מצבה - מעט המחזיק את המרובה 

קטני ארץ.
מהי מצבה ? לרוב מסתפקים במלבן אבן. בבתי קברות רבים ישנה הגבלה על גודל המצבה כי שלא ייווצר חוסר שוויון בין המתים. גם אם ישנן מצבות גדולות יותר ומעוצבות יותר עדיין אין מדובר במצבה אדירה בגודלה. שטחה צנוע, פניה קשות ולא מתמסרות בקלות לאותיות שייכתבו על המצבה. ועל המצבה יש כל-כך הרבה מה לכתוב: סיפור חיו של המת, המעלות שלו – ויש שגם רוצים לכתוב את החסרונות של המת כי האדם הוא סך כל התכונות שלו – המעשים שהוא עשה, גדולים כקטנים, האותות שהוא קיבל, המקומות שבהם הוא ביקר, האנשים שהוא הכיר ושהם הכירו אותו, אמרות שהוא אמר ואמרות שהוא אהב, סיפורים שהוא סיפר ושירים שהוא כתב, מאורעות היסטוריים שהוא זכה לראות והאירועים המשפחתיים שאולי לא עשו היסטוריה אבל היו חשובים לו כמו הרגעים הגדולים והמפורסמים. את הכול היו רוצים האבלים לכתוב, אך המצבה קטנה ואין היא יכולה לשאת כל-כך הרבה מידע, חשוב ככול שיהיה.
סוד הצמצום.
על כן עמלים האבלים לצמצם עוד ועוד את סיפור חייו של הנפטר עד שיהיה בגודל שהמצבה יכולה לשאת. מה נותר להם? מה אפשר לכתוב כדי שסיפור חיים שלם ייכנס אל מלבן האבן? שנת הלידה ושנת המיתה, שמו ושם הוריו, שמות בני המשפחה שהוא הותיר מאחוריו, משפט אחד כדי לסכם את חייו השלמים של אדם אחד ואולי פסוק או שורה משיר וזה הכול. כך היא המצבה; מעט המחזיק את המרובה, מלבן זעיר שנושא עליו את מלוא חייו של אדם. שנות חיים מצטמצמות לאותיות מסותתות ספורות וזהו. זוהי הצניעות שאנו לומדים מהמוות: חיים שלמים שמצומצמים לכמה שורות. בני המשפחה יודעים היטב שעליהם לשקול היטב את המילים שייכתבו על המצבה. אין מקום לבזבוז מקום וכול אות וכול תג נשקלים בקפידה. יש להם כל-כך הרבה לומר אבל כל-כך מעט מקום לעשות זאת. משקלה של כל מילה שעל המצבה כבד בהרבה ממשקל גוש הסלע שממנו היא סותתה, אולי אפילו כבדה יותר מההר עצמו שממנה נחצב גוש הסלע. כך היא המצבה: קטנה וצנועה אך נושאת על גבה משקל כה כבד של זיכרונות – משקל חייו של אדם שאבד מהעולם.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי