות קשות על מי שעובר על כך. "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'...  על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים...". לחם ומים – המצרך הבסיסי ביותר של האדם. אפשר להיות אויב אבל יש כללים, המחייבים גם אויבים. לעומתם – אדומי ומצרי אף כי היו אויבים, הרי רק בשל כך, שלא מנעו מזון מעם ישראל, זכו ל"הקלה בעונש". "בנים אשר ייוולדו להם דור שלישי, יבוא להם בקהל ה'". קדושת המחנה היא גם קדושת האדם, שנברא בצלם. משום כך נדרשת ממנו צניעות גם בעת אשר מתפנה לצרכיו."נשך". התורה חסה על ממונם של נישראל. תשלום נדרים במועד המובטח, ועוד כהנה וכהנה. בסוף הפרשה יש מצווה אחת, שקיומה הוא בכל עת: "זכור את עשה לך עמלק...". זכירת עמלק איננה מוגבלת לזמן זה או אחר אלא נוהגת תמיד. בכל דור ודור יש את ה"עמלק" שלו אבל צריך לזכור, שסופו של כל "עמלק" יהיה כסופו של עמלק מפרשתנו.

בין כל המצוות שבפרשה אני מבקש לעמוד על מצווה אחת ומיוחדת:

"לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך". כך אומר הפסוק בפרשתנו. לכאורה מצווה קלאסית של השבת אבדה, שכל אדם בעל רגש חברתי מבין, שכך צריך לנהוג. השאלות מתחילות לצוץ בפסוק הבא:

"ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו". התמיהות בפסוק זה הן רבות. ראשית – מה הקשר לפסוק הקודם? בפסוק הקודם דיברנו על שור או שור או שה ואילו כאן אנו מדברים על "אחיך". שנית – מה פירוש הביטוי "ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו"? אם הוא אחיך, כיצד הוא לא קרוב אליך? האם הוא גר בארה"ב? אולי באוסטרליה? הרי הוא אחיך! האם אינך מכיר את "אחיך"? האם אינך יודע אותו? ועוד: מה המשמעות של "ואספתו אל תוך ביתך"? את מי יש לאסוף? את השור? את השה? אולי את אחיך?... "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו" מי היה עמך? השור והשה הם שנים. "והיו עמך" צריך היה לכתוב. ומה המשמעות של "עד דרוש אחיך אותו"? הרי אחיך לא קרוב אליך "ולא ידעתו". "והשבותו לו" את מי? את השור או את השה?

הגמרא במבכת "בבא מציעא" דורשת: "והשבותו לו" – באבדת גופו הכתוב מדבר. אם כך, כיצד הגענו לכל הפסוק "ואם לא קרוב אחיך אליך..." ומה הקשר לפסוק הקודם?

כמובן מיותר להסביר, שהשבת אבדה לפעמים כרוכה בטרחה, ואף על פי כן מצווה גדולה היא. חסד גדול מלמדת אותנו התורה.

מבקש לתת הסבר מקורי אישי.

הפסוק הראשון מובן לכל. אין לראות שור או שה (ובהמשך כל אבדה) ולהתעלם ממנה אלא יש לאסוף אותה עד שיימצאו הבעלים וידרשוה ע"פ סימנים.

הפסוק השני בה לכאורה להסביר מציאות, שבה המוצא יודע, למי שייכת האבדה, אבל מסיבות אישיות מנסה להתחמק מאחריות. לכן באה התורה להזהיר אותו, שלא זו בלבד, שאסור לו להתעלם, אלא עליו גם לקיים כמה פעולות חיוביות.

"ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו" היש אח, שהוא לא קרוב ואינך יודע אותו? אלא המדובר ב"אח", שסר מדרך הישר או מדרך התורה, ולכן אינך רואה בו עוד כ"אח" ואתה מנסה להתעלם ממנו. "ואספתו אל תוך ביתך" את ה"אח". בעצם הוא איננו רחוק ממך פיזית אלא ברוחניות. לכן עליך "לאסוף" אותו אל תוך ביתך ולקרב אותו לאבינו שבשמים. "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו" הכוונה היא לקב"ה. עד שיכיר ה"אח" את בוראו וישנה את דרכו. "והשבותו לו" באבדת גופו הכתוב מדבר. כאשר ה"אח" יכיר את בוראו ויעבוד אותו באמונה וישמור את מצוותיו, אז תקיים את מצוות "והשבותו לו".

מוסר השכל גדול ניתן ללמוד מ"חידוש" זה: גם אם ראית יהודי, שהתרחק מתורה וממצוות, לעולם אל תזלזל בו. "ישראל – אע"פ שחטא, ישראל הוא". גם אם ניסית לקרב אותו לאבינו שבשמים ולא הצלחת, אל תתייאש. "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו". הראה לו, מה זו שבת, מה זה סוכות, פסח ומצוות אחרות, הראה לו, מה כוחה ומה גדולתה של תורה ואז תקיים בכל רגע את "והשבותו לו" וכמעט אין לך שעה בעולם, שלא ניתן לעשות בה חסד.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי