כמו כן, מומלץ שלא להרבות בסמיכויות (זו גם המלצתי בכתיבה למבוגרים). ריבוי סמיכויות מסרבל את הקריאה ומקשה עליה, קל וחומר אצל ילדים. אפשר להימנע מסמיכויות וכינויי שייכות על ידי פירוקן והכנסת המילה "של".
הנה קטע בנושא זה מתוך ביקורת בהארץ שנכתבה על ספר לילדים מאת תמי ארד, "לחלום עם נמרים":
"... אבל גם בתוך הנונסנס יש כללים ופסקה כמו: "השקט נחפז לעזוב את הבית כי המהומה חזרה לשלוט בכיפה ולמען האמת, הוא לא הצליח להסתיר את מפח הנפש שלו. הוא חשב שהגורים התנהגו כמו שתי כרוכיות צווחניות ולא כמו גורי נמרים בוגרים".
זה לא נונסנס, זה סתם מסורבל. הפסקה הזאת מלמדת על איפיון נוסף של הספר, והוא שהטקסט שואף להיות מליצי. השפה כל כך גבוהה עד שהיא נקראת כמו פרודיה על ספרי ילדים. זו בדיוק השפה של גננות מסוימות שמלמדות לדבר "יפה" ("תמתין" במקום "תחכה", "סיימתי" במקום "גמרתי"). כך, הכל ב"לחלום עם נמרים"... כתוב במשלב גבוה, לכאורה, שרק מנכר אותו משומעיו הילדים ומוסיף לתחושת הזיוף שבו:
"שאגה אדירה החרידה את שלוות הבוקר,/ הגורה הזהובה קימרה את גופה הגמיש, ניערה את רעמת תלתלי הפז", נפתח הספר בהסתגננות ארכאית ומשם ממשיך ומתפייט.
הילדה "ניתרה ממיטת הוריה", חלילה לא קפצה ממנה;
"ברז המים התיז טיפות ראשונות בחדווה", ברור שלא סתם טיפטף;
"גור הנמרים... הסיר מעיניו קורי שינה אחרונים", כי למה שפשוט ישפשף אותן?
"אבא ואמא הזדרזו להפריד בין הנצים", כי למהר זה כל כך לא ספרותי.
הדוגמאות רבות. ארד אולי היתה מעדיפה - לא, מבכרת לומר - "רבות מספור", אבל אסתפק באחת אחרונה: "כך השתחררה מיום הלימודים שבו נאלצה/ להקשיב וללמוד, לשבת ולרשום, לציית ולהתנהג יפה". לרשום? ..."
(רותה קופפר, "שקט שיהיה פה", הארץ, מדור ספרים, ילדים ונוער, 11.8.10)
להמלצות נוספות בכתיבת ספרי ילדים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
