לכבוד ימי הקיץ הקשים מנשוא, ישבתי וניסיתי לסחוט ממוחי הקודח רעיון לכתבה. בתעשיית הסרטים ישנם שני מועדי שיא אליהם מכוונות כל חברות ההפקה של שוברי הקופות - תקופת החגים סביב חג המולד ותקופת הקיץ. בתקופת החגים החורפית אין לי שום בעיה לדבר על ה"להיט החם", אבל עכשיו? חם... לכן החלטתי לתת למוחי הנמס להפליג למחוזות ממוזגים יותר ולבחון אחד מעמודי התווך של תעשיית הסרטים, אשר זכה עד היום להתעלמות קרירה - חדרי קירור בסרטים.
חדרי קירור מהווים רקע לסצנות מגוונות, - מפחידות, מצחיקות ואפילו מעוררות השראה, אשר נחרטו בתרבות ונרשמו בין דפי הקלאסיקות הקולנועיות. מה מושך בימאים ותסריטאים לקחת אותנו, הצופים, פעם אחר פעם אל חדרי קירור? כדי להבין זאת, נבחן מספר סרטים מז'אנרים שונים.
בחדרי קירור - איש לא ישמע את צעקתך!
החשוד המיידי בכל הנוגע לחדרי קירור הוא סרט האימה. חדרי קירור פורטים לנו על מספר מיתרים - שלושה פחדים קמאיים המלווים כל אדם באופן יסודי ואינסטינקטיבי: קלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים), פניגרופוביה (פחד ממחנק) וקריופוביה (פחד מקור או מקיפאון). כיוון שחדרי קירור נועדו לשמור על סחורות ומטענים שונים בקירור, הם מאופיינים בסגירה הרמטית חיצונית. הם חייבים להיות אטומים על מנת לשמור על הקור. זהו הסיוט של כל קלסטרופוב ושל כל אדם החושש ממחנק.
לחדר הסגור ולסכנת המחנק ניתן לצרף את הפחד מפני קיפאון (שכרגע נשמע לא רע בכלל). הטמפרטורה הטבעית של גוף האדם היא כ-36.5 מעלות צלסיוס. ירידה של ארבע טמפרטורות בלבד בחום הגוף יכולה להביא אדם, לאחר זמן מה, לאבד את הכרתו ובסופו של דבר למות.
בימינו, חדרי קירור מצוידים במנגנוני בטיחות מיוחדים כדי למנוע מאנשים להיתקע בהם. עם זאת, כולנו מכירים מן הסרטים את הנעילה החיצונית של חדרי הקירור, ואת צליל הטריקה כאשר הדלת נחתמת מעצמה או בעקבות דחיפה קלילה של הנבל. עם סרטים אלה ניתן למנות את סיפור חדר מתים (ברזיל, 2010) ואת מנת השף -Spécialité du Chef (צרפת, 2007) ושלל סרטי זומבים. המתים, כך מסתבר, אוהבים להתעורר בחדרי מתים או להתגורר בחדרי קירור. מובן.
זה לא צחוק - השיניים שלי נוקשות
לפעמים, הדרך הטובה להתמודד עם הפוביות השונות, היא לצחוק. זה גם עוזר לשבור את הקרח ולהתחמם. חדרי קירור מככבים גם בקומדיות (אשר חלקן הגדול, למרבה הפלא, הן פרודיות על סרטי אימה). עם זאת, יוצא דופן מבחינה זו הוא הסרט גברים בשחור, עם וויל סמית' וטומי לי ג'ונס. על מנת להיזכר, לאחר שמורו ורבו למלחמה בחייזרים פורש, וויל סמית' פוגש את השותפה החדשה שלו, בדמותה של רופאה בחדר המתים העירוני.
כמובן, אי אפשר שלו לציין גם את הסרט ישנוני (ארה"ב, 1973), בו משחק וודי אלן את דמותו של אדם אשר הוקפא ומתעורר כמאתיים שנה אל העתיד. מוקפאים מצחיקים נוספים הם מל גיבסון בסרטו צעיר לנצח (ארה"ב, 1992), בו ניסה ליצור סרט מרגש המגולל את סיפורו של טייס שנבחר לניסוי והוקפא. אל מל גיבסון מצטרף גם מושל קליפורניה הידוע - ארנולד שוורצנגר המשחק את סאב זירו בסרט באטמן ורובין הזכור לשמצה (ארה"ב 1997). אל גיבורי הפעולה אפשר לצרף כמובן גם את סילבסטר סטאלונה עם איש ההרס (ארה"ב, 1993). יכול להיות שהם לא ניסו להיות מצחיקים, אבל אין ספק שהם מספקים את הסחורה.
קר שם בחוץ - סרטים עם השראה
ואם כבר הזכרנו את סילבסטר סטאלונה, אולי הסצנה המפורסמת ביותר בחדר הקפאה, היא כמובן סצינת האימונים בסרט רוקי הראשון (ארה"ב, 1976). הגיבור הדלפון, חסר תקציב לשק אגרוף נורמאלי, מאמן את אגרופיו על בשר תלוי בחדר קירור של מפעל בשר. הסצנה ריגשה אפילו את הצמחונים שבינינו, ושלחה צעירים רבים מספור לנסות את מזלם על ידי שימוש בטכניקה דומה. חלקם אולי יפשירו בקרוב.
לסיכום, רוצים להתקרר קצת? סורו לספריית הווידיאו הקרובה לביתכם, שכרו את אחת מהקלאסיקות שהזכרנו, כבו את האורות, סגרו את החלונות, הפעילו את המזגן וצפו להנאתכם.
להתראות בסתיו.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
