הקראטה קיד שבתוכי 

"הקראטה קיד שבתוכי ".

 

מאת:  דינלטון חגית

 

זוכרים את סרטי הקראטה של פעם? את ההתפעלות שלנו מכל הצורות של אומנויות הלחימה ? ובסיום הסרט כל הילדים רצים ומנסים לעשות פעלולים שראו בסרט?

אם נחשוב על זה, הרי כמה פעמים רצינו  להיות בעלי כוחות על ? מישהו חזק כזה שמצליח להתמודד מול אלו שבאו להציק לו?  השאלה האם בזה טמון כל העניין? בחלק הפיזי ? בידע באומנות הלחימה?  או אולי הכל טמון במשהו עמוק יותר הנמצא בתוך כל אחד מאיתנו .והוא זה שגורם לנו לעמוד מול הכל...?

 במסגרת קבוצה האימון שאני משתתפת בה – קיבלנו משימה לצפות בסרט "קראטה קיד"...

במהלך הצפייה גיליתי שבעצם בכל אחד מאיתנו טמון קראטה קיד חבוי...

הסרט מתחיל בהחלטה של האמא לנסוע למקום שהילד לא רוצה.. " פקח עינך מסביב " אומרת האמא בהתלהבות שמדבקת את הצופה, אך כלל לא את הילד שרוצה לעצום את עיניו ולא להתמודד מול השינוי הנכפה.. היא מתעקשת ומכנה את היעד אליו הם נוסעים כ "גן עדן..." היא שרה ומחייכת ... והנופים המתחלפים להם בנסיעה גורמים לך להריץ מחשבות  על עצמך...

כמה פעמים קמנו בבוקר – התבוננו מסביב וכינינו את המקום בו אנו נמצאים או רוצים להגיע אליו כגן עדן?

אם נחשוב על זה – כל יעד שאנו מציבים לעצמינו הוא גם עדן עבורינו אם רק נפקח באמת את העיניים...

הרי מחשבה יוצרת מציאות... מה שמתחיל בתשוקה והתלהבות בדרך כלל מדבק וגורם לתחושה אחרת בתוכינו... לא כן?

 זו הייתה תחילת הדרך... אל הקראטה קיד שבתוכי...

התחלתי להביט סביב.. לראות את מה שכבר קיים ואת מה שעוד מציע לנו העולם... היבטתי אל הדרך והנוף המתחלף מהישוב הקטן שלי אל העיר הגדולה, אל השינויים הקטנים שמתרחשים בחיי תוך התמודדויות עם מצבים ושינויים...

 כשהמכונית שלהם נתקעת בדרך אל גן העדן שלהם... האמא לא נבהלת ומשדרת לילד הקטן התמודדות ראשונה עם בעיה...  אופס,  בעיה ? מה עושים ?

 פשוט - מכירים בבעיה, מחייכים , דוחפים קדימה והופ המכונית מתניעה קדימה..  כמה פשוט הה?

 אך כמה פעמים קורה לנו שאנו נתקלים בבעיה, אנו מקטרים על שבכלל  צצה לנו.. נכנסים ללחץ, נוטים להאשים , שוכחים כבר את כל מה שאנו יודעים ומחפשים במקרה הטוב מה לעשות,  או במקרה הגרוע מדחיקים... 

למרות שהפיתרון לפעמים כל כך פשוט...

 הקשיים שבדרך לנער הקראטה לא נעלמים – מפגש עם הלא מוכר, שכונה, בית ספר, ילד, בית חדש – התמודדויות שכולנו מכירים אך חוששים.. כי מי אוהב שינויים?  

אך "פקח עיניך.." ואז אפשר לראות חיוך קטן של פרדי פרננז החבר החדש בשכונה, את מסיבת החוף שמתארגנת, ואפילו נערה יפה ומתבגרת שמביטה אליך והכל נראה לרגע קט ורוד וכל כך ..

  איפה הייתי קודם ??

אך הקשיים ממשיכים לבוא.. לרגע זה נראה כאילו זה לא נגמר – ואתה משנן איפה  " רק מתוך הקושי באה ההזדמנות" ? של אלברט איינשטיין .

 המפגש עם ילדי קראטה של קבוצה יריבה שמפגינים את כוחם באלימות מרושעת, השמה ללעג את בית הספר הדוגל ב- "סובלנות, אמת וחופש" מעצבנת אותך וגורמת לך שוב את הרצון להפגין את כוח הקסם שיש לך לנטוש את הדרך של "הילד הטוב" ולהפגין כוחניות – הרי למה נועד הקראטה אם לא להפגין את החוזק שלי?

 וזה מה שעושה הילד שבסרט – אך זה לא מביא אותו לתוצאות הנדרשות.

אולם, ברגע שנתקל דניאל סאן – ילד הקראטה קיד המפורסם, עם מר מיאגי – המאמן הראשי שלו שבעצם מעורר את אותו קראטה קיד שבתוכנו על ערכים שגדלנו ומזכיר לנו כבוגרים שלכל אדם שאנו פוגשים בחיינו יש משמעות.. ופה מתחיל השינוי.

הוא מזכיר לו,  בחיוך, ברוגע ובביטחון שחזרה ושינון על אותם דברים  ללא הבנה, ללא שאילת שאלות, ללא חקירה אינה נכונה...  הוא מעורר בנו את התובנה והמודעות למתרחש- למעשים, להתנהגויות, למילים, לתגובות, אירועים, תחושות שגורמים לך לרצות להיות מישהו אחר.. לא לוותר ולרצות בשינוי, לעורר את הקראטה קיד שלנו כי "כשאתה מוכן – המאמן מגיע ... "

 אז אתה לרגע עוצר וחושב – האם זו אינה סתירה? מי אוהב קשיים? וכמה קשיים ?  כולנו רוצים לצמוח מהר ולקצר תהליכים –אך החיים המלמדים אותנו להתנסות – גורמים לנו גם לטעות.

אז טעית. ובא הקושי ואז אתה מבין שצריך לבטוח, להאמין להתרכז, לחשוב באופן ממוקד, לדמיין את המטרה ואם היא באה מתוכך היא תמיד תהייה התמונה- הדרך הנכונה.. כמו שמר מיאגי מסביר.

זה היה בסה"כ רק שלב ההכנה .. וואו ...  אתה לוקח נשימה עמוקה  ומכאן עוברים לשלב האימון שם צריך לעשות, לדייק, לבחור את המילים הנכונות, לבחור את היעד – המטרה שאליה אתה רוצה להגיע אל העתיד הרצוי.. כי פעולות מביאות לתוצאות -  לכל פעולה –  יש תגובה - תגובה אחרת תביא לתוצאה אחרת.

הקראטה קיד בתוכך – רוצה  כבר להפעיל את הכוח, את ההגנה מול זה שתוקף... אך צעד אחר צעד – כמו שהמאמן שלי אומר, צריך אומץ כדי לגלות את הדרך, צריך סובלנות כדי להתמקד במטרה ולגלות שיש פעולות רבות בדרך... מר מיאגי מעניק לדניאל סאן את העץ הבונסאי הראשון שלו לתרגול, ליצירת המשהו האחר והלא מוכר .

אתה מבין אחרי שלב ההכנה- שכבר אין ברירה צריך לשנות את התפיסות והאמונות שלך , כן, אלא שהורגלת וחונכת עליהם, אלה שלעיתים עוצרות אותך וכובלות אותך אל המוכר והידוע ...  ולהתחיל לאמץ הרגלים חדשים. לתרגל שוב ושוב, ליצור מחויבות לעצמך, למה שאתה רוצה שיקרה, למה שחשוב לך שיקרה, להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהבין שלא כל דבר הוא כמו שהוא נראה...

ילד הקראטה עובד קשה, גם את משימת ניקוי המכוניות עושה בהצלחה... זה מעורר חיוך, הוא מורח וקס ביד אחת , מנגב ביד השנייה  מגרש שלם של מכוניות, צובע גדר, עושה, מקשיב, לוקח נשימות ומתרגל כדי להגיע למיומנות ושליטה  עצמית בניקוי העצמי שלו  ויוצר דפוס חדש אל עבר המטרה שהציב לעצמו.

 לפתע אתה מבין שהטקסיות על דברים , החזרות על הרגלים טובים שאתה עושה ביומיום שלך , ההודיה על מה שכבר קיים וטוב מביא תוצאות,  ודברים נפלאים קורים ומתרחשים.

הקראטה קיד שבתוכי מתחיל להתעורר... לצמוח ...

 

הצפייה בסרט גורמת להבחין בדברים הקטנים של נתינה ללא תמורה, על כמה הדברים הקטנים שמעניק לנו האחר גורמות לתחושה פנימית נעימה וגורמת לחשוב על הנתינה והקבלה מבלי ליפול לבורות שנמצאים בדרך...

מר מיאגי מלמד את דניאל סאן את הדרך להצלחה, את החיבור לאני הפנימי שלו וכיצד ניתן להתמודד גם בקרב הסופי, למרות שהיריב שמולך מרמה, לא פועל לפי החוקים, מתגרה ומציב קשיים כמטפורה להתמודדויות הצפויות והמבחנים הקטנים שנעמדים מולנו בדרך... ואפילו כשהרגל פצועה הכוח בא מבפנים, המכוונות למטרה, האמונה , הכנות הפנימית והיכולת לראות שזה קורה ... גורמת לזה להתרחש ולקרות...

ילד הקראטה מנצח בקרב, מקבל את אהדת הסביבה, זוכה באהבה נפלאה ובעיקר גאה בעצמו על השינוי, התהליך ועל התוצאה אותה הצליח להשיג...

 וכך גם אני... הקראטה קיד שבתוכי יוצא עכשיו החוצה!

 

 

 

דינלטון חגית - יועצת חינוכית ומשפחתית במערכות חינוך ,מנחה יישובית בייעוץ לעולים ומרצה. עוסקת בחינוך 16 שנה ועובדת עם ילדים, הורים ומורים.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי